לאחרונה פורסם כי ליסה לפלם, עיתונאית קנדית ותיקה, פוטרה ממקום עבודתה ברשת הטלוויזה,CTV News כיוון שלטענתה הפסיקה לצבוע את שיערה המאפיר. לפי הפרסומים, בגיל 58 היא החליטה להפסיק לצבוע את שיערה ומנהליה כנראה לא אהבו את המראה החדש, מה שגרם לסכסוך בין הצדדים ולבסוף הביא לפיטוריה.
האם למעסיק מותר לפטר עובד בגלל מראה חיצוני, עד כמה המעסיק יכול להתערב בסגנון הלבוש של העובד והיכן עובר הגבול בין חופש הלבוש ולבין המחויבות לדרישת מקום העבודה לקוד לבוש הולם? פנינו לעורכי הדין גדעון רובין וישראל גדלוב ממשרד גדעון רובין ושות' המתמחה בדיני עבודה, להבין האם דבר כזה יכול לקרות גם בישראל.
האם ניתן להעיר לעובדת על כך שאינה צובעת את שיערה המלבין?
"ככל שצביעת השיער אינה הכרחית לביצוע התפקיד (וקשה לחשוב על מקרה שבו הדבר הכרחי), הרי ששאלה מסוג זה חושפת את המעסיק להפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה מטעמי גיל, הן בהיבט האזרחי שלו והן בהיבט הפלילי. דוגמה לכך (אם כי מכיוון אחר) ניתן למצוא במקרה משנת 2012 בו הורשעה חברה בהפרת חוק זה ואף נקנסה בסכום של 25,000 שקל כיוון שלא קיבלה אישה לתפקיד אבטחה, מפאת היותה דתיה. בפסק הדין נקבע, כי לבושה הדתי של המועמדת (חצאית) במהלך ראיון העבודה וסירובה ללבוש מכנסיים היוו שיקול שלא לקבלה לעבודה.
ומה לגבי קעקועים בולטים, האם ניתן להעיר עליהם?
"הערות מסוג זה תלויות בנסיבות העניין, אך כל הערה חייבת לעמוד בכללים המחייבים. למשל, אם המעסיק חושב שיש להעיר על קעקועים - הדבר צריך להיעשות ברגישות ובזהירות, ותוך הקפדה שלא לגלוש לסיטואציות שעלולות לגרום לעובד אי נוחות או הטרדה. בטרם מעירים לעובד על קעקועים, חשוב לתת משקל לשאלות הבאות: האם קיים קוד לבוש במקום העבודה?; האם קוד הלבוש כולל התייחסות לקעקועים?; האם קוד הלבוש הוצג והוסבר לעובד בטרם גיוסו לתפקיד או שהצורך עלה רק תוך כדי העבודה?; והאם ניתן לנסות ולמצוא פתרונות חלופיים ומידתיים שלא יפגעו בעובד מצד אחד, ומצד שני יקיימו שגרת עבודה תקינה.
"שיקולים אלו קיבלו ביטוי בפס"ד שניתן לפני כעשור ובו בית הדין לעבודה דחה תביעה של מלצר שהועסק כ-8 ימים בלבד בבית קפה, שטען לאפליה אסורה בעצם הדרישה ממנו לכסות קעקועים בולטים לעין שעל גופו, המסמלים, בין היתר, את נטייתו המינית. נקבע, כי אמנם מעסיקתו ערכה עמו שיחה יזומה לאחר תחילת העסקתו, שרק במהלכה הוסבר לו קוד הלבוש המחייב במקום (האוסר על חשיפת קעקועים מכל סוג שהוא), אך באותה הזדמנות השיחה התנהלה ברגישות הנדרשת ואף הוצע לו פתרון שיאפשר את המשך העסקתו מבלי שתהיה הפרה של קוד הלבוש. אלא שהעובד סרב והתפטר בעצמו מעבודתו".
האם מעסיק חייב להודיע למועמד לעבודה על קיומו של "קוד לבוש"?
"שאלה זו כבר עלתה בבית הדין לעבודה בראשית שנות 2000, ואז נקבע, כי המעסיק מחויב להודיע לעובד אם קיים קוד לבוש במקום העבודה, בטרם כניסתו של העובד לתפקיד וכבר במסגרת ראיון העבודה. במקרה הרלבנטי נדון עניינה של אופטומטריסטית חילונית, שהוצבה לעבודה במחלקת האופטיקה של שופרסל בבני-ברק, מבלי שהוסבר לה מראש כי קיימת דרישה מהותית ללבישת חצאית במהלך העבודה.
העובדת סירבה בתוקף לעמוד בקוד הלבוש, דבר שיצר מערכת יחסים מתוחה בינה לבין מנהל הסניף, ולבסוף היא פוטרה מעבודתה. בית הדין לעבודה קיבל את תביעתה לפיצויים בגין פיטוריה וקבע כי החברה המעסיקה הפרה את חובות תום הלב והגילוי".
כלומר, אם העובד הפר את "קוד לבוש", ניתן לפטר אותו?
"מפסקי הדין שניתנו עד היום עולה כי ניתן לפטר עובד שהפר את קוד הלבוש, אולם יש צורך להוכיח הפרה חוזרת ונשנית של העובד מצד אחד, והתראות עקביות של המעסיק מצד שני שהעובד לא נענה להן. במקרה שנדון בבית הדין לעבודה נדחתה תביעה של עובדת בחנות בגדים לפיצוי בשל כך שפוטרה תוך כדי הריונה. נמצא, כי העובדת פוטרה מטעמים עניינים כיוון שלאורך תקופת עבודתה היא הפרה שוב ושוב את קוד הלבוש הנדרש. כך למשל, באחת הפעמים היא לבשה גופייה, ללא מדי הרשת, בפעם אחרת הגיעה לבושה בבגדים צבעוניים, תוך שהיא נמנעת מליישם את נהלי החברה וללבוש מדים תקניים שחורים, שאושרו עבורה במיוחד לאור הריונה.
בית הדין שם דגש מיוחד על העובדה שמדובר ברשת אופנה והבהיר כי ישנה חשיבות מיוחדת ללבישת מדי החברה ולהופעה חיצונית, בפרט כאשר קיימים נהלים מסודרים בעניין, שהיו ידועים לעובדת".
באילו מקצועות כן ניתן לחייב קוד לבוש?
"הנהגת קוד לבוש בכל מקום עבודה נתונה להחלטתו האישית של כל מעסיק, ולהוראות הקיימות. כל עוד קוד הלבוש אינו פוגע בזכות יסוד של העובד. במקומות עבודה רבים במגזר הציבורי, כמו משרדי ממשלה, קיימת חובה מכוח הוראות התקשי"ר להקפיד במיוחד על הופעה מסודרת, כגון: לבוש נקי והולם, תסרוקת וגילוח, וזאת בלי קשר לתחום העיסוק של העובד. יחד עם זאת, קיימת גם הסתייגות המאפשרת גידול זקן מטופח ואף חשוב לציין שחובת הגילוח אינה חלה בימים שבהם ממילא העובד נוהג שלא להתגלח על פי דרישת המסורת (ימי חול המועד וימי אבל אישיים או לאומיים).
לצד זאת, ישנם גם מקומות עבודה המתנים את עצם הכניסה אליהם בלבוש הולם ומכובד. דוגמה טובה לכך היא כנסת ישראל, אליה לא ניתן להיכנס בגופיות, במכנסיים שאינם באורך מלא ובעוד שלל פריטי לבוש, בין אם אתה עובד הכנסת ובין אם לא".
מקומות עבודה נוספים שבהם קיים כידוע קוד לבוש חובה הם כוחות הבטחון השונים, ואחת מהחובות הללו אף עמדה לאחרונה במרכזו של סכסוך עבודה שהתעורר בשירותי הכבאות: במהלך תקופת הקורונה החליט קצין הבטיחות הראשי של הרשות הארצית לכבאות לחייב את הכבאים המבצעיים לגלח את זקנם במקומות הממשק של מסיכות מיגון הנשימה של הלוחמים עם הפנים. בית הדין הורה על ביטול ההחלטה, אך לא משום שלא היה בה טעם והיגיון, אלא משום שהיא הוצאה בחוסר סמכות. מנגד, קיימים ענפי עבודה שהמעסיקים בהם מנהיגים קוד של תלבושת אחידה, כמו ענף התחבורה הציבורית. מקרה שעסק בכך בדיוק הגיע לדיון בפני בית המשפט העליון ונקבע בו כי חובת לבישת מדים אחידים בזמן שעות העבודה בחברת "אגד" נועדה כדי לקיים מקום עבודה מסודר ויעיל, המשדר תדמית רצינית ומכובדת, ואין בכך כדי לפגוע בזכויות יסוד של החברים.
ישנם גם מקומות עבודה סיזיפיים, שבהתייחס לסוג העבודה שנעשית בהם, הותקנו תקנות בטיחות ייעודיות המחייבות לבישת ציוד מגן, שבלעדיו אסור לבצע את העבודה.
איך מתייחסת הפסיקה לעובדים שפוטרו או התפטרו כי סירבו להתלבש ע"פ דרישות המעסיק?
"התשובה לכך תלויה בנסיבותיו של כל מקרה. בית הדין לוקח בחשבון האם במקום העבודה קיימים נהלים המסדירים קוד לבוש מחייב, האם קוד הלבוש נועד לתכלית ראויה ואינו פוגע בזכויות העובד ועוד. אם העובד בוחר שלא לקיים את ההוראות בלי טעם מוצדק וענייני, תטה הכף אל עבר דחיית התביעה. מנגד, קיימים גם מקרים הפוכים בהם דרישות הלבוש מהעובד אינן ענייניות ונועדו להשיג מטרה אחרת מזו שמוצגת בפועל בפני העובד.
"ב-2019 הגישה רופאת שיניים תביעה נגד המרפאה בה הועסקה, וטענה כי נדרשה להסיר את החיג'אב שלה. המרפאה טענה כי הדרישה האמורה נועדה דווקא להגן על העובדת מפני דעות קדומות של לקוחות, וכי המצב הביטחוני הקיצוני והמתח בין יהודים לערבים השורר בעקבותיו, עלולים היו להביא לקונפליקטים עם לקוחות. בית הדין קיבל את התביעה ופסק לרופאה פיצויים והוצאות בסך 50,000 שח בשל אפליה אסורה".