בשנים האחרונות אנו עוסקים רבות בנושא החרמות החברתיים. אמנם התופעה הזו הייתה קיימת תמיד אולם בעידן הרשתות החברתיות, היא מקבלת ממד נוסף, קשה ואכזרי במיוחד שכן הילד אינו מוחרם רק בבית הספר אלא גם מקבוצות וואטסאפ שונות, מהרשתות החברתיות ובכך חוויית הניכור והפגיעה מלווה את הילד המוחרם לכל מקום, אפילו במקום הבטוח שלו בבית.
רבות נאמר על הצד הנפגע. באופן אוטומטי אנו חומלים וכואבים את מי שנפגע מהאחר באופן כה קשה. אבל מה לגבי הצד הפוגע/ המחרים? למה ילד או קבוצה של ילדים בוחרים לפגוע כך באחר, ואיפה ההורים שלהם? מה הם יודעים ומה לא, האם להורים יש כוח לשנות את התנהגות ילדם ועוד. נראה כי דווקא הפתרון לנושא החרמות יכול להגיע מכאן.
למה ילדים מחרימים ילדים אחרים?
רוב החרמות קורות בבית הספר היסודי, בשלב שבו הילד מפתח את כישוריו החברתיים ונוטל חלק בהתנסויות שונות שאמורות להכין אותו לקשרים בין אישיים בחייו הבוגרים. חלק מהתנסויות אלו יכולות להיות גם פגיעה חברתית. מלבד ההיבט החברתי, ילדים מתבקשים גם להוכיח את עצמם מבחינה לימודית והשילוב הזה הוא זה שבונה או הורס ביטחון עצמי.
חשוב להבין כי חרם לא קורה בוואקום ולרוב הילד שיוזם את החרם עושה זאת על מנת לזכות באהדה או בכוח אל מול בני כיתתו. כמו כן, ישנם ילדים שיוזמים חרם שכזה כקריאה לעזרה עקב בעיות שהתעוררו בבית ו/או מצוקה רגשית ונפשית אחרת.
חלק מבניית הביטחון העצמי קשור גם ליכולת של הילד להוביל סיטואציות חברתיות מורכבות, כמו כאמור חרם. כואב ככל שיהיה, חרם הוא שלב התפתחותי תקין אך יחד עם זאת לנו כהורים יש תפקיד מכוון שנדרש להסביר ולהציב גבולות.
הורים שילדיהם הם המחרימים פעמים רבות לא יודעים על כך. הילד יבחר להסתיר את זה שכן בתוכו הוא יודע שזו התנהגות לא ראויה. הורה שרואה שילדו מלא בטחון עם הרבה חברים, מן הסתם לא דואג ומאפשר לעצמו גם פחות להתעניין. לרוב שנושא החרם יעלה, הוא ייצר דרמה שבה יהיו מעורבים הורי הצד הנפגע, המורים, היועצת החינוכית ועוד. בשלב זה, ההורה ירגיש מותקף, ינסה להגן לא רק על ילדו אלא גם על דרך החינוך שלו לצד תחושת רגשות אשמה. מערבולת רגשות זו לא תמיד מאפשרת לפעול באופן שקול ורציונלי.
מה יכולים לעשות הורים שנמצאים בסיטואציה המורכבת הזו?
-
להבין את הסיטואציה לעומק
שיחה עם ילדכם היא השלב הראשון. נסו באופן לא מאשים להבין את כל הפרטים, בעיקר את הלמה - מה קרה שם שהביא את הילד/ה לסיטואציה כזו. לנסות להבין האם קיימת איזשהי מצוקה רגשית שהובילה לשם? במהלך השיחה השתדלו לא להטיף מוסר אלא פשוט להקשיב. כמו כן, אל תפעלו בשלב זה כלל ובטח שלא מתוך רגשות האשם שלכם. -
שתפו בחוויה אישית
אפשר לשתף את הילד שלכם בסיפור אישי עליכם כילדים, על תחושה של דחייה חברתית או חרם. השיחה על הקושי הרגשי שלכם יכולה לעורר אמפטיה אצל הילד שלכם כלפי הצד הנפגע. -
אספו נתונים
בתום השיחה אספו עוד נתונים מהסביבה, הורה הילד הנפגע, הורים נוספים שילדיהם היו מעורבים בסיטואציה, המחנכת, היועצת ועוד. רק לאחר שתבינו את כל התמונה חיזרו לשוחח עם ילדכם. -
הבהירו את הערכים המובילים בבית
מגיע השלב שבו מתפקידכם להעניק לילד שלכם את הערכים שעל פי הם הייתם רוצים שהוא ינהל את חייו החברתיים. דברו על אכפתיות כלפי הסבל של האחר, על היכולת לראות סיטואציות חברתיות, על היכולת לעמוד לצד החלש, על החשיבות לקבל את האחר. איננו חייבים להיות חברים של כולם אך לא לפגוע באחר. -
בדקו בתום השיחה הזו האם המסר עבר
ודאו שאכן הילד מבין את המסר החשוב שניסתם להעביר. שאלו אותו, מה הבין ומה לקח מהשיחה ובכלל מהסיטואציה שנוצרה. -
בקשו סליחה
כעת זה הזמן לחזור למעורבים האחרים בסיפור. יש מקום לבקשת סליחה. זהו אקט חינוכי משמעותי וחשוב עבור ילדכם. אל תוותרו על זה. בנוסף, צרו שיחה של איך ממשיכים מכאן. איך מייצרים מערכת יחסים כיתתית אחרת.
ומה ניתן לעשות כדי לנסות ולהמנע מהסיטואציה הזו?
-
היו מעורבים בחיי ילדכם
גם אם הילד מקובל חברתית והכל נראה מהצד תקין, שאלו אותו מה קורה, איך לו חברתית, התעניינו בחבריו. שימו לב לפעילות שלו ברשתות החברתיות. אל תאפשרו לדברים פשוט לקרוא. זיכרו שהילד שלנו זקוק לנו גם אם הוא משדר שרוצה מרחק. -
הוו מודל לחיקוי והקנו ערכים ברמה יומיומית
התחשבות באחר/בשונה, היכולת לייצר תקשורת מכבדת ועוד הם נושאים שעליכם לשוחח עם ילדכם עליו מידי פעם. בנושא החינוך הדוגמא האישית היא החשובה ביותר. פעלו אתם מתוך כבוד לסביבה – הורים אחרים, מורים, נהגים אחרים בכביש ועוד. -
עודדו קשרים חדשים
עודדו את הילד שלכם לייצר קשרים חברתיים רחבים. כלומר, לא רק עם קבוצת השווים והדומים להם. -
דרבנו את ילדכם לשתף
העניקו מרחב בטוח עבור הילד לדבר ולשתף בסיטואציות חברתיות שנראות להם לא תקינות. זה המקום שלכם לתת לילדכם עצה. עודדו אותם להפסיק סיטואציות כאלה. -
היעזרו במסגרת
במידה ולתחושתכם מתחילה להיווצר סיטואציה של חרם חברתי כלפי אחד מהילדים בכיתה, אעזרו במורים/יועצים חינוכים כדי לנסות ולייצר שייח כיתתי ולהפסיקה.
זכרו: בכל תופעה חברתית שלילית, יש לקחת בחשבון את כל הנוגעים בדבר. יש לזכור שכל התנהגות שלילית של ילד מקורה הוא בקושי שלו אם בתחושת הערך שלו או בתחושת השייכות. לעיתים גם הצד הפוגע נמצא במצוקה רגשית, משפחתית, חברתית אחרת והדרך לשנות את המצב היא לנסות ולהבין מה עובר עליו ובמידת הצורך לטפל גם בו.
*הכותבות הן שרון רנדליך פסיכותרפיסטית, מאמנת משפחה ונוער ורנית ארצי, מנחת מסלול הדרכת הורים בקבוצת גומא גבים - המרכז לגישור, אימון ושיתופי פעולה