בואו נודה בזה: המציאות בתקופה האחרונה לא פשוטה לאף אחד מאתנו. דומה שהדכדוך, חוסר האונים והתסכול גוברים ומקבלים הרבה יותר מקום וקול בחיי היומיום שלנו. עם זאת ואולי על אף המציאות המאתגרת, יש גם לא מעט אנשים בתוך הכאוס הזה שמחפשים לזרוע בשקט את זרעי האהבה, החסד והחמלה. כאלו שמבקשים להכיר תודה על מה שיש ומסתבר שיש הרבה מאוד.
פנינו לחמש נשים שהאג'נדה הכללית שלהן היא לעשות טוב. לנשום. ליהנות ולא להשאיר את זה לעצמן. אם כי הן הראשונות שגם מעידות שמדובר במאמץ ובעבודה עצמית, אבל האלטרנטיבה להתפלש בתוך הדכדוך והשליליות מעמיסה הרבה יותר. אז מה זה בכלל לחיות בהכרת תודה ואיך מייצרים אורח חיים כזה?
הצרות מגיעות לבד. את השמחות צריך לייצר
יאנה דרום, 41, נשואה +3 , בנימינה, יזמית, מרצה "איך לגדל שמחת חיים", יוצרת תוכן וסופרת
מה האג'נדה שלך בחיים?
"ליהנות מכל רגע ותמיד לראות את הטוב ולא להפסיק להגשים חלומות קטנים וגדולים"
איך הכרת תודה ממלאת את חייך?
"גם כשקורה משהו מבאס, אני בונה איזשהו תסריט בראש שעוזר לי למצוא למה זה קרה ולמה זה דווקא לטובה ואני פשוט פחות כועסת, מתעצבנת, מתאכזבת ומבזבזת את הזמן על רגשות שליליים"
את מפרגנת תדיר. למה? איך התחלת עם זה?
"אני מאמינה בתודעת השפע ובאנרגיה. ובמילים אחרות הגישה שלנו לחיים תקבע את הגישה של החיים כלפינו. כשאנחנו עושים טוב זה חוזר אלינו ואני עושה את זה בלי לקבל תמורה אבל בתוך תוכי אני יודעת שאיכשהו זה יגיע בדרך כזו או אחרת. הנתינה ממלאת לא סתם המחקרים מוכיחים שכדאי להיות מאושרים אנשים צריכים להתנדב איפשהו או לעזור לחלשים יותר כן זה ממלא וזה מכניס לחיים משמעות אמיתית להשפיע לטובה על חיים של אחרים".
מרגישה שזה משפר את איכות חייך?
"מאוד. אני גם מקבלת מלא אהבה ואני שרופה על תשומת לב ואני גם באמת מרגישה התרוממות רוח כשאני שומעת על כל מיני שינויים או דברים חדשים שאנשים עושים בחיים שלהן בעקבות משהו שכתבתי או אמרתי".
זה לא מעייף לפעמים? מה את עושה כשלא בא לך ממש על השמחה והתודות האלו?
"גם אני לפעמים לא שמחה ולא מרוצה, אני מתבאסת או מקטרת או עצובה ואני מאפשרת לרגשות האלה גם להיות נוכחים בחיי כי בסוף זה חלק מההתפתחות אבל זה היופי שגם במקומות הנמוכים האלה אני רואה אבן דרך כמו כאבי גדילה לדברים טובים שיגיעו בהמשך. וגם לרוב אני לא שוקעת ליותר מדי זמן. זאת אומרת שגם רגעי הבאסה הם קצרי טווח ולא ממוטטים אותי. ובמצבים האלה עוזר לי לראות איזה סרט רומנטי ולגז'דר את החיים ואז כל הסחלה יוצא החוצה או לשמוע שירים קורעי לב כאלה ולשיר חזק ובזיוף וגם לשחרר דמעות. בכלל לבכות ממש עוזר לי. אני בוכה מהתרגשות ובוכה מעצב ובכלל בוכה וזה מנקה לי את הנשמה".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
מאיפה זה הגיע? תמיד היית כזו או משהו במהלך החיים הוביל אותך לתובנות האלו?
"תמיד הייתי כזו אבל זה הקצין עוד יותר מאז שהחלמתי מסרטן הד בגיל 28 ושנתיים אחרי זה איבדתי את אמי".
אוקיי, אני גם רוצה ככה. איך מתחילים?
"מוסיקה טובה על הבוקר. קפה. להזיז את האגן ממש להזיז את הגוף. להסתכל על הגוף, אצבעות, ידיים, רגליים - לראות שקמנו בבוקר ולהודות לאלוהים כי זה לא מובן מאליו. להסתכל במראה לתת איזה בוסה שתיים בכל לחי להתעלף מכל היופי במראה של עצמנו ואז לצאת לעשות דברים שעושים לנו טוב.
העבודה מבאסת אתכם? תתפטרו.
חברה מאכזבת? תתרחקו|
זוגיות רעילה? תעיפו.
בא לך חולצה חדשה? תקני
אמא שלי ז"ל השאירה לי מוטו לחיים: אל תשאירי כלום לאישה השנייה וזה בהחלט מכניס שמחה ללחיים ומפשט המון תסביכים. אני פשוט חושבת שהרבה פעמים אנשים מבזבזים אנרגיה על דברים שלא שווים את זה. לעשות סדר בחיים ולהשתדל איפה שיש לנו שליטה להקיף את עצמנו בדברים טובים. גישה חיובית מבחינתי אומרת ש-99 אחוז מהבלת"מים, קשיים אי אפשר לשנות. מה שקרה - כבר קרה ואי אפשר להחזיר את הזמן אחורה, הדבר היחיד שיש לנו השפעה עליו זה איך אנחנו מגיבים למה שקרה . ואני משתדלת לבחור תגובות פרופורציונליות כדי להעביר את החיים בכייף. אסכם: הצרות מגיעות לבד. את השמחות צריך לייצר!".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"מעייף יותר להתלונן על החיים"
View this post on InstagramA post shared by נילי מרגי • תנשמי שנייה • הכרת תודה (@nilka_nili_mergi)
נילי מרגי, 45, קיבוץ אפק, רואת חשבון, מאסטר ב NLP, מרצה
מה האג'נדה שלך בחיים?
תנשמי שנייה. כלום לא בוער.
איך הכרת תודה ממלאת את חייך?
"יש לנו מלא דברים טובים בחיים של כולנו. אנחנו פשוט לא עוצרים לעשות רשימת מלאי ולכן לא מודעים לכל הטוב שיש לנו וסביבנו. כשאנחנו מונים את כל הדברים הטובים בחיינו, עוברים על כל תרחישי היום-יום שלנו וכותבים את הדברים הפשוטים אך המשמחים, אפשר פתום לראות כמה החיים מלאים במלא דברים ושאנחנו בעצם מיליונרים בלב. וכשאנחנו מיליונרים בלב אז כיף להקפיץ את הילדים לחוגים כי זה עוד 10 דקות איתם, כשהכיור מתמלא בכלים אנחנו מכירים תודה שיש מי שמשתמש בהם, כשיש פקקים בדרכים אנחנו מבינים שזה הזמן לסיים פודקאסט שרצינו ולא הספקנו. אנחנו מקבלים את החיים ולא נלחמים בהם".
את מפרגנת תדיר ומכירת תודה על המון דברים. למה? איך התחלת עם זה?
"תמיד הייתי כזו ונראה לי הכי לגיטימי לצעוק למישהי מהרכב שהתלתלים שלה מהממים. בעיניה זה היה פחות לגיטימי, מסכנה נבהלה. אבל הייתה תקופה שקברתי את הדבר הזה בתוכי. אחרי 20 שנה שעברתי כרואת חשבון, בחרתי באומץ על פני הנוחות ועזבתי. בריק הזה (הרי מה אני עוד יודעת לעשות חוץ מביקורת דוחות כספיים?) הצלחתי לחזור ולאהוב את מי שהייתי פעם. כיום אני גאה בכל אותן תכונות שקברתי כל השנים".
מרגישה שזה משפר את איכות חייך?
"חד משמעית! בתור אמא ל-4 מתבגרים, לא קל תמיד לראות את הטוב שבהם. הכרת תודה מפנה זרקור לדברים הטובים שהם עושים. וגיל ההתבגרות נעשה הרבה יותר נסבל. זה גורם לי להעמיק את הקשר עם בעלי וחברות, כי את דואגת להגיד להם תודה. מה שמעצים את הקשר. את יודעת שאי אפשר להיות בחרדה ובהכרת תודה בו זמנית? ההשפעה של תרגול הכרת תודה באופן קבוע יכולה להיות כמעט זהה להשפעה של תרופות.
כי כאשר מביעים הכרת תודה המוח שלנו משחרר דופמין (הורמון האושר) וסרוטונין (מווסת מצבי רוח) האחראים על הרגשות שלנו, והם אלו שמשפרים את מצב הרוח שלנו באופן מידי.
מחקרים גם הוכיחו שאנשים שמכירים תודה באופן קבוע מעריכים את הדברים שקורים להם בחיים ומצליחים ביתר קלות להתגבר על אתגרים בחיים מאשר אלו שלא מכיר תודה. הם סבלנים יותר, החלטיים, נמרצים, נדיבים ואופטימיים יותר. הם ישנים טוב יותר (אחרי שאת מונה את הדברים הטובים בחייך מה הבעיה להירדם עם חיוך), עושים יותר ספורט וחולים הרבה פחות. שורה תחתונה את מתחילה לחיות את החיים בגישה הרבה יותר חיובית".
זה לא מעייף לפעמים?
"מעייף יותר לדעתי להתלונן ולקטר על החיים כל החיים".
אוקיי, אני גם רוצה ככה. איך מתחילים?
"כשאת מהרהרת עם עצמך וחושבת מה היה לך טוב היום, המוח מחפש והוא גם מוצא. ואז את מרגישה טוב יותר. ואת מתחילה שוב לחפש מה טוב, ולהרגיש שוב שטוב לך. זה מעגל שחוזר על עצמו. מעגל התודה.
ההתמקדות בדברים הקטנים, כמו להכיר תודה על כוס קפה חמה, על שקמת בבוקר בלי כאבי גב, על חיוך שקיבלת מהילד בבוקר, יכולה להשפיע בצורה עצומה עלינו. זה עניין של הרגל , ממש כמו שריר שככל שנתאמן עליו, ככה הוא יגדל וישתרש אצלנו. כשהבנתי שזה מה שהפך אותי למיליונרית של הלב חיפשתי מדריך שילווה אותי לאורך הדך. אבל לא מצאתי לא בארץ ולא בחו"ל. אז יצרתי אותו בעצמי. מדריך שמדבר נשיות, שמסביר את כל המתודה מאחורי הכלי הזה, שנותן טיפים איך להתמיד בהכרת תודה, שגורם לי לצמוח משבוע לשבוע ולחגוג את הניצחונות הקטנים האלה".
"זו פשוט דרך אחרת לחיות"
דנה סיני (47), יזמת וכותבת, נשואה +1 , במקור מתל אביב וכיום מתגוררת בגר'זי סיטי.
אג'נדה: Trust the process
איך הכרת תודה ממלאת את חייך? "הכל התחיל מאנטי גדול לקונספט. זה הרגיש לי לא אותנטי להגיד תודה ופשוט היה מעצבן אותי. כשניסיתי, ההרגשה הייתה כמו ללכת לשיעור יוגה ומדיטציה ולצאת עצבנית.
המלחמה שלי לא בעצמי, של לא לראות את העולם מזווית קורבנית, הייתה תמידית ולא הצלחתי לשחרר את זה, לא משנה מה עשיתי. יום אחד, בעקבות שיחה על פרשת השבוע שבה נולדתי (שבכלל לא ידעתי עליה קודם לכן) הבנתי שיש שני סוגים של העלאת קורבנות: קורבן חטאת וקורבן מנחה. בזמנו, נהגו להעלות קורבן בשני המקרים האלו - אם חטאו או אם רצו להוקיר תודה על משהו שקרה.
"הגילוי הזה עשה לי סוויץ', והחלטתי לנסות שוב להודות על מה שיש, ויש. באמת שתמיד יש. כדי להתחייב, התחלתי לעשות את זה לפני כשנתיים באינסטגרם שלי, כשזה למעשה סוגר את הסטורי היומי שלי. אני אומרת תודה על דברים שאולי נראים פשוטים, אבל עבורי הם לא, למשל: תודה שהבת שלי, תמרה, חזרה שמחה מבית ספר, תודה שהזוגי שלי, אלדד, בישל אוכל טעים, תודה שהכנתי לעצמי סלט, תודה שהתקדמתי היום עם התסריט.
"לליטל שוורץ הסטנדאפיסטית יש מערכון שהיא מספרת שם, שהמטפלת הזוגית נתנה לה ולבן זוג שלה משימה - להגיד תודה אחד לשניה על הדברים היומיומיים הקטנים, כדי שיעריכו את מה שכבר נהיה מובן מאליו. טוב, אצלה זה כמובן נגמר בהומור, והיא מספרת שבסוף היום יוצא שהוא אומר לה תודה 200 פעמים והיא אומרת לו תודה על זה שהוא אמר לה תודה... אז צחקתי מזה, אבל אחרי שסיפרתי לאלדד, התחלנו לעשות את זה בתור בדיחה, ועכשיו זה הפך למשהו קבוע"
מרגישה שזה משפר את איכות חייך?
"בעקבות ההתמדה שלי, ובלי שאשים לב, דברים התחילו לחלחל, ולמעשה, לא ידעתי בכלל שזה השפיע באיזה אופן על חיי, עד שלפני שנה, שלושה ימים לפני ראש השנה, ברוקלין, הכלבה שלנו, עברה תאונת דרכים קשה מאד, ישבתי איתה בתא הקטן בחדר המיון במשך שלושה ימים ושני לילות ללא שינה ועם המון דאגה ובכי, ובתוך כל אלו, הצלחתי לראות המון רגעי חסד: שלמרות שהנהג הדורס פגע וברח, היה נהג אחר שמיד עצר, שמישהי ישר לקחה אותה לחדר מיון, שהצוות הווטרינרי היה סופר מקצועי, שהיה לי השכל לעשות ביטוח שנקבל החזרים על הוצאות הטיפול, וכמובן - שבסופו של יום, ברוקלין חיה, ועל אף שנאלצו לנתח את עיניה ושהיא עיוורת היום, היא כלבה שמחה, שאוהבת לשחק ולהכניס לנו המון שמחה הביתה. את זה אני רואה היום, אחרי התקופה הראשונה של הפציעה שלה, אבל יכולה לומר בוודאות - שלולא הייתי מתורגלת בכתיבת התודות שלי, לא הייתי מצליחה לראות את רגעי החסד האלו, זו פשוט דרך אחרת לחיות את החיים, כי החיים יקרו".
פרגון תדיר: "אחד הדברים שהכי משמחים אותי, זה לשמח. אני אוהבת לפרגן לאנשים שאוהבת, כי לא מבינה למה לשמור בבטן. כשנתקלת במשפט שאוהבת, במוצר מוצלח, בשירות מעולה -גם אם ארצה, לא אצליח שלא לשתף. אם זה עשה לי טוב - אולי זה יעשה לעוד מישהו טוב וכבר הרווח הוא כפול ומכופל. התחלתי עם זה בשבילי, אבל היום אני לא מפסיקה לקבל הודעות מכאלו שהתחילו לעשות את זה בעקבותיי, וזה מרגש אותי, כי זה תמיד יותר נעים לעשות את זה כקהילה, ולא לבד. זה לא משהו שהתחיל יום אחד, זה משהו שתמיד היה שם. בשנה האחרונה הבנתי עד כמה זה לא מובן מאליו, ונפרדתי מכאלו שזו לא השפה שלהם. בחרתי להקיף את עצמי בכאלו שכן, זה מרים אותי וזו הטרמינולוגיה שאני מבקשת לעצמי בחיי"
אוקיי, אני גם רוצה ככה. איך מתחילים?
"כיזמת, אצלי הכול תמיד מתחיל מה-למה. זה מסקרן אותי? זה חשוב לי? זה ירפא אותי? זה טרנדי? לא משנה הסיבה, העיקר שיש אחת. ה"למה" חשוב, כי יהיו ימים שלא בא, שמצב הרוח באדמה, שאוגוסט או סתם רביעי, הלמה תמיד יחזיר אותנו להתפקס ויניע אותנו לפעולה.
"הדבר השני שעוזר לי, זה לתחום את זה לעצמי בזמן. נגיד "40 ימים" או כל מספר אחר. זה יכול להיות גם שבוע, אבל מניסיוני, שבוע לא יחולל את השינוי, צריך מינימום 40 ימים. אם קשה, מתחילים בקטן יותר, גם לא צריך לכתוב רשימה, אפשר משפט אחד, אני לקחתי מ"הפוזיטיבית", שירי אנקונה-טוביאס, את "תודה על מה שיש, ויש" שמבחינתי זה משפט שמאגד בתוכו הכל, אז גם אם לא כתבתי רשימה, את המשפט הזה אכתוב. העיקר לייצר תנועה והתמדה.
"הדבר השלישי: לשים את זה שם בחוץ. כשאני לא מתחייבת רק בפני עצמי, אז 'אין לי ברירה אלא לעשות את זה', והאמת - שככה זה התחיל, כמשהו שאני עושה ושלא קל לי לעשות. זה כמו אלו שמחליטים לרוץ, ואם יש קב' ריצה או פרטנר לריצה, הרבה יותר פשוט לקום בבוקר ולרוץ, כי מישהו מחכה לנו.
אז אם לא בא לנו שזה יהיה שם בחוץ, להחליט על משהו אחר שיעזור לנו להתמיד - לתת לעצמנו איזו מתנה בסוף כל שבוע, לשתף מישהו אחד, לכתוב את זה עם חברה. אם יש לנו תחביב, לקחת את זה לשם, לצייר את זה, לשיר את זה, לרקוד את זה. כל דבר שינכיח את זה ולא ישאיר את זה רק בתוכנו. אני מוצאת שלעדות יש כוח חזק, אז כן ממליצה לשתף לפחות מישהו אחד".
"כשלא בא לי לשמוח, אני הולכת הפוך"
שירלי גרפונקל, 44, מנהלת מוצר ובלוגרית (למה שאהנה לבד), נשואה +3, גבעתיים.
אג'נדה: "לחיות חיים בשמחה ועם משמעות, נתינה והכרת תודה ולפרגן. אני מפרגנת באופן תדיר כי יש תמיד על מה לפרגן, כי זה חינם, כי לראות את הצד השני עף מעיף אותי פי שניים, כי יש ספסל של מוצלחים ולא כיסא, כי אנשים שוכחים כמה הם קסומים ומופלאים ואני פה כדי להזכיר להם".
איך הכרת תודה ממלאת את חייך? "זה ממלא את חיי כי היא מזכירה לי את הטוב שיש ומכניסה את כל המחשבות הפחות טובות לפרופורציה"
מרגישה שזה משפר את איכות חייך? "ללא ספק. הנתינה מחזירה פי שניים וכשהלב מתרחב אצל הזולת, הוא מתרחב אצלי. כשאני מתעסקת בטוב באחר ובעצמי זה מקטין את הפחות טוב. הדבר היחיד שמעייף אותי זה אנשים עייפים וקמצנית רגשית. כשלא בא לי על השמחה ואני שונאת את כולם, אני הולכת הפוך. מהגוף החוצה. ולא מהראש. אני עושה ספורט, מבלה זמן איכות עם אהובים, מתחבקת, הולכת להופעות ומנסה להקפיד על תזונה. אהבה לגוף מחזירה אהבה לנפש. גיליתי את זה אחרי שנים של הכחשה".
אוקי, אני גם רוצה ככה. איך מתחילים?
כדאי ללכת למקום שהלב שלכם נפתח בו. אצלי זה ים - ומתחילים לענות על השאלות:
איפה אני הכי שמחה? מתי אני הכי רגועה? מה החלום הכי גדול? ואז גוזרים אחורה.
אם החלום הכי גדול הוא לעבוד בעבודה פחות אינטנסיבית אז השלב הראשון שלי יהיה מחקר. איך אנשים עושים את זה. מה המחיר. אני מנהלת מוצר ואני עובדת בספרינטים. מכוונת לירח אבל מתחילה בצעדים קטנים.
כך זה גם מתחיל להניע את הגלגל וגם לא מייאש. כי הירח רחוק… אבל יש כמה אנשים שדרכו עליו שהיום שלהם התחיל בלקום מהמיטה ולברר מה צריך לעשות כדי להיות אסטרונאוט. כל אחד וה״אסטרונאוט״ שרוצה להיות".
"זה לא תמיד קל אבל זה אפשרי"
עדי שפילמן ראובן 43, מנהלת מרכז ללימודי NLP מבוסס מיינדפולנס ומורה למיינדפולנס, נשואה +3, נס ציונה.
האג'נדה שלך בחיים? "במרחב שיש בו אהבה כל בעיה יכולה להיות מוחזקת וכשיש אהבה כזו, אין משהו שלא נוכל לפתור".
איך הכרת תודה ממלאת את חייך? "לחיות בהכרת תודה זה אימון. הנטייה הטבעית של התודעה האנושית היא להתלונן ולראות את מה שלא עובד, את מה שלא טוב, כשנאמן אותה להיות בהכרת תודה בכל רגע ורגע נוכל לשנות את הפרספקטיבה שלנו על החיים ולחיות יותר בשמחה".
את מפרגנת תדיר. למה? "פרגון ושמחה בשמחת האחר מרחיבה את הלב שלנו, לימדו אותנו אחרת, התרגלנו אחרת. התרגלנו לזה שאם נשמח בשמחת האחר זה ייקח משהו מאתנו כאילו אין מספיק לכולם, לאחר שמבינים שאם אני אהיה שמחה בשמחת האחר ואפרגן לו - הלב שלי יתרחב אז כל פעולה כזו שלנו בעצם מרחיבה את הלב וגודמת לנו לחיות עם לב רחב ולא מכווץ, ומה עדיף? התרחבות או כיווץ??
איך הגעת לזה?
"ממש ממש לא. הטוויסט הגיע בגיל 35 כשגיליתי שיש לי צליאק. שנאתי את הצליאק בכל רמ"ח אבריי, התפללתי שלא יהיה לי (מה שכמובן לא אפשרי), סלדתי ממנו, כעסתי. וכך פעלתי עם עוד הרבה מצבים בחיי. הבנתי שהצליאק לא סתם הגיע והוא בא ללמד אותי משהו. התחלתי ללמוד NLP מבוסס מיינדפולנס ומשם הכל היסטוריה"
מרגישה שזה משפר את איכות חייך? "לחלוטין כן, רובנו לא שמים לה לכך אבל בגדול אנחנו מתלוננים סדרתיים. כשאנחנו מעניקים תשומת לב לרגעים בהם אנחנו חיים ומתהלכים בעולם במרמור וכעס וסלידה אז החיים שלנו גם ייראו כך. כשנסכים ונבחר פעולות של הכרת תודה ושמחה - החיים שלנו יהיו טובים יותר".
זה לא מעייף לפעמים?
"שאלה מעולה. זה לפעול מתוך מאמץ נכון, זה באמת מאמץ, אבל זה מאמץ נכון ומשחרר! משחרר ממה? מסבל, מאי נחת. מאמץ שגורם לי לסבול פחות הוא מאמץ נכון שאני רוצה לטפח בחיי. זו בחירה מודעת ושקולה לפעולות שיטיבו איתי, זה לא תמיד קל אבל זה אפשרי וכל כך הרבה יותר מיטיב".
הצגת פוסט זה באינסטגרםפוסט משותף על ידי המרכז ללימודי Nlp מבוסס מיינדפולנס (@mnlp_merkaz)
אוקי, אני גם רוצה ככה. איך מתחילים?
"מדובר בשני שלבים ששניהם קריטיים בעיניי:
1. להביא תשומת לב לתנועה של התודעה שנוטה להתלונן, לכעוס, לסלוד, לשנוא.
2. להחליט לבחור משהו אחר - לבדוק ולהסכים לראות מה עוד יש עכשיו בחוויה (תמיד יש עוד משהו -טוב!)
לא נוכל להביא פעולה אחרת מיטיבה אם לא נשים לב בכלל שעכשיו אני מתלוננת/סולדת/כועסת
וגם!!! לשבת למדיטציה, ללמד את התודעה שלי שאני יודעת להשהות תגובה אוטומטית - זה קריטי כדי להצליח".