בקטע שכבר הפך לקאלט ברשתות החברתיות (ואפילו העניק שם לפודקאסט מפורסם), זועק שייע פייגנבוים, מאמנה הצעיר והמשופם של הפועל ירושלים, לעברו של השופט צבי שריר (דרך מצלמת הטלוויזיה) טקסט בזו הלשון: "זה בושה לכדורגל, שהוא מפסיק את המשחק / אני בא לעשות חילוף / תוסיף עשר דקות זמן אפילו / תוסיף! / זה החוק / אנחנו מעבירים זמן / תוסיף ת'זמן".
צפו בתקציר:
המונדיאל אולי רק בראשיתו, אבל אם יש קו אחד שמחבר בין כל ארבעת המשחקים שראינו עד אתמול (שני) - הוא שהשופטים, בגדול, עשו כמצוותו של פייגנבוים באותו סרטון משנת 1987. הוסיפו זמן. והרבה. במחצית הראשונה של המשחק בין אנגליה לאיראן, השופט רפאל קלאוס הוסיף 14 דקות. אפילו בסיום המשחק, כשהתוצאה על הלוח כבר היתה 1:6, קלאוס החליט (בדרקוניות מסוימת) להוסיף עשר דקות, שהיו חסרות לשחקנים האיראנים האומללים בערך כמו חור בראש.
וברור שבמקרה האחרון היתה הגזמה; המשחק איבד מערכו הספורטיבי בדקות האלה, קבוצה אחת היתה לגמרי "על הרצפה" - וגם אם החוק היבש אמר שהיה צריך להוסיף 10 דקות, אפשר היה (נראה לי שכל הצדדים המעורבים יסכימו) בהחלט להסתפק בתוספת סמלית של שתיים או שלוש דקות. זה חזר על עצמו גם במשחק בין הולנד לסנגל, וגם במשחק בין וויילס לארצות הברית. מה שאומר שמדובר במגמה.
ואכן, זו היתה החלטה מודעת - מי שאחראי לה היה פיירלואיג'י קולינה, שופט העבר האיטלקי שמוכר לנו היטב בתור תשובה נהדרת לשאלת טריוויה, אבל גם מי שמשמש כיו"ר ועדת השופטים של פיפ"א במונדיאל הזה. קולינה נתן הוראה מפורשת לשופטים - לא "לחפף" ולא לעגל פינות, אלא להוסיף את הזמן שהתבזבז במלואו. עד השנייה האחרונה.
וגם אם לכל כלל יש יוצא מן הכלל, לפחות לדעתי מדובר בהחלטה או בדרישה חיובית מאוד, שסופה בשינוי המשחק לטובה. קודם כל, כי היא פשוט נכונה; יותר מדי פעמים שופטים שלא מוסיפים זמן כהלכה, גורמים לכך שאנחנו - הצופים - רואים פחות ופחות כדורגל. באפריל האחרון פרסם מכון המחקר CIES כי מאז עונת 2018/19, בליגה ההולנדית משחקים בממוצע "נטו" (ללא עצירות) 63:21 דקות. וזו הליגה שבה משחקים הכי הרבה - בליגה הספרדית, למשל, משחקים רק 58 דקות. (ישראל, אגב, נמצאת במקום טוב באמצע)
כלומר, גם במצב האופטימלי, בליגה החופשית והאופטימית של הולנד, אנחנו רואים שני-שליש כדורגל. כמעט שליש שלם, 27 דקות, עף באוויר ע"י קבוצות שמושכות זמן, בדיקות VAR ממושכות ובעיקר שופטים שלא יודעים לאכוף את הזמן בצורה הנכונה. וככה אנחנו מפסידים; אנחנו רואים הרבה דקות מתות ומעט מאוד דקות שבהן ממש קורה משהו.
כמובן שלהשלים את זה לתשעים דקות זה בלתי אפשרי, כל עוד ההחלטה היא לא לאפס שעונים (כמו, למשל, בכדורסל) אלא לתת לשעון לרוץ. אבל בהחלט אפשר להעלות את הזמן הממוצע של האקשן. זה יוסיף לקבוצות (הזדמנות להבקיע שערים נוספים), ובעיקר זה זמן שיחזור אלינו בחזרה כצופי ספורט. כי בסופו של דבר, הזמן הזה נגזל קודם כל מאיתנו - הוא מייאש, מעייף, ופוגע בחוויה שלנו כמי שמחפשים לראות כדורגל ולא להסתכל בייאוש אל עבר השעון (או לעבר השמיים, תלוי באיזה צד של ה-0:1 אתם).
נכון שבהתחלה זה נראה לנו דרקוני ומוגזם, אבל ככה זה עם שינויים. גם ה-VAR, בשנים הראשונות שלו, לקח זמן והיה מתיש ומעצבן. אפילו היום יש כאלה שעוד מחפשים להחזיר את הגלגל לאחור. אבל הכניסה המבורכת של שיפוט הווידאו (שעוד צריכה זמן והתאקלמות, וזה יילך וישתפר עם הזמן), כמו ההחלטה האמיצה להוסיף את הזמן במלואו, בסופו של דבר נועדה למקד אותנו במשחק עצמו.
בטווח הקצר, היא תעשה צדק; ובטווח הארוך, היא תגרום לכך שתופעת משיכת הזמן - שאין אוהד שלא סובל ממנה באיזושהי צורה - פשוט תיעלם. אם תיפסק השיטה לפיה, על משקל הביטוי של פיני גרשון, "אתה תבזבז עשר דקות ויוסיפו לך חמש" - אלא בפשטות, אם תבזבז עשר גם יוסיפו עשר, השיטה החפיפניקית הזו תהפוך לחסרת ערך. בסופו של דבר, כולנו כאוהדים וכשוחרי המשחק נרוויח מכזה מצב.
אז איך אמר שייע? תוסיף זמן. תוסיף. זה החוק.
