את "דיכאון חורף" כולנו מכירים והשילוב של חושך, רוחות וקור לא ממש תורם בלייצר אנרגיות חדשות אבל, לצד חוסר המוטיבציה והאפרוריות המדכדכת, העונה החורפית גם מביאה עלינו לא מעט פוביות ספציפיות שמאתגרות עוד יותר את ההתמודדות עם החודשים הבאים עלינו.
פוביות שקשורות למזג האוויר פוגעות ב-2-3% מכלל האוכלוסייה, ויש כמה וכמה כאלו החל מפחד מסופות רעמים (אסטרפוביה), עננים (נפופוביה), הוריקנים (לילסופוביה), שלג (צ'יונופוביה), ועד פחד מקור (קריופוביה), רוח (אנקרופוביה) וגשם (אומברופוביה). אסטרפוביה, פחד מרעמים וברקים היא אחת הפוביות הספציפיות הנפוצות ביותר, ואסטרפובים רבים נוטים להימנע משהייה ליד חלונות או מכשירים המחוברים לחשמל במהלך סערה. הפוביה שכיחה יותר בילדים, אך היא יכולה להימשך גם בבגרות, והיא משפיעה לרוב גם על בעלי חיים.
הטיפול הרווח בפוביות בכלל וגם בפוביות החורפיות הוא דרך תהליך של חשיפה הדרגתית. למשל חשיפה לרוחות נעימות או לגשם קל וכך בהדרגה מהקל אל הכבד, במטרה להשריש את תחושת הביטחון במגוון מצבים.
למה אנחנו מפחדים ממזג האוויר?
רובנו בודקים את מזג האוויר בבוקר כדי לדעת מה ללבוש ואם לקחת מטרייה, יש כאלו שבשבילם זו שאלה דרמטית בהרבה שיכולה להשפיע על כל המשך הלו"ז. בניגוד להפרעות חרדה כלליות, פוביה (בעברית: בַּעַת) בדרך כלל קשורה למשהו ספציפי. ההגדרה הרשמית של פוביה היא: "פחד מתמשך, מוגזם, לא מציאותי מחפץ, אדם, חיה, פעילות או מצב". והתגובה המיידית כשמשהו כזה מתרחש יכולה להתבטא במגוון תחושות פיזיולוגיות כמו סחרחורת, נשימה מהירה, פה יבש, דפיקות לב וזיעה. יש פוביות שחולפות מעצמן ללא טיפול, במיוחד בקרב ילדים ובני נוער. לדוגמה, כ-2.9% מהילדים חווים פוביה חברתית, בהשוואה ל-0.3% בלבד מהמתבגרים.
בשונה מפחדים אחרים שאנחנו מצליחים בדרך כלל לחמוק מהתמודדות ישירה איתם, בכל מה שקשור למזג האוויר יש לנו הרבה פחות שליטה. אלו שחווים את הפחדים האלו מתארים בדיוק מה עלול לקרות. למשל אנקרופוביה, פחד מרוח - רוח הרסנית יכולה להוריד עצים, לגרום נזק לבתים ולהעיף דברים, או נפופוביה, פחד מעננים הן בגלל עצם הנוכחות המטרידה שלהם מעל הראש והן בשל הקישור האוטומטי למזג אוויר קשה שעלול לבוא.
"אני לא רוצה שיחשבו שאני משוגעת"
פוביות שקשורות למזג האוויר נוצרות ומתפתחות על פי רוב בשל החשש שמזג האוויר יפריע לחיי היום יום ועל רקע מקרי עבר שבהם מזג האוויר נחווה כגורם שלילי והרסני במיוחד. גורם מסוים נוסף קשור לגנטיקה ובשורת מחקרים נמצאה מידה מסוימת של קווי דמיון גנטי בין קרובי משפחה שחולקים את אותה פוביה.
"פחדי מזג האוויר נובעים בדרך כלל ממקרים בילדות", כך על פי טום אולנדיק, פרופסור לפסיכולוגיה בראיון לוושינגטון פוסט. לדבריו, אסטרפוביה היא בין הפוביות השכיחות יותר אצל ילדים מכיוון שהיא קשורה לפחד מרעשים חזקים. אולנדיק ראה ילדים שנפגעו כל כך עד שהם לא יכלו ללכת לבית הספר כשהיה מעונן. "כמו בכל דבר, אם זה מתקבע בילדות, זה הופך להיות קשה יותר לטיפול בבגרות", הוא מזהיר.
בסדרה הפארודית של נטפליקס שיצאה בשנה שעברה "האישה מהבית שממול לבחורה בחלון", אנחנו מתוודעים ל-אנה (קריסטן בל) שנמנעת מלצאת החוצה בזמן שאמור לרדת גשם. הפחד של אנה התחיל לאחר מותה הטרגי של בתה הצעירה, והוא כה קיצוני עד שהיא מסרבת לנסוע למרחקים ארוכים כי היא חוששת שגשם פוטנציאלי עלול לגרום לה להתעלף על ההגה. במקום זה היא מעדיפה להישאר בבית, לרגל אחרי השכנים ולשתות יין בכל שעות היממה.
בעבר פורסם על אישה בשם קתרין קלמנטס שבמשך שמונה שנים לא יוצאת מהבית בזמן שיורד שלג ולא נוהגת בכלל בחורף בימים של קור. היא סיפרה שזה התחיל כשהמכונית שלה יצאה משליטה על כביש ראשי קפוא ב-2008. "אני נבוכה מכדי ללכת לרופא שלי על זה. אני לא מכירה מישהו אחר עם הבעיה הזאת ואני לא רוצה שאנשים יחשבו שאני משוגעת".