מפגש הזוגות שראינו השבוע הוא מעין שיקוף של השלב בזוגיות שבו אנחנו מתחילים לבחון את מה שיש לנו אל מול מה שיש לאחרים. מדובר בשלב מאוד מסוכן בזוגיות. אם נראה שאנחנו במצב טוב לעומת האחרים, נקבל ביטחון גדול יותר בקשר שלנו. אך מאידך, אם נגלה שאנחנו מתקשים יותר לעומת האחרים, תיחלש הרוח במפרשים שלנו. גם פה היתרון של הפורמט בא לידי ביטוי בכך שהוא מאלץ את בני הזוגות שלבטח כבר חוו מצבים שכאלה בעבר ולא שרדו אותם, להישאר ולהתמודד. לפעמים זה הסיכוי היחיד שלהם לזוגיות ולנו יש את הזכות לצפות בזה קורה.
-
דברו את הקושי ותנו לבן הזוג לעזור
תוך כדי השיחה עם יעל, מצליחה קטיה לבטא את חששותיה ממפגש הזוגות. זו אמירה קשה עבורה מאחר וליאור מצדו לא מרגיש חשש אלא בעיקר ציפייה למפגש שבו הם יגיעו ויפזרו ניצוצות של "הכל מושלם" על שאר המשתתפים. בנקודה זו צריך לשבח את שני בני הזוג: ראשית את קטיה ששיתפה בקושי ונתנה לליאור הזדמנות לפעול מתוך מוכנות ולא בהפתעה (עיין ערך ליעד ולימור) ושנית את ליאור שלא ביטל את החשש של קטיה ואמר משפטים בנאליים כמו 'יהיה בסדר'. אלא פשוט הבין, הושיט יד והיה שם עבורה. -
פוליטקלי קורקט יכול לעשות רע בין חברים
לפעמים צריך חבר שיגיד את האמת בפרצוף בלי פוליטיקלי קורקט, בדיוק כמו שבן אמר לליעד "אתה באמת לבד" אחרי שליעד שיתף שהוא מרגיש לבד. מסביב למדורה ישבו כולם וחשבו את אותו הדבר אבל אף אחד מלבד בן, לא אמר את המובן מאליו. פעמים רבות אנחנו מעדיפים להקיף את עצמנו באנשים שעושים לנו טוב. הבעיה היא שלעשות טוב זה לפעמים להתעלם מהבעיות שלנו. ואם אנחנו מתעלמים מהבעיות שלנו - הן לא ייעלמו. להיפך - הן יחזרו ויתקפו אותנו במקום עוד יותר קשה. על כן חשוב שעם כל הטוב שהחברים מביאים, נדע גם לתת ולקבל פידבק אמיתי וכן שישים לנו מראה איפה שצריך. -
אלוהים ואהבה נמצאים במחוות הקטנות
כאהובה המחכה לחייל שיחזור משדה הקרב, עידית עומדת ומחכה לרפאל. רפאל שרואה את עידית מרחוק מרגיש תחושה נפלאה של "היי, יש שם מישהו שמחכה לי". תחושה שכל מי שאי פעם הרגיש בדידות יודע כמה היא חשובה. כך בצעד קטן ובלי מילים ומורכבות. עידית פשוט הייתה שם וזה עשה הכל. -
היו שם עבור השני לפחות כמו שאתם רוצים שהוא יהיה שם עבורכם
דוגמא אישית היא המפתח להצלחה. כשבונים זוגיות יש ציפייה של כל אחד מבני הזוג שהצד השני יהיה שם עבורו וישקיע בזוגיות. יחד עם זאת יש גם צורך בסיסי לקבל חיזוקים שהקשר יציב ומתקדם. הבעיה מתעוררת כשלאחד מבני הזוג יש ציפייה שבן הזוג השני יספק את הביטחון (מאי) בעוד הוא מתקשה לתת את החיזוקים שהצד השני צריך לדעת שגם הוא בעניין (משה). הפתרון הפשוט הוא פשוט לומר ורצוי כמה שיותר פעמים, היי שלא יהיה לך ספק, אני כאן איתך ורוצה להישאר ולהצליח ביחד. זהו, כמה פשוט - ככה מועיל. -
נקודות מבחן הורסות את הקשר
בן מדבר בשיחה בחוף על החששות שלו ממה שיקרה כשהמצלמות ייכבו. אמירות כאלה גורמות למעין לחשוב שאולי זה לא אמיתי ורק הצגה למצלמות. זה גרם גם לנו לחשוב על הנזק שנקודת בריחה מביאה. כשאחד מבני הזוג מדבר על מה יקרה אם ייפרדו, הוא בעצם אומר שהמחשבה על הפרידה מעסיקה אותו ברמה זו או אחרת. מאחר שכולנו יודעים שמחשבה יוצרת מציאות, בן הזוג השני מרגיש שהאדמה רועדת ונסדקת בכל פעם שהמה יקרה אם... עולה על המגרש. כמו בניהול מו"מ. מי ששם קווים אדומים, שלא יתפלא שכולם מתעסקים בקו האדום ולא בכל מה שבתחומי האפשר (ששם נמצא הפתרון). אותו דבר בזוגיות. נכנסתם לזוגיות? אל תדברו על מה שיקרה כשתגיעו לשלב מסוים. שיח שכזה מכניס המון לחץ וחרדה ומונע בנייה של קשר. -
תנו לזמן ללכת תעבור גם השלכת
רפאל שמתגלה כבעל רגישות ועומק, אומר באחת השיחות, לתת לזמן לעשות את שלו ואנחנו רוצים לחזק ולומר שדברים שהיום נראים קריטיים - מחר ייראו כלא חשובים ודברים חשובים באמת יישארו לטיפול גם אם נחכה כמה ימים. משמעות הדבר הלכה למעשה היא, שלא כל בעיה צריכה להיפתר עכשיו ולא על כל דבר צריך להיטחן עכשיו עד דק. לבנות זוגיות זה עבודה קשה אבל זה גם כיף. תנו לעצמכם ליהנות כמה שיותר וטפלו בבעיות הגדולות בזמן הנכון (כבר כתבנו על זה הרבה העונה ובעונה הקודמת). תנו לזמן לעשות את שלו לפעמים הפערים פשוט נעלמים או נהיים לא רלוונטיים. -
אמפתיה לבדה לא מספיקה
בשיחה אחד על אחד, נותן בן לליעד עצה מעולה (אולי הוא למד את זה ממעין) לתת ללימור את התחושה שהוא איתה באותה סירה ולא משקיף מהצד מהמזח. אם בת הזוג שלך סובלת אז שניכם סובלים. ככה זה בזוגיות. אם לאחד הצדדים יש קושי אז לשניהם יש קושי כי הזוגיות סובלת. הזוגיות היא ישות בפני עצמה. ישות שמכילה את האנרגיה של שני בני הזוג. לכן לא יכול להיות שלאחד מבני הזוג טוב ולשני רע. כשזה קורה זה מעיד על כך שייתכן שיש פה חברות וידידות אבל לא זוגיות. -
נרקיסיזם במסווה של חמלה
חמלה זה אחלה אבל אם היא רק כלפי פנים ועל חשבון האחר, היא הופכת לנרקיסיזם. לא פעם אנו פוגשים אנשים שחומלים את עצמם ואומרים שעכשיו הגיע הזמן שידאגו לעצמם. פעמים רבות זה מגיע מתוך נרטיב שאומר ששנים רבות סבלתי וכעת הגיע הזמן שלי לחיות ולדאוג גם לעצמי ולא לכולם מלבד לעצמי כפי שהיה עד כה. כמובן וכמובן שזה טוב שנדאג לעצמנו אבל לפעמים מבלי לשים לב, החמלה שלנו כלפי עצמנו פוגעת באנשים הקרובים אלינו. וכשזה קורה מתחילה מערבולת פוגענית וקשה שמאוד קשה לצאת ממנה.
נדב נישרי ונגה זיו פרידמן הם בני זוג בפרק ב' ומגשרים זוגיים המתמחים בגישור גירושין, הורות משותפת ובהסכמי זוגיות, העובדים וגרים יחד (קומה מעל קומה). לנדב תואר ראשון במשפטים ותואר שני ביישוב סכסוכים והוא מחבר הספרים להתגרש בשלום ושותפות חדשה. לנגה תואר ראשון בפסיכולוגיה, תואר נוסף במשאבי אנוש ותואר שני בפסיכולוגיה ארגונית-תעסוקתית.