יש להם שמיעה מעולה, חוש ריח רגיש בהרבה משל בני האדם וכמובן יכולת על-אנושית להתמסר ולהיות אמפתיים ללא גבול. מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה אף זיהה יכולת ייחודית של כלבים לחוש מתח אנושי על ידי ריח בלבד, למה הם כאלו מושלמים והאם יכול להיות שכל זה בא לחפות על חוש ראייה מוגבל?
כלבים יודעים לעשות הכול: מלזהות סוגי סרטן שונים ועד להבחין ברמות נמוכות של סוכר בדם, מה בכל זאת הם לא יודעים? מחקר שהתפרסם לאחרונה השתמש בפעם הראשונה בסריקות מוח כדי להבין טוב יותר את הדרך שבה כלבים רואים את העולם, ייתכן שגם בהקשר הזה החיסרון נהפך ליתרון וחוש הראייה המצומצם של הכלבים גורם להם להתמקד באלמנטים שאולי אנחנו קצת מפספסים. בקיצור, תהיו כלבים.
איך כלבים רואים את העולם?
כלבים הם לא עיוורי צבעים אבל הם בהחלט רואים פחות צבעים. בעין יש קולטני אור הנקראים קונוסים ומוטות. קונוסים עוזרים לנו להבחין בין צבעים שונים, בעוד מוטות עוזרים לנו לראות באור עמום. מספר הקונוסים והמוטות שונה עבור כלבים, בעוד שקונוסים אנושיים יכולים לזהות 3 צבעים: אדום, ירוק וכחול, קונוסים של כלבים יכולים לזהות רק 2 צבעים, ככל הנראה כחול וצהוב. אם אתם רוצים להתנסות בדרך ישירה יותר מה הכלב שלכם רואה תוכלו לעשות זאת כאן.
פחות חדות
בנוסף להחמצה של חלק מהגוונים שאנחנו מצליחים לתפוס, ראיית הכלב חסרה גם מהחדות של הראייה האנושית. במחקר משנת 2017 שנערך בשבדיה, החוקרים ערכו בדיקת חדות ראייה של כלבים בדומה לבדיקות שרופאי עיניים מבצעים לאנשים, רק במקום להיבחן על אותיות בגדלים שונים, הכלבים זכו בפינוקים על זיהוי נכון של תמונות המכילות קווים אנכיים או אופקיים עם כמויות מרווחות שהולכות ופוחתות ביניהן.
תוצאות הניסוי הראו שלכלבים, בתנאים מוארים היטב, יש בערך 20/50 ראייה. זה אומר שהם צריכים להיות במרחק של 20 רגל (6 מטרים) ממשהו כדי לראות אותו, כמו גם אדם שנמצא במרחק של 50 רגל (15 מ') מאותו עצם. לגזעים מסויימים יש חדות ראייה טובה יותר. הלברדורים ניחונים בראייה טובה יותר ויש להם ראייה קרובה יותר ל-20/20.
מה זה משנה מי עשה את זה?
מכיוון שהראייה פחות חשובה לכלבים, הגיוני שהמוח של כלבים עשוי לעבד היבטים של הסביבה החזותית שלהם בצורה שונה מהותית מזו של בני אדם. מחקר מעודכן התחקה אחרי הדרך שבה כלבים תופסים את העולם וההבדל ביניהם לתפיסה של בני האדם.
המחקר נערך על שני כלבים, דייזי ובהובו, והאתגר הראשון עמו התמודדו החוקרים היה להמציא תוכן ויזואלי שכלב עשוי למצוא בו מעניין מספיק כדי לצפות בו במשך תקופה ממושכת. לשם כך הם יצרו סדרה של 256 קטעי וידיאו קצרים אשר צולמו מ"מבט של כלב" (בערך גובה ברכיים לאדם). הקטעים כללו סצנות של הליכה, משחק, האכלה, בני אדם באינטראקציה זה עם זה או עם כלבים, כלבים באינטראקציה זה עם זה, כלי רכב בתנועה, וגם תמונות של בעלי חיים שאינם כלבים. כל אלו נערכו לשלושה קטעי וידאו שונים בני חצי שעה.
החוקרים השתמשו בסריקות fMRI (הדמיית תהודה מגנטית פונקציונלית) של מוחות של כלבים כדי לשחזר את מה שהכלב רואה. התוצאות הצביעו על הבדל מרתק בין תפיסה של כלבים לתפיסה אנושית: כלבים מותאמים הרבה יותר ויזואלית לפעולות, ולא למי או מה שמבצע את הפעולות הללו. באופן גורף, הכלבים התמקדו בפעילות שהתרחשה ולא במי שעשה אותה.
"אנחנו, בני האדם, מאוד מוכווני אובייקט", כתבו החוקרים. "יש פי 10 יותר שמות עצם מאשר פעלים בשפה האנגלית כי יש לנו אובססיה מסוימת למתן שמות לאובייקטים. נראה שכלבים פחות מודאגים ממי או מה הם רואים ויותר מודאגים מהפעולה עצמה. זה הגיוני לחלוטין שהמוח של כלבים הולך להיות מכוון מאוד לפעולות בראש ובראשונה. בעלי חיים צריכים להיות מודאגים מאוד מדברים המתרחשים בסביבתם כדי להימנע מאכילתם או כדי לפקח על בעלי חיים שהם עשויים לרצות לצוד".