רוב בני האדם רוצים חיים של שקט ושלווה. לשתות את הקפה שלהם ברוגע, לצאת אל היום שלהם באנרגיות חיוביות. הקשר בין גוף לנפש הוא הוא הדוק ויקר מפז אבל הדרך לחיים האלה רצופה פקקים, בולענים ואינספור סיבות לעצבים שלעתים לא משאירים לנו כמעט ברירה אלא לכעוס. והתחושה היא שאנחנו יוצאים למלחמה יומיומית. מול המוכרת בחנות, השומר בקניון, הבחורה ממס הכנסה והמוקדן משירות לקוחות.
תרגיעו, אתם לא באמת במלחמה
לדברי ד"ר תילי פישר יוסף, מומחית ברפואת משפחה מכבי שירותי בריאות, רגשי כעס ושנאה מכניסים אותנו למצב של מלחמה מול אויב. "רגשות אלו מעוררים את מערכת הלחימה הגופנית שלנו - המערכת הסימפטטית. בעזרת הורמונים כמו אדרנלין, נוראדרנלין וקורטיזול- המערכת מעלה את קצב הלב ואת לחץ הדם כך שתפוקתו תהיה מקסימלית, וגם מעלה את רמות הסוכר בדם, כך שהוא יהיה זמין באופן מיידי", אומרת ד"ר יוסף ומוסיפה כי גם המוח עצמו משתנה כך שאיזורים אשר אחראיים על אינסטינקטים קדומים מקבלים עדיפות על פני איזורים האחראיים על ביקורת עצמית, אינהיבציה ויכולת ניתוח. באופן כזה אנחנו הופכים למכונת לחימה שמוכנה לקרב, אבל אנחנו לא במצב מלחמה, ואין איום ממשי על חיינו, כך שכל התהליכים הללו מתרחשים לשווא.
אחרי ההתפרצות מגיעה הפורענות
מחקרים מראים כי השעות הסמוכות לאירוע מכעיס הן מועדות לפורענות. "הסיכוי ללקות בהתקף לב או שבץ מוחי לאחר התפרצות זעם הוא גבוה ביותר", מדגישה ד"ר יוסף, "גם מפרצת אבי העורקים - מצב מסוכן ביותר עם תמותה מידית גבוהה - עלולה להתפרץ סמוך להתפרצות זעם".
חשוב לציין כי הסכנה הזו קיימת בעיקר בקרב אנשים שכבר סובלים משלל גורמי סיכון להתקפי לב, שבץ או מפרצת: מעשנים, סוכרתיים, אנשים עם כולסטרול גבוה ויתר לחץ דם. בנוסף לסיכון הגבוה ללב ולמוח, גם התפקוד הקוגניטיבי נפגע ויכולת ביצוע משימות, תרגילים ומבחנים יורדת משמעותית כשאנו שונאים או כועסים, ומאידך, היכולת לזכור ולעבד חומר לימודי חדש קטנה מאוד.
הגוף משלם מחיר יקר על כעס ושנאה מתמשכים
שנאה וכעס הם לאו דווקא רגשות קצרי מועד, חלקנו סוחבים אתנו לעתים במשך שנים כעס ושנאה כלפי אנשים, שברוב המקרים דווקא קרובים אלינו או שיש להם נגיעה מתמשכת לחיינו: חמות, גרוש, הבוס בעבודה. איך מצב ממושך של כעס ושנאה משפיע על הגוף שלנו?
"גם כאן מופעלת אותה מערכת סימפטטית שלא לצורך. כשזה קורה לאורך זמן, הנזק המצטבר גדול", אומרת ד"ר יוסף ומציינת כי הקורטזול מגביר את רמות הסוכר בגוף ולאורך זמן יגרום לרמות סוכר מוגברות ועד סוכרת של ממש, וכן להשמנה. קורטזול גם מדכא חלק ממערכת החיסון- בדגש על נוגדני IgA המגנים מפני נגיפים נשימתיים ונגיפי מערכת העיכול. אלו נוגדנים המהווים את החזית הקדמית של מערכת החיסון שלנו, ובירידה שלהם אנו חשופים ליותר מחלות. ואכן, אנשים ששונאים וכועסים לאורך זמן נדבקים יותר בוירוסים.
מחקרים מראים קשר חזק בין רגש שנאה ממושך לבין עליית לחץ דם וטרשת עורקים - אותה מחלה הגורמת עם הזמן לפגיעה באספקת הדם הלבבית (ולהתקפי לב), המוחית (ולשבץ), הכלייתית ועוד.
ישנן מחלות בהן קיים יחס ברור בין מתח, כעס ושנאה לבין התלקחויות והחמרות, בעיקר מחלות עוריות כמו פסוריאזיס, אטופיק דרמטיטיס (אסתמה של העור), והידרדניטיס סופורטיבה. אלו מחלות עור דלקתיות שעלולות להחמיר משמעותית בתקופות של כעס, שנאה ומתח.
אז מה עושים עם כל הכעס הזה?
המסקנה העולה ממחקרים ונתונים אלה היא שכעס ושנאה כלפי האחר פוגעים בראש ובראשונה בנו. מה אפשר לעשות על מנת למתן את הרגשות הללו?
-
דברו עם אדם נייטלי
"נסו לדבר עם מישהו נייטרלי, מבין וחומל על התחושות שלכם. נסו לחשוב ולנתח מה בדיוק מכעיס אתכם, ומדוע. מחקרים מראים כי עצם השיתוף יכול להוריד את רמות הקורטיזול ולבטל את השינויים ההורמונליים המסוכנים. הוא גם יכול לסייע לכם לחשוב, באופן רגוע, על דרכי פתרון והידברות עם מושא הכעס שלכם", אומרת ד"ר יוסף. -
תנו לכעס להוביל אתכם ליצירת דבר חיובי
ד"ר ריאן מרטין הוא פסיכולוג שחקר במשך שנים את המנגנון הרגשי של הכעס מאוניברסיטת ויסקונסין. ד"ר מרטין מציע בהרצאת הTED שלו שכעס הוא רגש לגיטימי שמתריע בפני אי צדק וממריץ אותנו להתמודד איתו. ויש המון דרכים אפשריות לבטא את הכעס: למחות, לכתוב, ליצור אומנות, להקים קהילות ועוד. אין זה מחייב שכעס יוביל אותנו להתפרצויות אלימות, הוא יכול להיות קטליזטור ליצירה ולהבעת רגשות. -
אהבה, סליחה וחמלה הן התשובה לכעס ולשנאה
התשובה לנזק שמייצרים רגשות של שנאה וכעס היא רגשות של אהבה, חמלה, מגע פיזי וקשרים חברתיים. "הורמון האוקסיטוצין או כפי שהוא מכונה הורמון האהבה, מופרש בזמן לידה, הריון והנקה, וגם בזמן אורגזמה ואפילו חיבוק", אומרת ד"ר יוסף, "האוקסיטוצין יודע לחסום את הפרשת הורמוני הסטרס בגופנו ולהוריד את מידת ההשפעה של הקורטזול. אמנם בזמן התאהבות ראשונית הקורטזול מופעל גם הוא (בטח הרגשתם את פעימות הלב המואצות שלכם כשראיתם את מושא אהבתכם). אבל לאורך זמן, כאשר נשארים בחיבור עם בן או בת הזוג רמות הקורטזול יורדות, והאוקסיטוצין שומר על הדומיננטיות שלו ואף חוסם את פעולת הקורטזול. המשמעות הפיזיולוגית היא שלחצי הדם יורדים, רמות הסוכר יורדות, יכולת הלמידה והטמעת הזיכרון חוזרת לעצמה, ירידת המתח תורמת ליכולת השינה ולמטבוליזם התקין בגוף. במילים אחרות - כשאתם אוהבים ונאהבים- אתם בריאים יותר". -
אפשר לתרגל סליחה בכל הזדמנות
מחקרים קושרים בין סליחה לבין הפחתת חרדה או דיכאון ואף שיעור תמותה נמוך יותר. במחקר שנעשה ב-2011 עלה כי אנשים שסולחים עם תנאים כמו לדוגמא שהאדם שפגע בהם יתנצל, עלולים למות מוקדם יותר מאלו אשר סולחים ללא תנאי. ד"ר טיילר ונדרוויל מאוניברסיטת הרווארד מציע לתרגל סליחה בחיי היומיום. אם לדוגמה מישהו בכביש חותך אתכם או נוהג כלפיכם בגסות או חוצפה, חשוב להבין שזה לא הופנה אליכם אישית, וסלחו לו או לה על המקום. -
הכול מתחיל באהבה עצמית
כדי לאהוב ולהרגיש קירבה לאחר, אנחנו נדרשים ראשית לאהוב, להתקרב ולחמול על עצמנו. "כאשר אנו מבקרים את עצמנו, את גופנו, את התחושות והמחשבות שלנו, את היכולות או המעשים שלנו, אנחנו למעשה מפעילים את אותו מנגנון של כעס ושנאה - כלפי עצמנו. אנו מפעילים את הורמוני הסטרס וגורמים לנזקים ארוכי טווח, אם נדע לאהוב את עצמנו ולחמול עלינו, נוכל גם אנחנו להוריד את המתח ולהעלות את האוקסיטוצין. כמו במקרי חירום במטוס, בהם ההורה נדרש לשים קודם כל עצמו את מסיכת החמצן ורק לאחר מכן על ילדו, כך גם עם חמלה ואהבה - אהבו ראשית את עצמכם, ורק לאחר מכן תוכלו להעניק אהבה לסביבה".