לפעמים זוגיות מרגישה כמו שדה קרב והמצב חמור עוד יותר כשהריבים חוזרים על עצמם בלופ שוב ושוב. היום רבנו על מי אוסף את הילדים ואתמול על מי שכח לעשות קניות, הנושאים והתוכן כביכול חדש, אבל הכל נשמע מוכר וחוזר על עצמו. למה אני עם הילדים כל יום אחרי הצהריים והוא יוצא לעשות ספורט? למה היא לא בודקת את האשראי ומגלה פתאום דברים ואני צריך להיות אחראי? מתי הוא יזמין לנו חופשה ולא אני?
אנחנו מרגישים ש"לא על זה חתמנו כשנכנסו לחוזה הזה". הייתה פה שיתופיות, אהבה, שלא לדבר על הרומנטיקה פרשה לעולם שכולו טוב ונשארו ממנה רק פירורים. מה שנשאר ביחסים כרגע זה הרבה כעס ומרמור. החוזה מופר כל יום ואנחנו צוברים עוד ועוד מרמור ועייפות. כשאנחנו חושבים שדפקו אותנו, גם התקשורת וההתנהגות שלנו בהתאמה.
לפעמים אפשר ללכת לטיפול זוגי ובמקרים מסוימים זה גם עוזר. לא תמיד זה רלוונטי ובחלק מהמקרים בן או בת הזוג לא מעוניינים. אז אם זה לא רלוונטי או עד שזה יקרה הנה כמה הצעות שמציעה ענת ריב"א, מאמנת אישית, מאסטר NLP עם התמחות בהתמודדות עם כעס.
-
נכון "לא על זה חתמת", ובכל זאת שחררי
זה באמת נכון שלא על זה חתמת פשוט כי אין אפשרות באמת "לחתום" על משהו אנושי ושהוא יישאר כמו שהוא במשך שנים. אין אופציה אנושית להיצמד לחוזה שחתמנו עליו בחתונה כי אנשים משתנים מדי יום ואפשר לראות את זה בצורה הכי מובהקת במראה החיצוני (שיערות מלבינות, קמטים מתקמטים) אבל כמובן שזה בנראות. זה אולי מעציב אבל הכל זמני וחולף ואנחנו בתנועה מתמדת, פיזית אישיותית וגם רגשית. אנחנו מתפתחים ומשתנים כל הזמן. עצם העובדה שעברו שנים ואולי גם נולדו ילדים, שינו לחלוטין את מערכת הכוחות והיחסים בבית. אולי החלפתם מקום מגורים, אולי מקום עבודה, אולי חברים וסביבה.
אם ניקח דוגמה משדה אחר שאינו זוגיות, אם אני עובדת באותו מקום עבודה כבר 10 שנים אני כנראה מתנהגת אחרת מאיך שהתנהגתי לפני 10 שנים וגם לפני 5 ואולי גם ממה שהיה לפני שנה.
אז עדיף לשחרר את מה שהיה או מה שנדמה לך שהיה אמור להיות או שעליו "חתמתם" לפני שנים. כמה שנתמקד יותר בכאן ועכשיו ובמה שאפשרי ומתאים היום, במצב המשפחתי שלכם כרגע, יש לך יותר סיכוי לשינוי. -
אין מה לעשות, החיים לא הוגנים
תכלס זה נכון מאוד ואנחנו אומרים את זה לפעמים לילדים אבל שוכחים את זה בעצמנו. אם תפרקו את הריבים החוזרים שלכם, כנראה תגלו שמתחת לנושא של הריב בהרבה מקרים יושבת המחשבה ש"זה לא פייר". זה לא פייר שרק אני או ההיפך, זה לא פייר שאני לא. אני מודיעה כשאני מאחרת ואתה לא - וזה לא פייר. עכשיו השאלה אם אנחנו מוכנים לקבל את זה כנתון או להמשיך להילחם ולנסות לאזן את המשוואה. כשמקבלים את זה, אפשר להתמקד יותר בצרכים אישיים ואיך אפשר למלא אותם. -
תשכחו מזה, לא צריך שניים לטנגו
בהמשך לזה שהחיים לא "פיירים", אחד התסכולים הכי חוזרים אצלי בקליניקה הוא "למה רק אני?? למה רק צריכה לעשות שינוי?". ולפעמים אפילו יש תנאי - "אם הוא לא עושה גם שינוי - אז לא שום דבר לא ישתנה, הוא זה שמתנהג ככה וככה ורק אני צריכה לשנות את עצמי כדי שהזוגיות תעבוד".
זה באמת מאוד מתסכל לחשוב את המחשבה שרק אני אחראית פה. מצד שני - טכנית זה עובד! איך? ברגע שאחד משני בני הזוג עושה שינוי במחשבה או בהתנהגות הכימיה של היחסים משתנה. דמיינו שזה כמו להכניס לתוך מבחנה את אותם שני חומרים במשך שנים ולקבל את אותה תוצאה. בכל קונפליקט אחד מכניס X והשני Y. גם אם רק צד אחד יכניס משהו אחר, נגיד X+2, יהיה שינוי. הכימיה האנושית תושפע ובד"כ ההשפעה די מיידית. זה לא מבטיח שכל היחסים ישתנו מיד, אבל זו ה-דלת הכי טובה לצאת מהלופ של ריב חוזר. -
רדו מהנדנדה ותעברו לספסל
דמיינו גן שעשועים, אתם על נדנדה. אם אחד מכם למעלה, השני בהכרח למטה. הרבה מאוד מהר מהקונפליקטים שאני פוגשת מבוססים על זה שאנחנו מרגישים ש"זה על חשבוני". כשלו טוב - לי רע. הוא נהנה /עובד כמה שבא לו/ עושה מה שבא לו - ואני צריכה "לכסות על זה". רק אחד מאיתנו יכול להיות בטוב ובהכרח השני סובל באותו זמן.
עכשיו אני מזמינה אתכן לרדת מהנדנדה ולשבת ביחד על אותו ספסל. אחד ליד השני, באותו צד. לצאת מעמדת ה"אחד מול השני" ולעבור להיות אחד לצד השני, תוך כדי שאתם מתבוננים בעולם שלכם ביחד. מאותה נקודת מבט. -
דברו על הצרכים שלכם
כדי לצמצם את הפינות שאנחנו נכנסים אליהן והלופים החוזרים ולהגדיל את טווח הפתרונות, רק על הצרכים ולא על המעשים והפעולות. החזרה לאותו ריב ואותו לופ מתרחשת כי אנחנו חוזרים על אותה התנהגות וגם כי אנחנו מדברים רק על ההתנגות עצמה ועל הציפיות שיש לנו להתנהגות כזו או אחרת מהאחר.
לדבר על צרכים זה קשה ואולי מוזר, אבל כמה שתסתכלו יותר על "מה אני צריכה עכשיו" יהיו לכם יותר פתרונות ויפתחו לך יותר דלתות לצאת מהלופ. אם אני כועסת כי בן זוגי שוב לא הודיע לי שהוא מאחר אנחנו יכולים לדון בפעולה עצמה "אני תמיד מודיעה ואתה לא מודיע לי שאתה מאחר". כאן יש לנו רק פיתרון אחד (שכנראה לא תופס ולכן חוזר הקונפליקט) והוא שתשלח לי הודעה או לא תשלח לי הודעה. יש מנצח ומפסיד.
אם נדון בצורך שלי, נברר איזה צרכים עומדים מאחורי הבקשה שלי. לרוב יש כמה צרכים שונים, אבל לצורך הדוגמה, אם אני צריכה וודאות - אפשר להשיג אותה במספר דרכים שונות במוקדים שונים ביחסים שלנו.