עוד רחוק היום שבו נוכל לדמיין צחוק "נקי", צחוק משוחרר, חף מכל כובד, נטול טירוף. אבל, בחיים האמיתיים יש הפתעות גם בתחום הזה. בכי וצחוק, צחוק ובכי, הם אולי נשמעים כמו רגשות מנוגדים אבל לא פעם הם דווקא מופיעים, ביחד ולחוד, וממחישים את הדינמיקה המורכבת של רגשות אנושיים.

 "אסור להתייחס ברצינות למי שאינו יודע לצחוק, כתב פעם הסופר האוסטרי תומאס ברנהרד. אז "דמעות של אושר" כולנו מכירים אבל גם הצד השני יכול להופיע ולהפתיע עם צחוק פרוע שמשתלט עלינו ברגעים הכי קשים. למה זה קורה ואיך גם צחוק בזמנים קשים יכול לשמש כתרופה טבעית שמסייעת לנו להמשיך הלאה, למרות הכול?

למה אנחנו צוחקים לפעמים בזמנים לא מתאימים?

הכדורגלן הצרפתי ז'אן-קלר טודיבו, תועד לפני מספר ימים צוחק בתחילת המשחק בין נבחרת צרפת להולנד, בזמן שנערכה דקת דומיה שהוקדשה בין היתר לקורבנות המלחמה בישראל. התיעוד עורר סערה והשחקן אף קיבל זימון לוועדת האתיקה הלאומית כדי להסביר את האירוע. בראיון לתקשורת הצרפתית, טודיבו ניסה להסביר את עצמו ולדבריו בשום אופן לא הייתה לו כוונה לצחוק על המצב. "אמא שלי היא אשת חינוך, זהו לא החינוך עליו גדלתי", הוא טען והסביר כי "היה לי צחוק שנבע ממבוכה, נפלט לי".

 
 
 
הצגת פוסט זה באינסטגרם
 
 
 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎Lili Sherazki‎‏ (@‏‎lili.sherazki‎‏)‎‏

הקשר בין צחוק למבוכה או במושג המקורי שלו, "צחוק עצבני" נחקר בשנים האחרונות כעוד דרך של התמודדות עם רגשות או אירועים שליליים, ומחקרים מראים שצחוק מופגן הוא עוד דרך להפחית פחד, חרדה או מתח. לפני קרוב ל-20 שנה, מדען מוח מפורסם בשם V.S. רמצ'נדרן פרסם ספר בשם "סיור קצר בתודעה האנושית", בו הוא מציע שצחוק הופיע לראשונה בהיסטוריה האנושית כדי לאותת לסובבים אותנו שלא נשקף כרגע איום. בנוסף, צחוק עוזר לנו להחלים מטראומה על ידי הסחת דעתנו מהכאב. לכן, הוא מציין, צחוק עצבני יכול לקרות גם בהלוויות או אירועים עצובים וטראומטיים אחרים. לדבריו, צחוק עצבני גם שונה מבחינה פיזיולוגית מצחוק רגיל, הוא יוצא מהגרון ולא מהבטן.

התמודדות עם עומס רגשי

צחוק במצבים קשים הוא לא פעם מצב בלתי נשלט שקשור לוויסות הרגשי שלנו. הפסיכולוגית מרגרט קלארק שחקרה ביטויים של צחוק עצבני לצד סוגים אחרים של ביטויי רגשות לא צפויים ו"הפוכים למצב", מתארת כיצד ביטויים כאלה קורים כשמצטבר בנו עודף אנרגיה שיוצא בצורה שנראית שונה ממה שאנחנו מרגישים בפנים. "אתה מרגיש חיובי ואז אתה מביע משהו שקשור בדרך כלל לרגש שלילי", מתארת קלארק. "הרגש ההפוך מוריד את עוצמת הרגש הראשוני. זה עובד עבור רגשות חיוביים ושליליים כאחד, והמטרה היא להפחית ולהתמודד עם הרגש המציף".

זה עשוי להיות מנוגד לאינטואיציה, אבל תגובות רגשיות "מנוגדות" הן חלק מתהליך חיוני בעיבוד של אירועים מסוימים. בדומה לזיעה שהגוף מייצר כדי להתקרר בזמן שהוא מתחמם יתר על המידה, על אותו רעיון, צחוק עצבני או בכי של אושר משרתים סוג של איזון רגשי. במחקר שמדד את רגשותיהם של אנשים לאחר צפייה בתמונות שעוררו רגשות חיוביים חזקים, נמצא שדווקא אנשים שהיו להם תגובות תוקפניות או שליליות לרגשות חיוביים התאוששו טוב יותר והתקרבו יותר לשיווי משקל רגשי שאפשר להם להמשיך הלאה.

חוקרים משווים בכי לשסתום בטיחות שמשחרר "אנרגיה רגשית מיותרת", כאשר שמירה על השסתום סגור חזק, עלולה לגרום לעומס רגשי כבד. הדרך לפתיחת השסתום עוברת גם דרך בכי וגם דרך צחוק וכבר בהשפעות שלהם על הגוף אפשר להבחין במשותף. שניהם משפיעים על רמות ההורמונים שאחראים למצב הרוח ולתחושת לחץ החל מקורטיזול ועד שחרור אנדורפינים. מחקרים מראים שבכי כמו צחוק - אפילו צחוק מזויף - במשך דקה אחת בלבד ביום מפחית מתח, מקל על כאבים, מוריד לחץ דם ומחזק את המערכת החיסונית. צחוק יכול גם לעורר את זרימת הדם ולעזור להרפיית השרירים.

"בוכקת". מכירים?

"לכל מי ששם או שמה לב לאנשים שצוחקים בלוויות ושבעות, אני רוצה להרגיע, אתם לא חרא של אנשים. אתם פשוט יצורים חיים עם מערכת עצבים שנמצאת תחת הרבה סטרס ומבקשת לשחרר אותו", אומרת ליזה פוטרמן, ליצנית רפואית, מורה למחול תרפויטי ומטפלת גוף נפש לילדים ומבוגרי, בין היתר במצבי טראומה.

איך זה עובד יחד? על פי פוטרמן, בכי וצחוק הינן תגובות פיזיולוגיות שבמהותן משרתות את מערכת העצבים שלנו ואי לכך, את הרווחה הנפשית שלנו. "גם בכי וגם צחוק משחררים מהגוף אנרגיה שמצטברת ולא נחוצה עוד לתפקוד התקין של הגוף. בין אם האנרגיה משתחררת כחומר נוזלי, כלומר, דמעות ואף נוטף או בצליל שמשתחרר ורעידות בפלג גוף העליון ולעיתים אף בתחתון".

"בתרבות שלנו רואים בכי כמשהו שלילי, פחות אוהבים את הצליל שנוצר וגם משייכים בכי לרגש שנחשב שלילי - עצב, צער - אבל לבכי, ממש כמו צחוק, יש פוטנציאל ריפוי אדיר. אין שום סיבה להפסיק בכי או לעודד צחוק אלא רק לאפשר לכל רגש שמגיע, להיות. רגשות ומחשבות, ממש כמו עננים בשמיים, משתנים ומתחלפים וכל שעלינו לעשות, כמטפלים וכאנשים זה רק לתת עדות חומלת ועיניים טובות לשינויים."

"אם תשאלו אותי מה לעשות כאשר אדם מגיע נסער לפתח ביתכם הוא פשוט להיות איתו. לתת אוזן קשבת לסערה. לא להיבהל מהבהלה עצמה ולשהות. על זה נאמר Less is more".