בוקר טוב, השגרה שלכם חזרה. אחרי חופשת יולי-אוגוסט - בואכה חגי תשרי, אנחנו נכנסים לרצף של חודשיים שלמים עד החג הבא. בהגדרה: מכנים את זה שגרה. עבור רבים מדובר בחזרה למירוץ האינטנסיבי של החיים: עבודה, פקקים, איסופים, פיזורים, שיעורי בית, מבחנים, עבודות. רצף של ימי חול ורק סופ"שים לבטלה.
החזרה לשגרה אינה פשוטה בלשון המעטה. יש שרוצים בה, אבל רובנו בורחים ממנה. "כשאני נמצאת במלא משימות במקביל, האוטומט שלי לרוב יהיה להתלונן על זה שקשה לי. כעס, תסכול, עצבים, הם התנועה הטבעית של התודעה שלנו, הם דפוסי ההתנהגות האוטומטיים שהתודעה שלנו התרגלה להפעיל כשהיא נפגשת עם מציאות בלתי רצויה, האימון של הNLP מבוסס מיינדפולנס מאפשר לנו להשהות את אותה תגובה אוטומטית ולא מיטיבה ולהביא לתנועה אחרת, מיטיבה יותר, משחררת יותר, אשר מביאה לחופש ושקט פנימיים", אומרת לנו עדי שפילמן ראובן, מנהלת מרכז ללימודי Nlp מבוסס מיינדפולנס ומציעה כמה תרגולים שכל אחד יכול לעשות בבית לנחיתה רכה יותר והישרדות בריאה בדבר הזה שנקרא: החיים - גרסת 2022.
-
לזהות ולא להזדהות
אחת הדרכים היותר טובות להתמודדות עם לחץ וסטרס, דרך זו מאפשרת לזהות, לראות, להיות בתשומת לב לגורם המלחיץ בחיינו, אך לא להזדהות איתו, לא לתת לו לצבוע את כל המציאות שלנו, להבין שהוא כרגע חלק מחיי (עד שאגיש את הפרוייקט, עד שאסיים את המשימה..) אבל הוא לא כל כולנו. "בעזרת נשימה ותשומת לב לזה שזה "רק" דוח, זה "רק" מצגת, נוכל להשקיט קצת את התודעה ולאפשר לעצמנו לעשות דברים גם אחרים, שלא קשורים לגורם המלחיץ", אומרת שפילמן ראובן.
לדוגמא: כשאני מסיעה את הבת שלי לחוג - אז אני רק מסיעה את הבת שלי לחוג ובנחישות רכה בוחרת שלא לחשוב על הדו"ח שאני צריכה להגיש בעבודה. כשאני יוצאת לארוחת צהריים - אז אני רק אוכלת ובנחישות וללא שיפוטיות וביקורת עצמית אני בוחרת שלא לחשוב כרגע על המצגת שאני צריכה להציג.
"הדרך הזו יכולה להוביל אותנו להתמסר למה שאנחנו מחוייבים אליו מבלי להתייסר מולו. דווקא בתקופות מאתגרות, בדקו איך אתם יכולים לשלב דברים נוספים שיוכלו להוציא אתכם קצת מהאתגר, הירשמו לקורס, לסטודיו לכושר, עשו יוגה, קבעו לקפה עם חברה או כל דבר אחר שיוכל לאפשר לכם קצת אוורור מהאתגר.
"לזהות ולא להזדהות" ניתן לבצע עם כל דבר אחר בחיים שלנו שגורם לנו לאי שקט או אי נחת כמו טיפול בהורים שלנו, חולי שאנחנו מתמודדים איתו או כל דבר אחר. -
תרגול הכרת תודה
יש לכולנו ריבוי משימות ביומיום, ולרבים מאתנו הנטייה להתמרמר עליהן. מניקיון הבית, בישול ארוחות, הסעות, טיפול בילדים לצד טיפול בעבודה, ומה לא? "השתדלו לבצע את המשימות תוך כדי תרגול הכרת תודה", ממליצה שפילמן ראובן ומזכירה לנו מציאות אחרת לגמרי. "זוכרים שרק לפני שנתיים היינו צפונים בבתים שלנו בסגרים ארוכים? כמה קשה היה אז וכמה ייחלנו לשגרה בריאה, אז בימי הסגר. כמה רצינו שרק יחזרו החוגים? שרק ילכו לכמה שעות לבית הספר.
"יש משהו בשגרה שיכול להביא את התודעה שלנו לאיזה שהוא שקט וסדר, הכל תלוי ביחס שלנו למשימות ובאיזה אופן אנחנו מחליטים לבצע אותן. לבצע ולהתלונן או לבצע ולהיות בהכרת תודה על כך שהילדים בריאים, יש חוגים, אין סגרים? הכרת תודה יכולה לשנות פלאים לנו את מציאות היום יום שלנו, היא יכולה להיטיב איתנו ועם כל מי שסביבנו, גם אם לפעמים המשימות מעייפות ודורשות משאבים רבים, ההזמנה היא לקחת נשימה, לומר כמה מילות הודיה ואז שוב. נשימה, הודיה. נשימה, הודיה". -
זה מה שזה
כשאנחנו נפגשים עם מציאות בלתי רצויה שאין לנו שליטה עליה, יש לנו 2 אפשרויות של מפגש איתה: להיאבק בה או לקבל אותה.
לדברי שפילמן ראובן, מציאות בלתי רצויה שאין לנו שליטה עליה יכולה להיות כל דבר שקורה לנו ואין לנו יותר מדי מה לעשות איתו. לרוב כשאנחנו נמצאים במציאות כזו התנועה הראשונה של התודעה זה להיאבק. 'אוף', 'אבל למה?', 'אני לא בנוי.ה לזה עכשיו', 'מה בסך הכל ביקשתי?'...המאבק הזה יוצר אצלנו אי שקט ואי נחת הנקראת בשפה הפאלית (בודהיסטית) -דוּקְּהַה (dukkha) שהפרוש הוא - סבל, כאב, חוסר שביעות-רצון, חוסר סיפוק, אי-נוחות במובן עמוק של הקיום.
"כשאנחנו מצליחים להבין שזו המציאות שלנו כרגע, ואין לנו כל כך מה לעשות איתה/ עם מה שקרה ואנחנו מקבלים אותה ככה כמו שהיא, אז משהו בתודעה שלנו יכול להתרווח, לשחרר, להרפות כי זה מה שזה. כי גם אם ניאבק בזה וגם אם נרפה - המציאות הלוא לא תשתנה, אז מה עדיף? מאבק או שחרור?
אני משתמשת הרבה פעמים בשלושת המילים האלה 'זה מה שזה' עם הילדים שלי כדי להרגיע משהו בתודעה, וגם כשאני מגיעה לפקק שלא היה צפוי, או כשבן הזוג שלי שכח לעשות משהו שביקשתי ממנו ואפילו כשאני רואה את הילד שלי פוגש תסכול ואין לי אפשרות לעזור לו.View this post on Instagram -
הכל זמני, הכל נמצא בתנועה מתמדת
אחת הדרכים הטובות ביותר להקל על קושי, כאב או על מצב תודעתי שאינו מיטיב היא האפשרות לזכור שהכל זמני. "החיים שאנחנו חיים כאן על כדור הארץ שלנו מפגישים אותנו עם מורכבויות ואתגרים. פעמים רבות שאנחנו נמצאים בתוך אתגר או קושי אנחנו מתקשים לזכור שהוא זמני, שיש לו סוף - כמו לכל דבר בחיים כאן על הכדור.
"האפשרות לזכור את הארעיות שנמצאת בכל דבר בחיינו יכולה להקל עלינו מאוד בזמני אתגר. ההשתנות המתמדת, הארעיות נקראית בשפה הפאלית אַנִיצַּ'ה (anicca) והיא נחשבת לאחד משלושת מאפייני היסוד של כל התופעות הפיזיות והמנטאליות. לכל תופעה, פיזית או מנטלית יש התחלה, אמצע וסוף. אנחנו נוטים הרבה פעמים לחשוב שהדברים בחיינו קבועים אבל מה שנכון הוא שאין דבר קבוע או יציב לחלוטין הן ברמה הפיזית והן המנטאלית". -
קצת יותר לאט
תרבות המערב ומירוץ החיים שהתרגלנו אליו - הרגילו אותנו למהר, למקבל, להספיק, באותה נשימה לרצות עוד, יותר גדול, יותר חדש, יותר הרבה. "בחזרה למירוץ הזה, אני בעד להאט קצת את הכול. למצואו מרחבים שבהם אנחנו פועלים יותר לאט, שמאפשרים לתודעה שלנו לנוח, מכל העוד ועוד, מכל המהר ומכל הגדול יותר וההרבה יותר.. כאן ההמלצה שלי מתחלקת ל-2, לתרגול פורמלי ותרגול לא פורמלי.
התרגול הלא פורמלי הוא בעצם בחיי היום יום שלנו, והוא לבחור כמה פעולות ביום ולהחליט שאותן אני עושה לאט יותר, כמו מקלחת בסוף היום, או תליית הכביסה, או אכילת ארוחת צהריים.
בתרגול הפורמלי ההזמנה היא למצוא מרחבים שיכולים לעזור לי בהאטה, מרחבים שבהם אני יודעת שאני מאטה, זה יכול להיות ישיבה למדיטציה או יוגה, ככל שנתרגל מדיטציה ותרגול יוגה, נצליח להביא להאטה והשקטת התודעה שלנו גם בחיי היום יום שלנו. -
היו נוכחים ברגע הזה, בכאן ועכשיו
כאן ההזמנה שלי שונה מהעצות שאנחנו לרוב שומעים של לסגור את החופשה הבאה כדי שיהיה למה לצפות. להיפך.. ההזמנה שלי היא לבדוק האם אני יכולה לאפשר לעצמי להיות נוכחת ברגע הזה ממש, בכאן ועכשיו. בשגרה נטולת החופש, בשגרה היומיומית שלי, היכולת להיות נוכחת ברגע יכולה לאפשר לנו לשקט תודעתי, שקט במחשבות, הרי אין זמן אחר פרט לרגע הנוכחי. גם כאן התנועה הטבעית של התודעה היא לא להיות בנוכחות ברגע הזה, לרוב התודעה שלנו עסוקה במחשבות טורדניות על העתיד או במחשבות של שיפוט וביקורת על דברים מהעבר, וגם כאן האימון הוא לתרגל יותר ויותר נוכחות ברגע הזה ממש. "יום ביומו" , "שעה בשעתה" כזה מין.. וכן אתם יכולים לתכנון את החופשה הבאה, אבל לא לתלות את האושר שלנו בחופשה הבאה או ביעד האקזוטי הבא, אלא להנות מהרגעים הקטנים של הרגע הזה, רגעים קטנים ופשוטים של הכנת ארוחת הערב כשילדים ברקע צועקים "אמא מתי זה יהיה מוכן?"