אם אי פעם סבלתן מזיהום בדרכי השתן, אתן בוודאי חוששות מהרגע הזה שבו תחזור תחושת הצריבה בשירותים, שמבשרת את שובו של הזיהום. פנינו לד”ר ורז'ביצקי עם השאלות שמטרידות בעיקר את הנשים. הנה הסימנים שכדאי לשים לב אליהם כדי לחסוך לעצמכן קצת סבל.
מה זה בעצם, זיהום בדרכי השתן?
זיהומים בדרכי השתן (URINARY TRACT INFECTION - UTI) נגרמים על פי רוב כתוצאה מחיידקים, ולמרות שהם יכולים להופיע אצל נשים וגברים בכל גיל, הם נפוצים בעיקר בקרב נשים. נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר מגברים לפתח דלקת בדרכי השתן, וכשליש מהנשים יסבלו מדלקת כזו לפחות פעם אחת בחיים. במצבו הרגיל שתן אינו מכיל חיידקים, אולם כשחיידקי האי-קולי, שנמצאים במעי הגס ובפי הטבעת, מגיעים אל השופכה וחודרים למערכת השתן, הם גורמים לזיהום. כתוצאה מזיהום זה נוצרים תחושה של צריבה בעת מתן שתן, דחיפות ותכיפות בהטלת שתן ואי נוחות. במצבים מסוימים, הזיהום עלול להוביל לנזק בריאותי אם לא יטופל בזמן.
כיצד מאבחנים זיהום בשלפוחית השתן?
הסימפטומים המיידיים הם שינויים במתן שתן. זה יכול לנוע בין תכיפות (הליכה פעמים רבות לשירותים) ודחיפות (תחושה שאין לי יכולת להתאפק) בעת מתן שתן, לתחושה של צריבה ולעיתים אפילו לדימום. בנוסף, יש תחושה של עקצוץ, צבע השתן הופך לעכור ולעתים אף נודף ממנו ריח רע. בשלב המתקדם, כשבנוסף לסימפטומים הללו יש גם חום וצמרמורות וכאבים באזור המותניים, החשד הוא שהזיהום הגיע לכליות. בקרב ילדים, מצב של זיהום בדרכי השתן יכול להיות מלווה בחוסר תיאבון ובהתקפי הקאות.
מתי מומלץ לפנות לטיפול רפואי וכיצד מתבצע האבחון?
רצוי לפנות לרופא מיד עם הופעת התסמינים הראשונים, ובעיקר כשיש תחושה של צריבה במתן שתן ושינויים בתכיפות ובדחיפות. בדרך כלל, רופא המשפחה יפנה לבדיקת שתן כללית וביצוע תרבית במטרה לאבחן זיהום חיידקי. במידה והתוצאה תהיה חיובית, יומלץ על טיפול אנטיביוטי.
כיצד ניתן להימנע מזיהומים חוזרים בדרכי השתן?
כשמדובר בנשים עם נטייה לזיהומים חוזרים ונשנים בדרכי השתן, כלומר סובלות מלפחות שני מקרים במהלך שישה חודשים או שלושה במהלך שנה, ההמלצה היא להתאים עבורן אנטיביוטיקה במינון נמוך לאורך זמן. במקביל, מומלץ להשתמש במוצרים רפואיים שאינם אנטיביוטיים ונועדו לסייע בשליטה בתסמיני הזיהום, ובמניעת זיהומים חוזרים בדרכי השתן.
מיהן האוכלוסיות המועדות יותר לזיהומים בדרכי השתן ומהם גורמי הסיכון?
נשים, כאמור, סובלות יותר מזיהומים בדרכי השתן, בין היתר מאחר שהשופכה שלהן קצרה בהרבה מזו של גברים, ודרכם של החיידקים מפי הטבעת אל שלפוחית השתן מתקצרת משמעותית. בנוסף, במהלך גיל המעבר רירית הנרתיק הופכת דקה יותר, מה שמאפשר חדירת חיידקים ביתר קלות. מבחינת גורמי סיכון, התייבשות או אי שתיית מים מספקת מגבירות את הסיכון לזיהום.
האם קיום יחסי מין עלול להשפיע על זיהומים בדרכי השתן?
זיהום בדרכי השתן במהלך קיום יחסי מין אינו מידבק כשלעצמו, אולם קיום יחסים בתדירות גבוהה עלול להוביל לפציעה ברירית הנרתיק ובכך להשפיע על חדירת חיידקים לדרכי השתן התחתונות.
מהן דרכי הטיפול המומלצות?
במצבי זיהום, אנטיביוטיקה הינה הטיפול המומלץ. אולם עם המודעות ההולכת וגדלה לתופעת העמידות לאנטיביוטיקה, ישנה מגמה לשלב גם מוצרים רפואיים שבמצבים מסוימים אף יכולים להפחית את השימוש באנטיביוטיקה, לדוגמה מוצר רפואי אשר פועל במנגנון ייחודי במעי ובשלפוחית השתן. בחלל המעי, מוצר זה מבודד בין החיידקים מחוללי הזיהום לבין רירית המעי, ובכך מצמצם משמעותית את התרבות החיידקים המזהמים. בשלפוחית השתן, מוצר זה מונע את התרבות החיידקים, מסייע בסילוקם ומקל משמעותית על תסמיני הזיהום.
מהן ההמלצות בכל הנוגע לשינויים בתזונה או באורח החיים על מנת למנוע הישנות בזיהומים?
באופן עקרוני, מומלץ לשתות הרבה מים על מנת לסייע בשטיפת החיידקים אל מחוץ למערכת השתן. חשוב להימנע משימוש בסבונים המיועדים לשטיפה אינטימית או בתכשירים המגבירים את החומציות בשתן. מבחינת תזונה, יש להפחית סוכר וקפאין ולהוסיף סיבים תזונתיים לתפריט היומי. בניגוד לסברה, שימוש בשירותים ציבוריים או ישיבה על משטחים קרים אינם משפיעים על היווצרות זיהומים.
ומה בנוגע ל״תרופות סבתא״?
יש לא מעט אגדות אורבניות שקשורות לזיהומים בדרכי השתן, ובראשן שתיית מיץ חמוציות או מים עם חליטת פטרוזיליה - אולם אין ממצאים חד משמעיים לגבי מידת ההצלחה במניעת הזיהום או בהקלה על הסימפטומים.