המלחמה הנוכחית הרימה ביתר שאת את ראשה המכוער של האנטישמיות ברחבי העולם. המושג המעט חמקמק הזה מחלחל לכל מקום בו אנחנו נמצאים: מהרחובות, לבתי הקפה ובתי העסק ועד למקומות העבודה והרשתות החברתיות. בחודש האחרון, קיבלנו כולנו תזכורת לכך שהמאבק בדעות קודמות רחוק מלהימחק מהעולם. עולה השאלה כיצד ניתן לטפל באנטישמיות מבחינת החוק? עו"ד דפנה שמואלביץ, שותפה מייסדת במשרד דפנה שמואלביץ ושות', משרד בוטיק לייצוג מעסיקים עם כמה סוגיות חשובות, במיוחד עכשיו, אבל כיהודים - כנראה לעד.
איך מוגדרת אנטישמיות?
"אין הגדרה רשמית למושג. האנטישמיות הנוצרית הקלאסית נחשבה כתפיסה שלילית של יהודים, על בסיס דעות קדומות וייחוס תכונות אופי מאיימות. היא התבטאה באמירות ובמעשים כנגד יחידים, רכוש יהודי ומוסדות דת יהודים. האנטישמיות המודרנית כוללת גם התייחסות רעיונית שלילית למדינת ישראל, שנתפסת כקולקטיב של יהודים. כדי להבחין בין ביקורת לגיטימית על מדיניות ישראל לבין תפיסה אנטישמית אסורה, אומץ המבחן של נתן שרנסקי שמקובל על מחלקת המדינה בארה"ב, הכולל שלושה מרכיבים: דה-לגיטימציה; דמוניזציה ומוסר כפול ביחס למדינת ישראל".
האם כל הבעת תמיכה בפלסטין היא ביטוי אנטישמי?
"הליגה נגד השמצה יצרה מדד לקיומה ועוצמתה של האנטישמיות בעולם, מחולק לפי דתות ומדינות. בראשו עומדת הרשות הפלסטינית והעם הפלסטיני, עם 93% אנטישמיות. עם זאת, אין הקבלה בין המדד לבין התבטאויות חיוביות ביחס לפלסטינאים. האבחנה היא בין תמיכה מותרת בזכויות פרט פלסטיניות לבין תמיכה בדעה או מעשה פלסטיני, ששולל את זכות הקיום של ישראל או תושביה".
האם מעסיק יכול לאסור על עובד להביע דעה אישית אנטישמית או תומכת פלסטין במקום העבודה?
"המעסיק מוסמך לקבוע את כללי השיח בכל אמצעי הקשר השייכים למקום העבודה, לרבות קבוצות ווטסאפ, טלגרם, צ'אט, זום ועוד. המעסיק רשאי לאסור באופן גורף לנהל שיח בערוצי התקשורת של מקום העבודה בעניינים שלא קשורים לעבודה, ולהגדיר את הפרת האיסור כעבירת משמעת שמצדיקה פעולות ענישה".
האם מעסיק יכול להרחיב את האיסור על הבעת דעה אישית גם ביחס להתבטאות עובד שלא במסגרת מקום העבודה?
"בהקשר הזה צריך לעשות אבחנה:
דעה התומכת בטרור אסורה מכוח החוק, ומהווה עבירה פלילית. גם אם הדעה פורסמה במסגרת חיצונית לעבודה, המעסיק יכול להגיש תלונה במשטרה נגד העובד המפרסם ולמשטרה הסמכות להוציא צו הרחקה שמונע מהעובד להגיע לעבודה, או ליצור קשר עם עובדים אחרים. במקום שבו המעסיק שמר לעצמו את הזכות להשעות עובד עקב בירור משמעתי – המעסיק רשאי להודיע לעובד שעבודתו מופסקת באופן זמני, עד לבירור ולפי תוצאותיו.
דעה אנטישמית אינה פלילית, אבל גם כשהיא מפורסמת במדיה פרטית יכולה להיות לה השלכה על המעסיק ועל עובדים אחרים. המעסיק מוסמך לקבוע, במסגרת הסדרת מדיניות החברה, איסור שימוש בשם החברה או בלוגו שלה בחשבונות אישיים במדיות חברתיות. גם אם לא קיים נוהל מפורש, למעסיק יש זכות לשם טוב וחלה עליו חובה לספק לעובדים האחרים סביבת עבודה מוגנת. כל עובד מחויב בנאמנות למקום העבודה והתחשבות בעמיתים לעבודה".
מהו פרסום דעה אישית במדיה פרטית שמצדיק נקיטת פעולות נגד העובד, והאם יש הבדל בין עובד במגזר הציבורי לעובד במגזר העסקי?
"עובד במגזר הציבורי כפוף לחקיקה, הסכמים קיבוציים ותקנונים ייחודיים בהם קיים איסור מפורש על הבעת דעה אישית בנושאים בעלי אופי מדיני. הפסיקה מפרשת באופן רחב את האיסור. כך למשל, נפסק כי פיטורי עובדת מערכת חינוך שפרסמה פוסט אישי בו הביעה שמחה על הרג 13 חיילים ישראלים בלחימה בעזה, לפני מספר שנים, הם מוצדקים.
לעובד במגזר הפרטי יש חופש רחב יותר להתבטא במדיה אישית, תחת מגבלות. יש חשיבות לבמת הפרסום (למשל: מדיה עסקית כמו לינקדאין, לעומת מדיה חברתית כמו אינסטגרם אישי), ובפרט לציון מקום העבודה של העובד בחשבון האישי שלו. בנוסף, יש משקל למועד הפרסום, תוכן הפרסום, ואופי הפרסום (האם מדובר בתוכן שהעובד כתב בעצמו או בשיתוף תוכן של אחרים). לאחרונה נדון בסנאט בארה"ב מקרה של עובדת ברשות ההגירה שפרסמה ביום 7.10.23 כמה פוסטים שכללו הבעת שמחה על אירועי הטבח בישראל; קללות נגד ישראל ותוכן מתסיס נוסף, כולל תמונה שעיצבה בעצמה של מחבל פלסטיני מרחף במצנח מעל ירושלים. חלק מהפוסטים פורסמו בשם בדוי באינסטגרם האישי שלה; פוסט אחד פורסם בלינקדאין, תחת החשבון האישי שלה הכולל את ציון תפקידה, תוך תיוג של רשות ההגירה והמחלקה בה היא עובדת. ראש מחלקת ההגירה ציין שהיא הוצאה לחופשה מנהלית והעניין מצוי בבירור משמעתי".
האם דעה אנטישמית שפרסם מועמד לעבודה במדיה אישית היא שיקול לגיטימי לאי קבלתו לעבודה?
"לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, נאסר על מעסיק להפלות מועמדים על רקע שיקולים לא ענייניים, ביניהם דת, גזע לאום והשקפה. עם זאת, אנטישמיות לא נתפסת רק כהשקפה, אלא כעמדה מוסרית פסולה. מעבר לכך, המעסיק רשאי להתחשב בשיקולים ענייניים הנוגעים למרקם החברתי במקום העבודה, יכולת העבודה בצוות, יחסי אנוש ועוד. גם כאן יש חשיבות לנסיבות עובדתיות: האם מדובר בפרסום עכשווי, האם הוא נמחק מהמדיה על ידי העובד מאז שפורסם, האם הוא פרסום בודד או שחוזר על עצמו. בכל מקרה, ראוי שהמעסיק יפנה למועמד ויברר את ההקשר בו נעשה הפרסום ולא יפסול את המועמדות על הסף. לאחרונה, פנו משרדי עורכי הדין הגדולים בארה"ב למוסדות האקדמיים המובילים, בהם קיימת פעילות אנטישמית מוגברת מצד הסטודנטים, והודיעו להם כי עמדה אנטישמית לא עולה בקנה אחד עם ערכי העבודה המקובלים אצלם. מאידך, חלקם אפשרו ראיון עבודה לסטודנטים שהודיעו כי הם מסתייגים מעמדת חבריהם ללימודים".
האם לעובדים אחרים יש זכות לפעול נגד עובד שפרסם פוסט אישי שכולל דעה אנטישמית או לא מוסכמת עליהם?
"החופש להתבטא נתון לכל עובד, במגבלות שצוינו. כאשר עובד מפרסם דעה אישית בפרסום חיצוני, ועובדים אחרים מתנגדים לה ונפגעים ממנה, הם רשאים להתנער מהדעה בפרסום נגדי. כך עשו לאחרונה חברי הסגל האקדמי באוניברסיטה העברית, כאשר רבים מהם חתמו על מכתב משותף בו גינו חברת סגל אחרת שפרסמה מאמר שתומך בצד הפלסטיני במלחמה בעזה, ואף הסבירו כי המאמר כולל תוכן שקרי. חברי איגוד התסריטאים בהוליווד חתמו על מכתב אישי שקורא לגינוי מעשי הטבח של ה-7 באוקטובר".
האם דעה אנטישמית במדיה פרטית או אקט אנטישמי מחוץ לשעות העבודה מצדיקים פיטורים או סיום חוזה התקשרות עם נותן שירותים?
"במקרה בודד שהגיע לפסיקה, נמנעו פיטורים של עובדת חברת סלולר ששיתפה בחשבון הפייסבוק האישי פוסט המגנה את הצבא, אך מחקה אותו כאשר העירו לה, והסבירה כי השיתוף נעשה ברגע של סערת רגשות. ההחלטה לא משקפת כלל גורף של איסור פיטורים בשל אנטישמיות. יש בהחלט חשיבות לעיתוי ולתוכן של הפרסום, או לדרך הבעת הדעה. בעת הנוכחית, בזמן לחימה, רמת ההכלה של פרסומים אנטישמיים מסויגת מאוד, בפרט לאור מתקפה אנטישמית עולמית. מסיבה זו, מעסיקים רבים מצאו לנכון להפסיק התקשרויות עם ספקים חיצוניים שהביעו דעות אנטישמיות. לדוגמא, חברות כמו Apple ו-IBM הודיעו שיפסיקו לפרסם בטוויטר בגלל דעה אנטישמית אישית של הבעלים, אלון מאסק. בתגובה הודיע מאסק שלא יאפשר פרסום טקסטים מסוימים בטוויטר, אבל יגיש תביעת ענק נגד חברות אלו".
האם הסרת פוסטרים של חטופים נחשבת מעשה אנטישמי?
"מדובר בפעולה שנתונה לפרשנות, אבל במישור המעשי נתפסת כמעשה אנטישמי. העמותה לעצירת אנטישמיות, שהיא גוף פרטי, פועלת סביב השעון לתיעוד אנשים שמסירים את הפרסומים של תמונות החטופים שנתלו במקומות רבים. תצלומיהם בזמן מעשה מועלים ברשתות החברתיות, משותפים במעגלים רבים, ומועברים גם למעסיק שלהם. הביוש (שיימינג) החברתי מביא לכך שהמעסיק פועל לפיטוריהם או מודיע כי קיבל את התפטרותם. כך תועדו סנגורית ציבורית בעיר ניו יורק, עיתונאית של הניו יורק טיימס, פרופסור באוניברסיטה בשיקגו ואפילו שתי בחורות ישראליות בנות עשרה. הביוש כולל אזהרה שלא להעסיק את המעורבים בעבודה עתידית".