רוחניקית זה רע? הצד שלו, הצד שלה, הצד של המגשר

מודים, נהנינו מכל רגע בפרק של "חתונה ממבט ראשון" ששודר אמש. הזוגות נכנסים לעומק הקשר, מטפסים במעלה פירמידת הצרכים ומראים לנו כיצד מתמודדים בצורה טובה (וגם פחות טובה) עם הקשיים בשלב מתקדם יחסית של הקשר. הזדמנות ללמוד מהם לא מעט. הנה כמה מהמסקנות הבולטות.

1. הארד טו גט זה כל כך גיל 16

   בשיחה עם יעל הפסיכולוגית, מודה לירון שטוב לו עם עינת, שהוא נהנה איתה וגם מהעובדה שהיא מעוניינת בו, והודה שהוא אף מתחיל לפתח רגשות בעצמו. נשמע מושלם אלא שאז - כשיעל שואלת אות מדוע הוא לא חושף זאת בפני עינת, לירון מסביר שהוא חושש שאם תדע מה הוא באמת מרגיש, היא כבר לא תרצה אותו יותר.
   
   לירון היקר, שמחים לומר לך: תתקדם. אם צד אחד משחק משחקים, יש 100% סיכוי שיהיה משחק, שתלכו סחור סחור ולא תבינו באמת אחד את השנייה. לעומת זאת, אם צד אחד יחליט שהוא כן, אומר מה הוא רוצה ולא משחק משחקים – הסיכוי שיתנהל כאן משחק פוחת ל 50% והסיכוי להבין אחד את השני כמו שצריך ולפתח משהו אמיתי, עולה בעשרות מונים. יעל כמו תמיד עשתה עבודה טובה, עודדה את לירון להיות פתוח וכנה עם עינת, וכולנו ראינו איך המחווה הפשוטה והמקרבת של לירון – לארוז כמה דברים טעימים וגיטרה, לצאת לפיקניק, לשיר ולהסתכל אחד לשני בעיניים, העיף את שניהם למעלה.

2. כולם זקוקים להערכה

   

   שני אמרה משפט מעניין בפרק של אתמול: "נשים בכלל ואני בפרט, זקוקות להערכה". המשפט הזה מאוד נכון, אבל היינו עושים בו תיקון קטנטן – לא רק נשים זקוקות להערכה. גם גברים. אף אחד לא היה רוצה שמעשיו יילקחו כמובנים מאליהם, החל מהדברים הגדולים כמו לעזור לבן הזוג לעבור דירה או להפתיע אותו בטיסה לחו"ל, ועד הדברים הקטנים כמו להביא לו כוס מים כשהוא צמא או לסדר את המיטה המשותפת בבוקר. בהערכה אנחנו לא מתכוונים לפרגון על כל אקט קטן שכן לכולנו יש מיליון עיסוקים בו זמנית ואי אפשר להתעכב על כל דבר שקורה סביבנו. אבל תשתדלו מדי פעם לעצור, להסתכל על בן/בת הזוג שלכם, ולהגיד לו תודה על משהו שהוא עשה. במיוחד אם הוא התאמץ, עשה משהו חדש, ניסה לשמח אתכם או שיתף פעולה וזרם איתכם במשהו שהוא לאו דווקא כוס התה שלו.

3. גישור נרטיבי זה הכי, אחי

   אחת הסצנות המעניינות ביותר בעונה עד כה, הייתה "סצנת הרוחניקיות" בין דני ושני. למי שבטעות פספס, להלן תקצירון: שני ודני חזרו מארוחת ערב אצל אחות של דני ומשפחתה. שני ישבה על הספה ושמעה הודעה קולית מחברה טובה, שאמרה לה כל מיני דברים ובין היתר שהיא אדם מאוד רוחני. דני, שהיה לידה ושמע את ההודעה, ציין שהוא לא כ"כ מבין איך שידכו לו מישהי רוחניקית. שני, שהיתה טעונה עוד מירח הדבש לגבי היחס של דני לנושא הרוחניות, פירשה זאת כעלבון, נאטמה והשתתקה. בשיחה עם דני הפסיכולוג היא שוטחת בפניו עד כמה היא נפגעה מהאמירה הזאת, שהיא מרגישה שדני רואה אותה רק דרך הפריזמה הזו ולא רואה את כל מה שהיא מביאה מעבר לרוחניות.
   
   בשיחה של דני הפסיכולוג עם דני החתן, רואים איך החתן לא הבין בכלל מדוע שני נפגעה. הוא, מצדו, לא התייחס לרוחניות באותו משפט כאל משהו שלילי, אולי אפילו קצת צחק על עצמו שהוא מאוד לא רוחני, וציין את הפער ביניהם במקום הזה.
   
   

   

   השיחה המשותפת עם שני ודני היתה דוגמא מצוינת לדרך שבה גישור נרטיבי פועל. דני עזר לשניהם להבין איך אותה סיטואציה מתפרשת בצורה שונה לחלוטין אצל כל אחד. כל אחד מספר לעצמו סיפור (נרטיב) אחר על מה שקרה, והפער בין הנרטיבים יוצר את הקושי בין בני הזוג. ברגע שגורם שלישי (במקרה הזה, דני הפסיכולוג) מצליח לתווך לכל אחד מהם את הנרטיב של השני, עוזר לכל אחד מהם לראות איך אותה סיטואציה נראית אחרת בעיני כל אחד ובכך יוצר להם נרטיב משותף, חדש, הכל נרגע. זו אגב דוגמא מצוינת לאיך ניתן להיעזר בצד שלישי כדי לסייע בשיח זוגי, מאפשר, שמהווה מודל ואח"כ חשוב שימשיך גם בין בני הזוג.
   
   נכון שהם היו צריכים עוד קצת זמן כדי לעכל את הדברים, וטוב עשתה שני שאמרה שהיא צריכה עוד קצת זמן לעצמה וטוב עשה דני שנתן לה את הזמן, יצא לטיול ושם את עצמו בנעליה כדי להבין את הנרטיב שלה. לכן, כשחזר הוא הצליח להגיד לה בדיוק את מה שהיא הייתה צריכה כדי להפיג את החששות שלה – שהוא רואה בה הרבה מעבר לאישה רוחנית, שהוא מעריך אותה ורוצה ללמוד ממנה. כל הכבוד דני. כל הכבוד.
   
   **נגה זיו ונדב נישרי הם מגשרים ובני זוג שעובדים וחיים יחד ומתמחים בגישור זוגי ובגירושין בהסכמה. נגה בעלת תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה ונדב בעל תואר ראשון במשפטים, תואר שני ביישוב סכסוכים והוא גם מחבר הספרים "שותפות חדשה" ו-"להתגרש בשלום".