בוקר טוב, יום ראשון שלכם חזר והוא מגיע עם מטען של שביזות יום א'. האם אתם מתעוררים בשמחה ליום העבודה שלכם או שדכדוך גדול עוטף אתכם? האם אתם שבעי רצון מהמקום בו אתם הולכים להעביר בו כמה שעות טובות במהלך היום או שדאגה היא הרגש שיותר משקף את מה שאתם חשים? וחשוב יותר: האם אתם חשים מוערכים, מסופקים ובאים לידי ביטוי במקום העבודה או מונמכים, מושפלים ופגועים?
"עולם העבודה הוא אחד התחומים שהכי משפיעים לנו על הערך העצמי ומתוך כך על הבריאות הנפשית שלנו, גם אם לפעמים ננסה לתחום אותו מחוץ לרגש שלנו. יתרה מכך, סביר מאוד (ללא טיפול) שאנחנו נתנהג בעולם העבודה, במודע או שלא במודע, באופן די דומה לאופן שבו אנחנו מתנהגים בשאר התחומים בחיינו (משפחה, חברה), שלא נאמר, באופן דומה לאישיות שלנו שדי התגבשה אי שם בילדות עד גיל עשר", אומרת אורטל דוידי - פסיכולוגית ארגונית ופסיכותרפיסטית, חברה בקהילת המטפלים SomeBuddy.
"יש קריקטורה 'משעשעת' מעולם הפסיכולוגיה שאומרת שאנשים שהולכים לטיפול, עושים זאת בעקבות אנשים שלא הולכים לטיפול. אנשים שהולכים לטיפול, למרות שהסבל שלהם נגרם על ידי אחרים, אוזרים אומץ להתמודד עם מה שיש להם עליו שליטה – שזה הם ורק הם עצמם. וזה המון ובהחלט מספיק למטפלים לעבוד איתם, ברגע שמתקבלת כזו החלטה. לצד זה, וכלל לא באופן סותר, לכל אדם יש גם השפעה על הבעיה שאיתה הוא מתמודד. זו אמירה לא פשוטה כשחושבים על מצבים קיצוניים של מתעלל וקורבן, אך בהחלט גם ממצבים כאלה, הקורבן עשוי ללמוד איך להימנע ממצבים קשים דומים בעתיד".
ואיך זה קשור למקום העבודה?
דוידי מפרידה בין שני מקרים עיקריים, כאשר האחד נפוץ יותר והשני נפוץ אבל לא מדובר מספיק.
"מקרה אחד הוא שהתנאים לתחושת הערך שלי אינם מתקיימים במקום העבודה שלי. דוגמא לכך יכולה להיות, שאם אני מרגישה טוב ומביאה את עצמי לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר כאשר יש לי חופש פעולה והבוס שלי לא מאפשר לי את החופש פעולה שאני זקוקה לו, אני ארגיש פחות טוב עם עצמי. דוגמא אחרת יכולה להיות אם אני טיפוס יחסית 'מרצה' שנכנס לקונפליקט או עד לקונפליקט בקרב הקולגות שלי, אני עלולה להרגיש פחות טוב עם עצמי".
בשתי הדוגמאות האלה, עומדות בפני האדם שתי אופציות ושתיהן מאוד לגיטימיות. "האחת היא לחפש מקום עבודה שמאפשר יותר חופש פעולה או שיש בו פחות 'תחרות' פנימית וקונפליקטים. האפשרות השניה, היא ללמוד כיצד 'ללמוד לחיות עם זה', עם צמצום החופש או עם קונפליקטים, מבלי שהדבר יפגע לי בתחושת הערך העצמי. שתי האפשרויות יכולות להיות קשות או ארוכות להשגה אך האחרונה, עם טיפול נכון, הרבה יותר מובטחת".
חלוקת המעמדות בעבודה עלולה להביא למערכת יחסים מתעללת
"מקרה שני, שלצערי כאמור נפוץ אך לא מספיק מדובר, קשור לחלוקה למעמדות בעולם העבודה מעצם היות ארגונים מוגדרים במבנה הירארכי (מבנה מיושן אגב לטעמי). הכוח שיש בידי כל מנהל שלעתים הוא גם אותו כח שאפשר לו להתקדם לדרג ניהולי, עלול להחליש את הערך העצמי של העובדים תחתיו, מבלי שתהיה לו כוונה לעשות זאת או מבלי שיהיה מודע לכך. זאת בעיקר כשתחושת הכח מבוססת על תחושת השליטה שלו, הן בתפוקות והן באנשים.
הוכח מחקרית כי ככל שמנהל עולה בכח ההשפעה והשליטה שלו, תחושת האמפתיה שלו, עלולה לרדת בהתאם. הדבר שהכי מונע ירידה באמפתיה, הוא להסתכל לשטח בעיניים ולהרגיש אותו. בדיוק כמו שהייתי ממליצה להורים לקחת את ילדיהם להתנדב אצל אוכלוסיות מוחלשות כדי לפתח אמאפתיה, כך הייתי ממליצה למנהלים, להרבות בלראות, לצפות, לחוות ולהקשיב לאנשים שלהם – שהם לא אוכלוסיה מוחלשת אלא המשאב וההון האנושי שבלעדיו אין תפוקות.
ומה החלק של העובד במעמד הכוחות?
אך מה עם הצד השני באינטראקציה? העובד שעלול להרגיש ירידה גדולה בערך עם תחושת אחריות בלתי סבירה? "כאן נכנס/ת המטפל/ת לתמונה, עם המשימה הלא מובנת מאליה, לאתר האם הסיטואציה שהמטופל נמצא בה קשורה לתנאים הצרים שלו לתחושת הערך שלו, או האם הוא/היא נמצאים במערכת יחסים נרקיסיסטית של מנהל מתעלל ועובד קורבן. בשתי הסיטואציות למטופל יש אפשרות לעשות עבודה שתגרום לו להרגיש שליטה ובחירה גדולה יותר כיצד לפעול מבלי שהדבר יפגע בתחושת הערך שלו. אך בעוד בסיטואציה אחת עליו ללמוד כיצד 'ללמוד לחיות עם מה שיש', בסיטואציה של התעללות – עליו ללמוד לשקם את הערך העצמי, להנמיך קולות של ביקורת עצמית וללמוד לשים גבולות לביקורת שמטרתה להקטין או לשלוט במקום ללמוד ולהתפתח", אומרת דוידי.
בחן את עצמך: האם את/ה נמצא במערכת יחסים מתעללת בעבודה?
- האם את/ה מרגיש/ה שמפעילים עליך מניפולציות ("שמערבבים" אותך) ומוצא/ת את עצמך נסוג/ה מעמדתך ואפילו מתנצל/ת עליה?
- האם כשאת/ה מרגיש/ה שהצלחת במשימה כלשהי, דווקא אז מגיעה ביקורת מוגזמת על פרטים שוליים בעיניך?
- האם השיח כלפיך מזלזל ומקטין?
- האם יש מקום לביקורת שלך כלפי הצד השני?
- האם את/ה מוצא/ת את עצמך דרוכ/ה ונזהר/ת במילים מול הצד השני או משתדל/ת לא לפגוע באגו שלו?
- האם יש שימוש במשפטים שמבטלים את התחושות שלך ("את/ה רגיש/ה מדי", "זה בראש שלך", "את/ה מגזימ/ה" , "את/ה פרנואיד/ית")
- האם את/ה מרגיש/ה שמשקרים לך באופן תדיר?
- האם הצד השני נוטה להזכיר לך שהוא יודע דברים שאת/ה חושב/ת שהוא לא ("הכל מגיע אלי", "אני רואה הכל")?
הימצאות בקשר כזה עלוהל להוביל לחרדה, עצב, ביטחון עצמי נמוך, כאבים גופניים ועוד.
אם זיהיתם תשובות שמאפיינות קשר מתעלל, אתם בחצי הדרך.
אין טעם להוכיח את הצד השני, אלא לפנות לטיפול שיסייע לכם להתמודד עם דפוס אישיות כזה ולקבל כלים כיצד לזהות כזה דפוס בעתיד.
אז אם לנסות לענות על השאלה מי אשם בחוסר שביעות הרצון שלי? האם זה/זאת אני או האם זו העבודה שלי? התשובה שכך או כך, עליכם לקחת אחריות בריאה על מה שאפשר לקחת – שהיא כמובן אתם עצמכם. ללמוד איך להטיב עם עצמכם כמו עם אחרים באופן ששם אתכם ראויים ושווים בין שווים. ורצוי לעשות זאת עם תמיכה של מטפל או מטפלת.
אורטל דוידי היא פסיכולוגית ארגונית ופסיכותרפיסטית, חברה בקהילת המטפלים SomeBuddy - אתר להתאמת מטפלים מתחומי הנפש, הרגש, הזוגיות והתעסוקה.