כניסתו של גבר לעולם האבהות אמנם לא מלווה באותם שינויים הורמונליים, פיזיים ורגשיים שאישה חווה במהלך ההיריון, הלידה והאימהות אבל השינויים שקורים במוח הגברי מפתיעים ומשמעותיים לא פחות. שורת מחקרים מצביעה על כך שאבות טריים, וגברים המתקרבים לאבהות, עוברים סדרה של שינויים נוירולוגיים עמוקים שמכינים אותם לקשיי ההורות, החל משינויים במבנה המוח שמשפיעים על האמפתיה והתגובות הרגשיות ועד שינויים הורמונליים שקשורים ליכולת לתקשר עם הילד החדש.
פחות מוח, יותר אמפתיה
מחקר חדש בחן 20 אבות לעתיד ברחבי קליפורניה ומדריד, תוך התבוננות בגברים לפני ואחרי הפיכתם לאבות. עוד 17 גברים חשוכי ילדים במדריד נצפו גם כקבוצת ביקורת. החוקרים גילו שהאבות הטריים איבדו בממוצע שני אחוזים מנפח קליפת המוח שלהם לאחר לידת ילדם, ובאופן ספציפי יותר את החלק הידוע בשם 'רשת מצבי ברירת המחדל'. אובדן נפח, מציינים החוקרים, מצביע על כך שאזור המוח הופך צפוף יותר, מה שהופך אותו ליעיל יותר. נמצא גם שגברים נוטים לחוות ירידה בנפח של החלק במוח שלהם שמעבד מידע חזותי. החוקרים מציעים שזה מצביע על כך שהמוח הגברי משתנה כדי לסייע בזיהוי ילדם החדש ובהיענות אליו.
נראה שהמוח עובר שינויים מבניים נוספים כדי להבטיח שאבות יציגו את כישורי המפתח של ההורות. בשנת 2014, פיליונג קים, מדען מוח התפתחותי באוניברסיטת דנבר, הכניס 16 אבות חדשים למכשיר MRI: פעם אחת בין השבועיים לארבעה השבועות הראשונים לחייו של התינוק שלהם, ושוב בין 12 ל-16 שבועות. ד"ר קים מצא שינויים מוחיים ששיקפו את אלה שנראו בעבר אצל אימהות טריות: באזורים מסוימים בחלקים במוח הקשורים להתקשרות, טיפוח, אמפתיה והיכולת לפרש ולהגיב כראוי להתנהגות של תינוק - נמצאו יותר חומר אפור ולבן בין גיל 12 ל- 16 שבועות ממה שנמצא בתקופה המוקדמת יותר.
תפקוד גבוה של העיבוד הרגשי
במחקר משנת 2014, החוקרים השוו פעילות מוחית של 89 הורים חדשים בזמן שצפו בסרטונים של ילדיהם. החוקרים בחנו אימהות (שהיו במקרה הזה המטפלות העיקריות), אבות שעבדו מחוץ לבית וסייעו (בדגש על סייעו בלבד) לעתים קרובות בטיפול בילדים ואבות הומוסקסואלים שגידלו ילד ללא עזרת אישה. בכל שלוש הקבוצות, רשתות המוח המקושרות לעיבוד רגשי ולהבנה חברתית היו פעילות מאוד. אחד הממצאים החשובים ביותר במחקר הוא שהאבות שגידלו ילד ללא סיוע של אישה הראו אותות עיבוד רגשי כמעט זהים למוח של האימהות המטפלות.
פחות טסטוסטרון
בימים ובשבועות הראשונים של האבהות, רמות הטסטוסטרון והקורטיזול (הורמון שקשור לסטרס) יורדות ורמות האוקסיטוצין, האסטרוגן והפרולקטין עולות, מה שמקדם חווית קשר חשובה בין האב הטרי לילד החדש. מה שמעניין הוא שגברים שנשארים בסביבה ומשתתפים בהורות מראים אף יותר מהשינויים הביולוגיים האלה.
במחקר חלוצי בן חמש שנים שפורסם ב-2011, לי גטלר, אנתרופולוג אמריקאי, עקב אחר קבוצה של 624 גברים רווקים וחסרי ילדים בפיליפינים מגיל 21 עד 26. ד"ר גטלר מצא שאמנם כל הגברים במחקר חוו ירידה תקינה הקשורה לגיל בטסטוסטרון, אך 465 הגברים שהפכו לאבות במהלך אותה תקופה של חמש שנים חוו ירידה משמעותית יותר - 34 אחוזים בממוצע (כשנמדדו בלילה) - מאלה שנותרו רווקים או נשואים.
יותר אוקסיטוצין
ככל שרמות האוקסיטוצין גבוהות יותר, כך האבות קשורים רגשית יותר לצאצאיהם החדשים. אוקסיטוצין מופעל ממגע עור לעור, כך שהחזקת וחיבוק התינוק היא דרך בטוחה להשפיע על ייצורו. מחקר משנת 2012, שבו אבות שאפו אוקסיטוצין (ולאחר מכן העלו את רמות האוקסיטוצין בזרם הדם שלהם) הוכיח כי אבות חדשים שחוו את השינויים הללו ברמות ההורמונים היו מעורבים יותר בגידול התינוקות שלהם.
יותר פרולקטין
בתקופה של הבאת ילדים לעולם אנחנו מכיילים מחדש את המרק ההורמונלי שלנו וכפי שמתאר זאת פרופסור לואן בריזנדין, מחבר הספר "המוח הגברי": "במהלך ההיריון של בת זוגו, המוח הגברי מתחיל לשחרר יותר מהורמון הפרולקטין ולדכא בהדרגה את הורמון הטסטוסטרון".
פרולקטין הוא ההורמון שמכין אימהות טריות לייצר חלב. אצל אבות, מחקרים מראים שזה מעודד אינטראקציה עם התינוק החדש. באופן ספציפי, ככל שהם מייצרים יותר פרולקטין, כך אבות מעודדים את התינוקות שלהם לשחק ולחקור את הסביבה שלהם. פרולקטין (המכונה "הורמון האם", שכן הוא משמש במערכת הנשית לקידום הנקה) עולה גם אצל אבות טריים. על פי מחקר משנת 2002 , רמות נמוכות של טסטוסטרון ורמות פרולקטין מוגברות במוח הגברי קשורות לתגובות רגשיות לבכי תינוקות אצל אבות טריים.