לא מבקשים עזרה, שונאים להתבלט, מתקשים לשים גבולות, מתקשים לקבל מחמאות, נקלעים למערכות יחסים הרסניות – הכירו את האקואיזם, הצד השני והלא מוכר של הנרקיסיזם. בניגוד לנרקיסיסטים הבולטים, את האקואיסטים קשה יותר לזהות ובחלק גדול מהמקרים הסביבה שלהם אף מעודדת אותם שלא במודע להמשיך להיות כאלו.
אקואיזם מבטא פחד קיצוני להיראות נרקיסיסט, אגוצנטרי או אנוכי בכל דרך שהיא. האקואיסטים חיים את חייהם לפי הכלל הזה: "ככל שאני תופס פחות מקום, יותר טוב". הצרכים שלהם גורמים להם לאי-נוחות עמוקה, וזו לא הגזמה לומר שבמקרים קיצוניים הם ממש יכולים לחוש תיעוב ביחס לצרכים שלהם.
המושג "אקו" מגיע מאותו סיפור מיתולוגי שהביא לנו את הנרקיסיזם. הנימפה (חצי בת אדם וחצי בת אל) אקו הייתה מאוהבת בנרקיס, אבל קללה שהוטלה עליה מנעה ממנה לשוחח איתו. אקו לא יכלה לדבר עוד בשם עצמה, אלא רק לחזור על המילים האחרונות של מה שאחרים אומרים לה. לבסוף האובססיה של אקו הובילה אותה למותה.
רגישים, אמפתיים וחרדים
הביטוי בהקשרו הנוכחי קיבל תאוצה בשנים האחרונות בעקבות ספרו של קרייג מלקין, פסיכולוג בבית הספר לרפואה של הרווארד. על פי הספר חשיבה מחודשת על נרקיסיזם, יש לנו לא מעט תפיסות שגויות על נרקיסיזם וישנה מידה בריאה של נרקיסיזם שנחוצה לכולנו. בצד הקיצוני של הספקטרום נמצאים האקואיסטים המתוארים בספר כבעלי הערכה עצמית נמוכה ולעתים אף חרדים, תשושים ומדוכאים: "אקואיזם היא תכונה שאני ועמיתי התחלנו למדוד, וכמו כל תכונה היא קיימת במידה רבה או פחותה אצל כולם", כותב מלקין. "מכל האנשים שמדדנו, הם היו הכי "רגישים ואמפתיים", אבל הם גם פחדו להפוך לנטל והרגישו מעורערים מתשומת הלב סביבם, במיוחד משבחים שקיבלו".
לדברי מלקין, אקואיסטים לומדים עם הזמן שהם לא יכולים לפנות לאנשים כשהם עצובים או מפוחדים או בודדים, אז הם קוברים את הצרכים שלהם ומתרגלים את עצמם למנטרה לפיה הם צריכים לדרוש מעט כדי להיות נאהבים. בניגוד להפרעת אישיות נרקיסיסטית, אקואיזם היא לא אבחנה קלינית אלא יותר תכונה או אסטרטגיית הישרדות של: "אם אני רוצה להיות בטוח ונאהב, אני צריך לוודא שאני מבקש כמה שפחות מאנשים (ולתת כמה שאני יכול)".
איך להיות נרקיסיסט בריא?
במקרים רבים תחושת ה"הד" עלולה להוביל לכניסה למערכות יחסים לא יעילות בלשון המעטה. במאמר שפרסם בעקבות הופעת הספר, מלקין אף טוען כי אקואיסטים נמשכים לעתים קרובות לנרקיסיסטים בדיוק בגלל שהם כל כך מפחדים להכביד על אחרים או להיראות "נזקקים", מה שמאפשר למישהו אחר לתפוס את כל הבמה. נרקיסיסטים עושים את זה לעתים קרובות, ובשביל האקואיסטים זו הקלה אבל גם מחיר יקר שהם משלמים כדי לקבל הפוגה מהחרדות שלהם.
אקואיסטים מעולים בטיפול באחרים ובפתרון בעיותיהם, לעתים קרובות עד כדי כך שכל זהותם סובבת סביב אותם קרובים. יהיו צורכיהם ורצונותיהם אשר יהיו, הם תמיד ימצאו דרך להסביר מדוע המציאות אידיאלית כפי שהיא, גם כשזה על חשבונם. האקואיסטים מאמינים שזה בסדר שלאחרים יהיו צרכים ורצונות, אבל הם רואים חולשה בכך שלהם עצמם גם יש אותם צרכים.
על פי קרייג מלקין, הדרך ל"נרקיסיזם בריא" עוברת דרך הפעולות הבאות:
- לערוך רשימת הישגים
כתבו רשימת מלאי כנה ומפורטת של הדברים שהשגתם ושאתם יכולים להיות גאים בהם. רוב הסיכויים שתהיו קצת המומים, לטובה. תכניסו לרשימה "כל" דבר, גם כאלו שאתם שופטים אותם כ: "קטנים/טיפשיים/קלים מדי". כל מה שנכנס לרשימה זה אומר שבאיזשהו אופן זה חשוב עבורכם. - לקבוע את הגבולות שלכם
מותר לכם להיות בעלי גבולות בריאים. מותר לכם לומר "לא", רוב האנשים הסבירים לא יזדקקו לשום הסבר. ואם יש כאלו שלא מסתפקים בזה, שווה לבדוק מה זה אומר עליהם ואיך הקשר איתם משפיע עליכם.
צילום: רועי ברקוביץ' - לשים את עצמכם במקום הראשון
תרגלו כל יום אירוע אחד קטן שבו אתם דואגים לעצמכם. 10 דקות הליכה, שלוש דקות נשימה, כמה קוביות שוקולד. הרגלים קטנים שמצטברים לתחושה יציבה של זהות "שמגיע לה". - להפוך את החולשות לחוזקות
תפסיקו לפחד מההתנהגויות ה"אפלות" שלכם. למדו למנף אותם ולהשתמש ברגישות שלכם להשיג את המטרות שלכם. זה המקום שבו נרקיסיסטים יכולים להיות המורים הכי גדולים לכולנו: להיות אסטרטגיים במקומות הנכונים.