בובי, כלב בן 31 ומחזיק בשיא גינס בתואר הכלב המבוגר בעולם, מת בסוף חודש אוקטובר האחרון בגיל 31 ו-165 ימים. עד מותו של בובי, הכלב המבוגר ביותר היה בלואי, כלב אוסטרלי שמת ב-1939 בגיל 29 שנים 5 חודשים. עד כמה זה מפתיע ביחס לתוחלת החיים הממוצעת של כלבים ואילו הרגלים ייחודיים סייעו לו לחיות כל כך הרבה זמן?

בובי (נולד ב-11 במאי 1992) חי כל חייו עם משפחת קוסטה בכפר קונקירוס בפורטוגל. הוא לא היה הכלב היחיד במשפחתו שחי חיים ארוכים. אמו של בובי חיה עד גיל 18. הוא נולד כאחד מארבעה גורים זכרים, בבניין שבו אחסנה משפחת קוסטה עצים. לפי הבעלים שלו, לאונל קוסטה, בובי היה חלק מהמלטה של ​​ארבעה גורים שנולדו בזמן שההורים החליטו לא לשמור אותם כי למשפחה כבר היו מספיק חיות. "למרבה הצער, באותה תקופה זה נחשב נורמלי בעיני אנשים מבוגרים [...] לקבור את החיות בבור כדי שלא ישרדו," הוא סיפר. במקרה, כשההורים של קוסטה באו לקחת את הגורים הם לא הצליחו לקחת את בובי החום-לבן, שהיה מוסתר בערימת עץ. קוסטה ואחיו שמרו על בובי בסוד מהוריהם עד שהכלב היה זקן מכדי שיהיה אפשר לקבור אותו.

סודות החיים על פי בובי

בובי הוא כלב מסוג רפאיירו דו אלנטחו, גזע של כלבים עם תוחלת חיים ממוצעת של 12-14 שנים. על פי לאונל, אחד הגורמים המשמעותיים לתוחלת החיים המרשימה של בובי הוא הסביבה השלווה שבה הוא התגורר. בובי מעולם לא היה כבול או מחובר לרצועה, ותמיד נהנה משוטטות חופשית ביערות ובשטחים החקלאיים המקיפים את בית משפחת קוסטה. ליאונל תיאר את בובי כחברותי, אם כי בשנותיו האחרונות הוא כבר היה פחות הרפתקן ובילה רוב הזמן בחצר האחורית עם ארבעת חבריו החתוליים. 

דני צ'יימברס, וטרינר בריטי פרסם מאמר מנומק שבו הוא מעלה מספר טענות ביחס לגילו האמיתי של בובי. "כדי לשים את הדברים בפרספקטיבה, גילו המדווח של בובי שווה ערך לאדם שחי למעלה מ-200 שנה, אשר בהתחשב בהבנתנו הנוכחית של תהליך ההזדקנות והיכולות הרפואיות, נראה בלתי סביר ביותר". צ'יימברס גם מציין כי כלבים בעלי עודף משקל נוטים פחות להגיע לגיל מבוגר במיוחד. בובי, כפי שנצפה בתמונות, נושא משקל עודף, מה שגורם לו לערער עוד יותר ביחס לגילו האמיתי. "אתה אף פעם לא יכול להיות בטוח ב-100%, אבל אם אדם אמר שהם בני יותר מ-200 שנה, אתה בהחלט תהיה סקפטי".

איך הגזע משפיע על תוחלת החיים?

בני אדם וכלבים חולקים לא מעט קווי דמיון גנטיים ולא מעט מהפעולות שבני אדם יכולים לעשות כדי להיות בריאים יותר ולחיות חיים ארוכים יותר יכולות לעבוד גם עבור כלבים. בין היתר שמירה על משקל גוף בריא, פעילות גופנית ומערכת יחסים טובה שכוללת בילוי ומשחקים משותפים.

תוחלת החיים הממוצעת של כלב היא בערך 10-13 שנים. אם כי חלקם עשויים לחיות זמן רב יותר באופן טבעי, בעוד שאחרים עשויים להיות בעלי נטייה למחלות מסוימות שיכולות להגביל את תוחלת החיים שלהן. בעוד שהתיאוריה הרווחת טוענת ששבע שנות אדם שוות שנת כלב אחת, על פי חוקרים מהאיגוד הווטרינרי האמריקאי החישוב בפועל קצת יותר מסובך. כך הם משווים שנות כלב לשנים אנושיות:

  • ילדות והתבגרות: השנה הראשונה לחייו של כלב שווה לכ-15 שנות אדם.
  • הגעה לבגרות: השנה השנייה לחייו של הכלב שווה כתשע שנות אדם.
  • הזדקנות כמבוגר: כל שנת כלב שלאחר מכן שווה לכחמש שנות אדם.

תוחלת החיים של כלב עשויה להיות תלויה מאוד בגזע שלו. על פי מחקר משנת 2022 שניתח 30,000 כלבים ו-18 גזעים שונים - תוחלת החיים הממוצעת עמדה על 11.2 שנים. תוחלת החיים של כלבים מעורבים הייתה 11.8 שנים, כ-6 חודשים יותר מהממוצע של הקבוצה כולה. בסך הכול, המדענים גילו שלג'ק ראסל טרייר יש את תוחלת החיים הגבוהה ביותר, 12.7 שנים, בעוד שלבולדוגים צרפתיים הייתה תוחלת החיים הנמוכה ביותר, 4.5 שנים.

איך הרגלי התזונה משפיעים על תוחלת החיים של כלבים?

במשך 31 שנות חייו, בובי תמיד אכל אוכל אנושי. "מה שאכלנו, הוא אכל", סיפר ליאונל שהאמין שזה תרם רבות לאריכות חייו של בובי, אך ציין שהם נהגו תמיד להשרות את המזון במים לפני שבובי אכל ממנו כדי להסיר את רוב התבלינים. מחקר בלגי שבדק יותר מ-500 כלבים במהלך תקופה של חמש שנים, הראה שתזונה היא אחד הגורמים המשפיעים על תוחלת החיים של הכלב. לדברי החוקרים, עיקור ומזון נמצאו כגורמים היחידים בשליטת בני אדם שיש להם השפעה ניתנת למדידה על תוחלת החיים של הכלב. עיקור מוסיף עד 15 חודשים לתוחלת החיים הטבעית של הכלב על ידי הפחתת הסיכוי שהכלב יסבול מסרטן או ממחלות אחרות של מערכת הרבייה.

תזונה שמבוססת על מזון גולמי הייתה בעלת ההשפעה הגדולה ביותר על תוחלת החיים, והוסיפה בממוצע כמעט 3 שנים לחיי הכלב. על פי נתוני המחקר, כלבים שניזונים ממזון מעובד תעשייתי חיים בממוצע 10.4 שנים, בעוד שכלבים שניזונים ממזון ביתי יכולים להגיע לגיל ממוצע של 13.1 שנים. החוקרים מונים מספר יתרונות של מזון גולמי לכלבים ביניהם פחות בעיות שיניים, ניידות משופרת בגיל מאוחר יותר, סיכוי מופחת לפתח אלרגיות וסיבולת ואנרגיה משופרים.

ולסיום, בחזרה למאמרו של צ'יימברס הווטרינר שמציין שפחות חשוב בן כמה בדיוק היה בובי ויותר חשוב לזכור לא לגרום לסבל מיותר: "לכלבים אין למעשה שאיפה לחיות חיים ארוכים. האיכות והאושר של חיי בעל חיים חשובים הרבה יותר מאורך החיים. וטרינרים רואים מדי פעם בעלי חיים סובלים בגלל שהבעלים רוצים לשמור על חיות המחמד שלהם בחיים יותר, למרות שהם לא בריאים. אנשים לא צריכים להרגיש אשמים כשהם מרדימים חיה מבוגרת, מכיוון שלעתים קרובות זו יכולה להיות האפשרות הנכונה ביותר לכולם".