"כל מה שאנחנו כהורים מרגישים וכל מה שהילדים שלנו מרגישים הוא אמיתי, רלוונטי, טבעי, ונורמלי", אומרת מיכל אופנהיים, מדריכת הורים. "זה נורמלי לגמרי שהילדים ימשיכו לחיות את החיים שלהם, שהם ירגישו עצובים מפוחדים וחסרי אונים ובאותה נשימה גם יהיו שמחים, אנרגטיים ומועילים".
לדברי אופנהיים, אנחנו לא צריכים להעמיד פנים ולשחק אותה גיבורים. זה בסדר שהילדים יראו מה אנחנו מרגישים, שיראו אותנו עצובים, בוכים, כואבים אבל מדגישה גם את התפקיד ההורי החשוב שלנו והוא שהילדים יידעו שאנחנו יכולים גם לטפל בעצמנו, "ברגשות ובצרכים שלנו, אבל גם לדאוג להם ולכן נרצה לשדר גם את הכאב וגם אופטימיות ותקווה. זה יכול להישמע ככה: "כן, אני עצובה וגם קצת פוחדת אבל אני אהיה בסדר. גם כשאני עצובה אני יכולה לטפל בך ולדאוג לך, לשחק איתך, לחבק אותך, לדבר איתך, להכין לך אוכל.. אני יכולה גם וגם"
הנה עוד כמה דרכים לעזור לילדים לעבד את הרגשות שלהם, להמלצתה של אופנהיים.
יצירות אמנות
קחו גזרי עיתונים, ניירות צבעוניים קרועים, שברי צעצועים
כל מה שאפשר להדביק וליצור ממנו יצירה שלמה חדשה.
מדובר בריפוי בעיסוק מושלם, לא רק עבור הילד, אגב.
משחקים באמצעות חמשת החושים
פעילות חושית עוזרת לנו להתמקד בכאן ועכשיו, להקשיב לקולות הפנימיים שלנו, להתקרקע.
1. קחו קערה עם מי ברז בטמפרטורה נעימה.
הכניסו לתוכה כמה חפצים.
כסו את עיניי הילד
בקשו ממנו להוציא חפץ ולנחש מהו.
2. שימו בצלחות שונות מאכלים שונים במרקמים שונים
כשעיני הילד מכוסות, עליו לנחש מה המאכל רק ע"י חוש המישוש וחוש הטעם והריח.
3. עצמו עיניים
שמרו על שקט
בקשו מהילד לזהות אילו צלילים הוא יכול לשמוע.
4. ציינו חמישה דברים שהילד יכול להריח או לטעום
או למשל 5 דברים בחדר שהם בצבע כחול או מתחילים באות ש.
הרבו במגע
כיונקים אנחנו מחווטים למגע, לקרבה, לוויסות משותף בכל גיל. חשוב מאוד להרבות בחיבוקים, נשיקות, ליטופים, טפיחות קלות קצביות על הגב תוך כדי חיבוק ( ביחוד בשעת לחץ בממד). "כשאנחנו מרגישים חסרי אנרגיה וחסרי סבלנות לילדים, רגע לפני שנתפרץ עליהם בצעקות כתגובה להתנהגות שלהם, ממליצה לעצור, לקחת נשימה עמוקה ולאחוז ברכות בשתי הידיים הקטנות של הילד, להביט לו בעיניים בחום ולא לומר מילה. זה מרגיע, זה מכניס לפרופורציות וזה מבטיח שנגיב ממקום יותר אמפתי וחושב".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
צנצנת הדאגות
רעיון פשוט, קל לביצוע ועוצמתי עבור ילדים דואגים, חוששים, חרדים.
מקשטים צנצנת ביחד עם הילד ומחליטים על מקום מיוחד עבורה.
בכל פעם שהילד מוטרד, דואג, חרד נאפשר לו מרחב לדבר על כך ובהתאם לגיל הילד נדריך אותו
ילד קטן יכול להשתמש בכוח הדמיון שלו, לדמיין שהוא מחזיק את הדאגה בכף ידו ובתנועת יד, ממש מכניס את הדאגה לצנצנת וסוגר את המכסה.
ילדים יכולים לצייר את הדאגה שלהם ולהכניס את הציור לצנצנת או לכתוב אותה ולנעול אותה בצנצנת. המחשבות המדאיגות יישארו שם עד לזמן שבו הילד ירצה לדבר על כך, ואם לא, הם פשוט יישארו שם לעד.
חשוב רק שנוודא שלצנצנת יש מכסה שנסגר היטב.
חשיבה יצירתית
יעל אדלר, מחנכת ויוזמת התוכנית "חשיבה יצירתית" מציעה גם כמה רעיונות בנוגע לחשיבה יצירתית, במיוחד עכשיו. כמה פעילויות להפגת המתח בקרב ילדים, ולא רק.
הצגת פוסט זה באינסטגרם