בין חג החירות לחג העצמאות אני מוצאת שלא הרבה מאתנו חיים וחיות באוטונומיה אמתית מול אורח החיים שלהם ככלל ומול אוכל ואכילה בפרט. כל יומיים יוצאת דיאטה אחרת שהיא ורק היא תביא את הבשורה, ואולי בכלל באמצעותה יפתרו כל הבעיות בחיים, כי מה יכול להיות יותר נפלא מלהיות בריאה, אההה - בעצם רזה.
תרבות הדיאטה מגלגלת עלינו מיליארדים במשך שנים רבות, והדרך שבה היא עושה את זה היא על ידי לומר לנו באופן עקבי שאנחנו לא יודעות ויודעים מה נכון לנו, שהידע נמצא במקום אחר וממש עכשיו גילו אותו, שאם ננקוט בדרך הפשוטה והברורה שיאמרו לנו אז הכול ייפתר, שלהיות רזה זה הדבר הטוב והחשוב ביותר שיש בחיים, ובעיקר בעיקר, גורמים לנו לחוש אשמה באופן כרוני.
וכך, בבליל בלגן הדיאטות אליו נולדנו ובו גדלנו, האכילה הרגשית - חברה טובה שנמצאת אתנו משחר היוולדנו, הפכה לאויבת מרה, מותגה כמקור כל הרע ולצערנו הרב במקרים רבים גם יצאה מוויסות וחיבור לצרכים האמיתיים שלנו וגדלה להיות מה שאמרו לנו שהיא - מפלצת. אז מהי אכילה רגשית ומה היא באה לומר לנו?
-
תמיד הייתה לנו אכילה רגשית
אכילה מקושרת לנו עם רגשות, אהבה וקשר מהיום בו נולדנו. כי כשהדמות המטפלת שלנו ערסלה אותנו ונתנה לנו לאכול, היא העניקה לנו הרבה מעבר לאוכל. היא העניקה לנו קשר עין, ביטחון, ויסות רגשי וחושי, היקשרות, אהבה והזנה שהיא הרבה מעבר לקיבה שלנו. ולכן, זה רק הגיוני שאוכל ירגיע אותנו, ינחם ויעניק מענה שהוא הרבה מעבר לרעב. זה בסדר גמור שיהיו ימים קשים בהם ארצה להזמין אוכל מעובד וטעים ואהנה מהסיפוק שהוא נותן לי. הבעיה מתחילה כשאנחנו חיות וחיים לפי חוקים נוקשים שלא מאפשרים לחשק הרגשי שלנו לקבל מקום וכך כשיש הלקאה מתמדת, דיאטות מתחלפות או פיצוי על כך שאני לא מצליחה ליישם את אלו - האכילה הרגשית הופכת להיות חברה-אויבת ומשתלטת על הכל. - הגוף-נפש שלנו לא אוהב להיות במצוקה
אנחנו לא אוהבים ואוהבים להיות בסטרס, להרגיש עצב, כעס, איפוק או עייפות, בעצם מבלי שנשים לב, אנחנו ננסה להימנע מכל תחושה שגורמת לנו להרגיש חוסר איזון פנימי או חיצוני ובעצם הם אחד. אנחנו נברח אל הטלפון כשמשעמם, נראה סדרה כשעצוב, ונאכל שוקולד כשקשה. כל אלו בסדר, הבעיה היא כשאנו מאמצות ומאמצים לעצמנו הרגל ובו אנחנו לא נתמודד או נשהה עם הרגש הקשה אף פעם, אלא נברח במהרה אל המענה המהיר שירגיע את התחושות ובהרבה מן הפעמים המענה הוא אוכל. יש הרבה אנשים שעבורם היכולת לשהות עם רגשות קשים היא מוגבלת והסיבה לכך היא קושי בוויסות רגשי וחושי וקושי להיות מיכל לרגשות ולתחושות שלנו. הבשורה המשמחת היא שזה בר שינוי, זה לא קל וזה לא מהיר, אבל זה אפשרי.
גם אדם שמתקשה לשהות עם רגשותיו ולוסת אותם באופן מיטיב, יכול לרכוש בהדרגה את המיומנות הזו, וכשיש מענה אחר להצפה הרגשית שלי, אולי אוכל לאכול בצורה קשובה ולא באופן כזה שרק ינסה להשכיח, למלא ולסמא. - אנחנו נימנע ונמנע ונמנע ואז נתפוצץ
כשאנחנו אוכלים.ות לפי הוראות חיצוניות שאומרות לנו מה מותר ומה אסור, כמה לאכול ומתי, אנחנו לא נותנים.ות מענה מדויק לעצמנו, כי אין אף אחד בעולם שיודע טוב מאתנו מה אנחנו מרגישות ומרגישים ומה אנחנו צריכים. נכון, זה חשוב ובסדר לקבל ליווי ע"י אשת מקצוע, אבל אחת כזו שתעזור לך להתחבר אל עצמך ולא להתנתק עוד יותר ע"י זה שהיא תדע עבורך מה את צריכה. כי אגלה לכם סוד: כשאני רעבה, אני לא רק רעבה, אני גם זקוקה למשהו ספציפי, בימים מסוימים זה יהיה פחמימה בתנור, בפעמים אחרות סלט גדול עם תוספות וכן הלאה. הצרכים שלנו מונעים מכל כך הרבה נסיבות שמשפיעות עלינו ולצפות שארוחה תענה לי על כלל הצרכים כי יש בה את כל אבות המזון, זה להתייחס לעצמנו כמו לרכב שצריך תמיד את אותו הדלק, אבל אנחנו לא רכב והדלק שלנו מורכב משלל רכיבים משתנים.View this post on Instagram - קושי בזיהוי שלנו
בדומה לקושי להכיל ולווסת את התחושות שלנו, אנחנו הרבה פעמים לא נזהה מה אנחנו באמת צריכות וצריכים כמו: להציב גבול בקשר, לישון מוקדם יותר, לפרוק אנרגיה, לבכות, לבקש עזרה, לכעוס…ובמקום זה אנחנו נאכל.
הרבה מאוד אנשים לא בקיאים במפה הפנימית שלהם, כשגדלנו בסביבה מסוימת חינכו אותנו מה מותר ומה אסור, מה ראוי לאהבה וקבלה חברתית ומה לא, ואנחנו מבלי לעשות זאת באופן מודע בהכרח, למדנו אילו התנהגויות כדאי להחצין ואילו להצניע. וכשלמדנו למשל שאסור לכעוס ולהביע את זה, אנחנו לא בהכרח נזהה את הרגש ואת הצורך כשהוא יגיע, ובמקום לתת לו מקום ומענה מדויק, אנחנו נפצה במשהו אחר, וגם כאן בהרבה מן המקרים המענה יהיה אוכל. כי אוכל מזרים את הדם לקיבה מנחם ומרגיע אותנו, כי אוכל יכול להעלות את רמות הסרוטונין במוח ולרומם מצב רוח, כי אוכל יכול להיות מקושר לנו עם ביטחון, אהבה ונחמה, כי אוכל הוא הזנה כלל מערכתית מראשית החיים.
מה ניתן לעשות?
בלי הלקאה עצמית
הלקאה היא אחד הגורמים המרכזיים בהסלמה של התנהגויות מזיקות ככלל ובתרבות הדיאטה וההשפעה שלה על האכילה שלנו בפרט, אני יודעת שזה מפחיד לשחרר את ההלקאה ואף נדמה לנו שהיא זו שמונעת מאתנו לאכול ללא הכרה, אבל האמת היא הפוכה - הלקאה היא זו שגורמת למעגל האימה הזה להמשיך ולהתקיים.
מה עושה טוב?
נחפש אחר מה מיטיב איתי בחיים ולא בהכרח מה ירזה אותי. כי כשאני מתעסקת במשקל ומראה, אני שוב לא מאפשרת לעצמי להתעסק ברגשות ובצרכים שלי, וכך אני ממשיכה את הניתוק מעצמי וממה שמדויק ונכון לי. כמובן שכדאי שהדבר הזה יגיע בליווי עבודה על דימוי הגוף שלי אבל לעת עתה אפשר לחפש שלל מובילות דעת קהל בנושא, לעקוב אחריהן ולקבל השראה.
טפלו בזה
אם את או אתה סובל.ת מאכילה לא מיטיבה באופן כרוני, אם אתם מרגישים שזהו דבר שפוגע באיכות חייך, אני ממליצה בחום ללכת לאיש או אשת מקצוע שיעזרו בדבר, אין סיבה להישאר עם הקשיים לבד.
*הכותבת מתמחה בפסיכותרפיה גופנית, בעלת הפודקאסט 'מאוזנת' ומאמנת כושר הוליסטית.