להאזין לחדשות או לקרוא אותן, להאזין לספר שמע או לקרוא את הגרסה הדיגיטלית או המודפסת, להאזין לפודקאסט או לקרוא את התמלול באתר - איזו דרך יותר אפקטיבית ואיך אנחנו קולטים טוב יותר את התוכן שאנחנו צורכים?. במקרים מסוימים זה לא רק עניין של נוחות, למשל, אם אנחנו נזקקים למידע חיוני על תרופה חדשה כדי להחליט אם היא מתאימה ובטוחה עבורנו, איך עדיף לרכוש את הידע הרלוונטי, בקריאה או בהאזנה? מחקר חדש שופך אור על הדרכים שבהן המידע נכנס לנו למוח ועל ההשפעה שלהן על אופן ההבנה שלנו.
החוקרים התמקדו בשני סוגים של תהליכי חשיבה, אינטואיטיבי ואנליטי. בעוד שאינטואיציות הן תחושות בטן שיכולות להתעורר יחסית במהירות ובלי הרבה מאמץ, חשיבה אנליטית כרוכה בתהליכים נפשיים שדורשים מאמץ מודע יותר. בסדרת ניסויים שבה הוצגו מספר שאלות וחידות שדרשו חשיבה אנליטית, נבדקו תשובות המשתתפים, חלקם קראו את השאלות וחלקם שמעו אותן בעל פה. המשתתפים פתרו את הבעיות באופן אינטואיטיבי – וענו תשובה שנראית מתאימה אך לא נכונה – כאשר שמעו את הטקסט, באחוזים גבוהים יותר מאשר כשהם קראו אותו.
אחת השאלות הייתה: "כמה חיות מכל סוג לקח משה אל התיבה"?. אינטואיטיבית, התשובה היא שתיים או שבע אבל בניתוח מהיר אפשר לזהות שהשאלה עצמה שגויה, כי לא משה בנה את התיבה. המשתתפים זיהו יותר את הטריק כשהם קראו את השאלה מאשר כששמעו אותה.
שאלה נוספת הייתה ביחס להיגיון של הטיעון הבא: "יש צמחים ירוקים. כל הדשאים הם צמחים. לכן, חלק מהדשאים הם ירוקים״. בעוד שהמסקנה נכונה, הטיעון עצמו לא תקף והתוצאה לא נובעת באופן הגיוני משתי הנחות היסוד (יש צמחים ירוקים, אבל לא בהכרח כל הצמחים ירוקים). כאשר המשתתפים שמעו את החידה במקום לקרוא אותה, הם פחות זיהו את הפגם בטיעון.
איך קריאה והקשבה משפיעות על המוח?
האם זה אומר שהקריאה מול ההקשבה היא הגורם המשפיע, או שייתכן שיש גורם נוסף, למשל הזמינות של המידע שגורמת לפחות טעויות? כשאנחנו קוראים טקסט, אנחנו יכולים לקחת את הזמן, לחזור שוב ושוב על מה שקראנו, בניגוד למשפט שרק שמענו וכל מה שנותר לנו הוא הזיכרון שלנו. כדי לבדוק את האפשרות הזו, החוקרים הציגו את המידע הכתוב במהירות והעלימו אותו מספר שניות לאחר שנקרא. ועדיין, התוצאות והפערים היו זהים.
מחקרים מוקדמים יותר שהתמקדו בפעילות המוחית הראו שהקשבה וקריאה מעוררות פעילות מוחית כמעט זהה. חוקרים מאוניברסיטת ברקלי סרקו את מוחם של תשעה משתתפים בזמן שהם קראו והאזינו לאותם סיפורים. לאחר ניתוח האופן שבו כל מילה עובדה בקליפת המוח, הם יצרו מפות של המוח של המשתתפים. לאחר סריקות המוח וניתוח הנתונים, החוקרים הראו שהסיפורים מעוררים את אותם אזורים קוגניטיביים ורגשיים, ללא קשר למדיום שבו הם מועברים.
הרבה לפני שהמילים הראשונות הועלו על הכתב, ההתנסויות המוקדמות ביותר שלנו היו עם סיפורים בעל פה. בשנים האחרונות, אחרי עשרות ומאות שנים שבהן הדפוס הוביל את מהפכת הידע, ההתפתחות הטכנולוגית כבר מאפשרת לנו לצרוך כמעט כל תוכן באופן קולי, ממאמרים באינטרנט, ספרים קוליים ועד פודקאסטים והרצאות. האם ואיך השינויים האלו משפיעים על רמת ההבנה שלנו?
"אפילו להפוך עמוד של ספר נותן הפסקה קלה"
באופן כללי, קריאה דורשת יותר מעורבות ומיקוד מאשר הקשבה. לעומת האזנה פסיבית לפודקאסט או ספר אודיו, כשאנחנו קוראים, וכל מה שיש לנו מול העיניים אלו אותיות ומילים, אנחנו חייבים להיות מעורבים באופן פעיל בתהליך קליטת המידע החדש. "בערך 10 עד 15% מתנועות העיניים במהלך הקריאה הן למעשה רגרסיביות - כלומר העיניים חוזרות לאחור ובודקות מחדש את הטקסט", טוען דניאל ווילינגהם, פרופסור לפסיכולוגיה בראיון למגזין טיים. לדבריו, "כפילות" הקריאה מחזקת כמעט בוודאות גם את ההבנה, והיא דומה למאזין שמבקש לחזור שוב על מה שנאמר. מצד שני, הוא מציין, מאזינים יכולים להפיק מידע רב מההטיות או האינטונציות של הדובר. סרקזם למשל מועבר הרבה יותר בקלות באמצעות אודיו מאשר טקסט מודפס.
הבדל טכני נוסף שיכול להשפיע על התוצאה הסופית הוא שבין אם אנחנו קוראים או מאזינים לטקסט, המחשבות שלנו נודדות מדי פעם. יכולות לחלוף מספר שניות (או דקות) עד שנצא מהחלום הפרטי הקטן שלנו ונמקד מחדש את תשומת הלב בטקסט. לעומת מצב קריאה, שם יותר קל לחזור אחורה ולמצוא את הנקודה שבה נעלמנו, זה פחות נוח במצב האזנה. "אפילו להפוך עמוד של ספר נותן הפסקה קלה", טוען דיוויד דניאל, פרופסור לפסיכולוגיה למגזין טיים. הפסקה קצרה כזו, לדבריו, עשויה גם היא לייצר הזדמנות למוח לאחסן את המידע שאנחנו סופגים.
דניאל היה שותף בכתיבת מחקר משנת 2010 שמצא כי תלמידים שהאזינו לשיעור נתנו ביצועים גרועים יותר במבחן שבדק הבנה מאשר תלמידים שקראו את אותו שיעור. בהשוואה לקוראים, המאזינים קיבלו ציון נמוך בממוצע ב-28%.
"האם מטופלים יחליטו אחרת בהתאם אם הם קוראים או שומעים על הסיכונים"?
בחזרה למחקר החדש, בשונה מקריאה או האזנה לטקסטים ארוכים שמצד אחד כרוכים בהתמודדות עם הפרעות שונות ומצד שני מאפשרים חזרה או מנוחה, המחקר התמקד במידע קצר והראה שלמרות שמבחינה מוחית כנראה תהליכי החשיבה משפיעים באופן שווה, במבחן התוצאה אפשר למצוא פערים.
ההסבר לכך על פי החוקרים טמון בעיקר באופן שבו אנחנו רוכשים שפה. בעוד לימוד השפה נרכש בגיל קטן באופן ספונטני וללא מאמץ, במילים אחרות, אינטואיטיבית. לעומת זאת, לימוד הקריאה הוא פחות ספונטני. זה קורה מאוחר יותר, באופן פורמלי ודורש לא מעט מאמץ ותרגול. לכן, שמיעת השפה והקריאה שלה מייצרים תהליכים פנימיים שונים כבר מההתחלה. החוקרים טוענים כי בגלל הניסיון הראשוני, נוצרה איזושהי התניה לחשוב באופן אנליטי יחסית כשאנחנו קוראים ולהתרגל להשקיע קצת יותר מאמץ נפשי, בהשוואה לתוכן שאנחנו מקשיבים.
החוקרים מציינים כי לממצאים עשויות להיות השלכות מעשיות על חיי היומיום. "תארו לעצמכם שופט שקורא תסקיר משפטי או שומע את הטיעונים המוצגים. האם השופט יעריך את התסקיר בצורה שונה בהתאם לאופן שבו המידע מתקבל? מטופל שקורא באינטרנט על הסיכונים הקשורים לתרופה חדשה - או שהוא מבקש מהעוזר הקולי שלו לספר לו על כך. האם תתקבל החלטה אחרת בכל מקרה?".
"הממצאים שלנו מצביעים על כך שבעת קבלת החלטות או מתן שיפוט, הבחירה להקשיב או לקרוא את המידע הרלוונטי עלולה להשפיע על התוצאה", כותבים החוקרים וממליצים על התאמה לפי נושא - אם אתם מעמיקים בנושא שנוי במחלוקת, ולשיקול דעת או להחלטה אנליטית יש ערך במקרה הזה, כדאי לצרוך את המידע דרך קריאה. בכל מה שקשור לעניינים אחרים שלגביהם דווקא ישנה עדיפות לאינטואיציה ולרגשות, הקשבה תהיה הדרך האידיאלית.