מכירים את זה שעובר עליכם משהו לא פשוט בחיים ואתם מוצאים את עצמכם חולקים אותו דווקא עם אדם שאינו בהכרח הכי קרוב אליכם? זה מרגיש טוב אבל באותה נשימה, גם קצת מוזר. הלא כן? ובכן, מחקר חדש מצא שיש לזה ביסוס והוא אפילו הגיוני למדי.
המחקר שפורסם לאחרונה ע"י איגוד הפסיכולוגים האמריקאי מצא כי על אף שרובנו מנהלים שיחות חולין עם זרים - דווקא החיבור איתם יכול להיות עבורו משמעותי ביותר. כאשר כוונתם הייתה ששיחות כאלו גורמות לנו להיות מאושרים יותר. למה זה קורה ומה הסיבה שאנחנו לא עושים את זה לעתים יותר קרובות?
אופן המחקר: החוקרים ערכו ניסויים בקרב למעלה מ-1,800 מתנדבי מחקר בניסיון להבין מה החשיבות של שיחות עמוקות עם זרים. הצוות ביקש מזוגות שלא מכירים זה את זו לדבר על נושא עמוק או לחילופין שטחי. המתנדבים נשאלו שאלות פשטניות למדי כמו למשל: "מהי תוכנית הטלוויזיה הטובה ביותר שראית בחודש האחרון? או "מה אתה חושב על מזג האוויר היום?" לצד שאלות עמוקות כמו לדוגמא: "האם אתה יכול לתאר תקופה שבה בכית מול אדם אחר?" או "אם כדור בדולח היה יכול לספר לך את האמת על עצמך, על חייך, על העתיד שלך או על כל דבר אחר, מה היית רוצה לדעת?".
לפני כל שיחה שהתקיימה, המשתתפים היו צריכים לחזות כמה מביכות עומדות להיות השיחות, איך הם חושבים שהם ירגישו לגבי הקשר שיווצר עם האדם שאיתו ידברו, ואם הם חושבים שהשיחה עצמה תהיה מהנה. לאחר הניסוי, הם דירגו איך הם מרגישים לגבי כל אחת מהנקודות הללו.
בסופו של דבר, משתתפי המחקר הרגישו שהשיחות העמוקות והרדודות לא היו מביכות כפי שציפו שיהיו, הם הרגישו מחוברים והם נהנו מהחוויה. הזוגות ששוחחו על נושאים עמוקים יותר, נטו להעריך שהשיחות יהיו הרבה יותר מביכות ממה שקרה בפועל. אחד הניסויים מצא שמשתתפים שניהלו את שני סוגי השיחות נהנו יותר מהשיחה העמוקה.
מה משותף לפסיכולוג, רב וכומר?
מסקנת החוקרים הייתה שאנשים מהססים לפני שהם חולקים את רגשותיהם עם זרים מכיוון שהם מזלזלים במידת העניין של אנשים אחרים ברגשותיהם. "האדם הוא בעל חיים חברותי שזקוק לנוכחות אחרים בסביבתו וזקוק לתמיכה חברתית. תמיכה זו יכולה להתבטא באופן פיזי, רגשי או פסיכולוגי. במידה ויש מסביבך אנשים קרובים שיכולים לספק זאת - זה נפלא ונהדר, אך במידה ולא, אדם זר יכול גם הוא לספק צורך זה", אומר ד"ר אוהד מרכוס, חוקר ומרצה בכיר בחוגים מדעי התנהגות ופסיכולוגיה באקדמית עמק יזרעאל ומביא לראייה את כמות האנשים שאינם מרגישים שהם יכולים לדבר אודות עצמם עם קרוביהם, בין אם מדובר במשפחה או בחברים ולכן פונים לפסיכולוגים. "באותה מידה אפשר לפנות לרב, לכומר או לאדם זר".
האם המחקר רלוונטי גם לישראל לדעתך?
"החשש שלי הוא שדווקא בישראל התמונה עלולה להיות הפוכה", אומר ד"ר מרכוס. "בישראל, לאנשים יש יותר חוצפה מאשר לאמריקאים וסביר שניתקל יותר בתגובות של 'זה לא מעניין אותי', דבר שבארצות הברית פחות קורה. בנוסף, עובדת היותה של ישראל מדינה קטנה שבה כולם מכירים את כולם עלולה למנוע מאנשים מלהיפתח בפני זרים מחשש שמא הם יכירו את הנפשות עליהן אנו מדברים".
הסוד של שיחות עומק
שיחות חולין הן יופי של דבר במטבחון, בהפסקות, בקפה האגבי עם הסיגריה - אבל הן נטולות הכוח המשמעותי שיש בשיחות עומק. כשאנחנו מבטאים משהו שמסעיר אותנו, מעסיק אותנו, מטריד, משמח, מעציב, מאתגר -עצם אמירת הדברים מקלה עלינו ומעוררת את המחשבה שלנו כלפי עצמנו ושופכת אור על הרגשות שלנו.
"לא טוב להחזיק דברים בבטן", מסביר ד"ר אוהד מרכוס. "כשאתם עצבנים - תתעצבנו (בדרכים מקובלות כמובן ולא באופן אלים), אחרת הזעם העצור בתוככם רק ילך ויגדל ובסוף יתפוצץ. כאשר אתם עצובים - תבכו אחרת העצב בתוכך יתעצם לכדי דיכאון. ודרך מצויינת נוספת לפרוק תסכולים, רגשות ומחשבות היא באמצעות שיחה, גם אם הצד השני לא באמת נותן פתרון או עצה. לשיחות חולין אין את אותו אפקט פשוט משום שאינן נוגעות בלב לבו של האדם - במחשבותיו, רגשותיו והתנהגותו ולכן אין בהן בכדי להקל ולפרוק".
תודה על ההקשבה
לדברי ד"ר אוהד מרכוס, החיבור העמוק והלא תמיד מוסבר בשיחה אקראית עם אדם זר טמון בכך שלרוב אין כאן המשכיות. "אנו לא מספרים לאדם זר את צרותינו על מנת שזה ימצא בעבורנו פתרון או כדי שיגיד לנו: 'נמשיך בשבוע הבא', כמו על ספת הפסיכולוג. אנו מספרים לאדם זר את מחשבותינו ורגשותינו רק כדי לפרוק את אשר על לבנו. די לנו בהקשבה שלו כדי להבין או לחשוב שאכפת לו מאתנו. אך זוהי תפיסה שלכאורה יכולה להיות מוטעית - הוא יכול להמשיך להאזין לנו רק בגלל שלא נעים לו לומר לנו ש'זה לא מעניין אותו'. בנוסף, העובדה שאנו משתפים אדם זר מאפשרת לנו לא לחשוש שמא משהו ממה שנאמר לו עלול לחזור אלינו כבומרנג בשל היכרותו עם אחת מהנפשות עליהן אנו מדברים. אין כאן חיבור עמוק, אך אין לנו צורך בכך".