מה הדבר הראשון שאתם עושים בבוקר? אם התשובה היא לשלוח יד אל הטלפון - הכתבה הזו בשבילכם. במשך שנים זה היה גם האינסטינקט שלי. עוד לא סיימתי את הפיהוק והעפעפיים העייפים עוד הקשו על עיניי להפתח - וכבר אורות בוהקים לכדו אותן אל המסך. שש חמישים, על הגוף שלי פיג'מה מכוסה בשתי שמיכות אבל הנפש כאילו כבר יושבת במשרד, מודאגת מעשרות המשימות "הדחופות" שצועקות אליי מתוך הוואטסאפ. ועכשיו הרי כבר פתחתי את ההודעה, אני לא יכולה להתעלם כי אחרת אשכח ממנה. טוב. רק אסמן על זה וי ואז אלך לצחצח שיניים. ונו, אם כבר הטלפון ביד אז אולי אציץ גם באינסטגרם. ואוי ואבוי איך עברו עשרים דקות ועוד לא יצאתי מהמיטה? שוב אצטרך להתארגן בלחץ. שבע ועשרה - איזה עצבים!
ככה נראה כל בוקר שלי, בערך מאז שהטלפון החכם נכנס אל חיי. אף פעם לא הספקתי לעשות את מה שבאמת רציתי, הרגשתי שאני קמה באנרגיה אפורה ונושאת איתי לחצים מעיקים שצבעו את כל היום שלפניי. נקודת המפנה אירעה ערב אחד, כשבאמצע שיחה אינטימית עם בן זוגי מצאתי את עצמי שולחת את ידי אל המכשיר ומתחילה לגלול מבלי משים. עברו דקות ארוכות עד שקלטתי שהשיחה כולה נעצרה, ובן זוגי הפסיק לדבר ורק הביט בי בבאסה. אני מכורה. הבנתי. והחלטתי לעשות שינוי.
אם גם אתם ואתן מעוניינים להשיב את השליטה ולהפחית ולו במעט את השעבוד לטלפון הנייד – הנה 9 טיפים שיעזרו לכם בתחילת הדרך:
- לא לגעת בטלפון לפחות בחצי השעה הראשונה של הבוקר ולפני השינה
אני לא אוהבת למנוע מעצמי דברים "בכוח", אבל כדי לשבור את ההרגל החלטתי לא להכניס יותר את הטלפון הנייד לחדר השינה. ידעתי שכל עוד הוא שם - אני אתפתה ולא אצליח להתנגד לדחף לפתוח אותו. כמוני, עבור רבים החסם העיקרי הוא השעון המעורר – אפשר לבקש מבן/בת הזוג שישימו אצלם שעון מעורר גם עבורכם או פשוט לקנות שעון מעורר קטן ולהניח על השידה ליד המיטה. הימנעות מהמסך בבוקר ובערב תאפשר לכם "לקבוע את הטון" של היום ותוסיף תחושה של נחת ושליטה. - לכבות התראות
בעיה נוספת שהמכשירים הקטנים יוצרים היא הסחות דעת ולכן מומלץ לכבות את ההתראות של כל האפליקציות. לי באופן אישי במיוחד היה חשוב לכבות את ההתראות של הוואטסאפ, האינסטגרם והפייסבוק – אלו שלוש האפליקציות בהן אני מבלה הכי הרבה "זמן מת", זמן של דפדוף שלא בהכרח משרת אותי ואת המטרות שלי.
עכשיו אני יודעת מה אתם חושבים וחושבות - "זה חלק מהעבודה שלי!", ואני מבינה. זה גם חלק מהעבודה שלי. ובכל זאת. מותר לכם לענות להודעת וואטסאפ גם שעה, שעתיים או חמש אחרי שהיא נשלחה. אם יהיה משהו דחוף באמת – אנשים יכולים להתקשר, וכן זה כולל את אמא, אבא, סבתא והבוס. האמת? זה כולל במיוחד את הבוס! ככל שתצליחו להימנע מהסחות דעת שכאלה - כך תעלה האפקטיביות שלכם בניהול המשימות החשובות באמת והשלמתן. - לשבש את הסדר של האפליקציות מדי פעם
דרך נוספת לשבור את ההרגל שנטמע עמוק בתוך האצבע המורה – ללחוץ באופן אוטומטי על הסמל של האינסטוש למרות שבכלל רצינו לפתוח מייל – היא לבלגן לעצמנו את האפליקציות. פעם אחת אפשר לסדר אותן בתיקיות לפי צבעים, פעם אחרת לפי נושאים ולפעמים סתם באופן אקראי.
ברגע שאנחנו משנים את הסדר של האפליקציות, המוח שלנו צריך להתאמץ טיפ-טיפה כדי למצוא אותן, וכשהמוח נכנס לפעולה – כבר קל לנו יותר לחזור שוב אל מימד המודעות, להיזכר מה באמת רצינו לעשות ולבחור. - לעקוב אחרי זמן המסך היומי
כיום כמעט בכל טלפון חכם קיימת אפשרות אוטומטית או דרך אפליקציה לעקוב אחרי זמן המסך היומי והשבועי שלנו. אני באופן אישי פחות רוצה להגביל את זמן המסך שלי ל-X שעות יומיות. יחד עם זאת, אני אוהבת לנתח עם עצמי את דפוסי ההתנהגות שלי. כשאני רואה שיש לי יום עם זמן מסך גבוה במיוחד – אני שואלת את עצמי איך ולמה זה קרה, ותוהה אם יש לי מה ללמוד מזה על עצמי, על מצב הנפש שלי? ואם יש יום עם זמן מסך נמוך במיוחד, גם אז אני שואלת – איך זה הרגיש לי? באופן כללי, אני משתדלת להסתכל על זמן המסך שלי כך שאני *מוסיפה* יותר שעות בלעדיו ולא – *מפחיתה* את השעות איתו. זאת פשוט גישה חיובית שעובדת לי טוב יותר. - לא לקחת אותו לשירותים
אני יודעת שזה קשה, וגם אני כבר ממש התרגלתי לגלול באינסטגרם תוך כדי הקקי, וכל מי שמכחיש עכשיו – אני יודעת שאתם משקרים! ובכל זאת – אני ממש משתדלת שלא להביא אותו איתי לשירותים. כשאני שם – אני רוצה להתרכז במה שאני צריכה לעשות. להיות רגע עם הגוף. לא לברוח מהגוף שלי אל עולם אחר. לא לקחת כמובן מאליו את העובדה שהגוף שלי עובד כמו שצריך, מנקה את עצמו ודואג לו ולי.
לקיחת הטלפון איתנו אל השירותים היא בעייני אחד הסימנים הכי מובהקים לתרבות הלחוצה שלנו. אי אפשר לחכות חמש דקות שאעשה פיפי ורק אז אענה להודעה? אז אפשר. - הגבלת זמן מסך
ברוב הטלפונים החכמים יש אופציה להגביל את זמן המסך החל משעה מסויימת ועד שעה אחרת. זה לא אומר שלא תוכלו לגשת אל האפליקציות בכלל, זה רק אומר שהטלפון ישאל – בטוח שאת/ה רוצה להיות עכשיו בפייסבוק? ואז תצטרכו לבחור אם כן או לא. - להשהות
בהמשך לטיפ הקודם, כשמבקשים לשבור הרגל חזק אחת הטכניקות הידועות והחזקות ביותר נקראת – השהיה. זה ממש פשוט, אם עולה בנו עכשיו הדחף להושיט את היד ולקחת את הטלפון – אנחנו לא צריכות וצריכים להתנגד לדחף הזה, אלא פשוט להשהות אותו. נאמר לעצמנו – אין בעיה, תהיי באינסטגרם, אבל לא ממש מיד עכשיו, עוד כמה רגעים. קודם תעשי משהו אחר, כל דבר. אפשר לאכול משהו קטן, לנקות את הסלון, לסדר את המיטה – העיקר לייצר מרווח ,כמה שיותר ארוך, בין הרגע שבו נדלקה נורת ההרגל (בא לי להיות באינסטגרם!) לבין הרגע שבו באמת נניח לעצמנו, ניגש אל הטלפון ונגלול. ככה אנחנו לאט לאט ובעדינות שוברים את האוטומט. - להשאיר אותו בבית (או לפחות בתיק)
נסו למשך שבוע להשאיר את הטלפון בבית כשאתם הולכים לשבת אצל חברים או מבלים עם המשפחה. נכון, אולי לא תוכלו לצלם את האירוע, אבל תוכלו לחוות אותו. וזה לא פחות חשוב. - להיות סלחנים
לעצור התמכרות או לשנות הרגלים זה לא פשוט, וחשוב שנהיה סלחנים כלפי עצמנו. לבחור להפחית בתוך תרבות וחברה שצועקת עלינו מכל כיוון: "עוד ועוד" זה תמיד מורכב. אולי יהיו סביבכם אנשים שפחות יאהבו את הבחירה שלכם, שיבקרו אתכם על שלא עניתם מספיק מהר להודעה שלהם. ברגעים האלה חשוב להסביר להם בחמלה שזה לא משהו אישי, זה פשוט הצורך שלכם – לחיות גם מחוץ לסטורי.
אם קיימות, האטה ומינימליזם מעניינים אתכם מוזמנים ומוזמנות לבקר גם בעמוד האינסטגרם שלי, בערוץ היוטיוב ובקהילת הפייסבוק - חיים מקיימים.