בזמן שרוב הנבחרות ספרו את הדקות עד לפתיחת המונדיאל, בנבחרת צרפת ספרו פצועים. עוד לפני שעלו על הטיסה לקטאר, המאמן דידייה דשאן זימן את אקסל דיאסי במקומו של פרסנל קימפמבה הפצוע שנגרע מהסגל המקורי. יממה לאחר מכן, באימון הראשון של אלופת העולם בקלרפונטן נפגע כריסטוף אקנונקו בצורה קשה על ידי חברו אדוארדו קמאבינגה ונשאר בבית, כשאת מקומו תפס קנדל קולו מואני. שלושה ימים לפני משחק הפתיחה מול אוסטרליה - הגיעה הפצצה: כרים בנזמה נפצע בשריר הארבע ראשי, עבר בדיקת MRI שבסיומה התבשרו כולם כי גם הוא לא יהיה במונדיאל. זה כבר ביש מזל.
לתקריות העגומות האלה מצורפת העובדה כי בשבועות הקודמים הבינו הטריקולור שיאלצו להסתדר ללא אנגולו קאנטה ופול פוגבה, שניים מהאסים של צרפת במונדיאל 2018 ומי שגרמו להכי הרבה נדודי שינה לדשאן בהכנת הסגל למונדיאל במדבר. אין ספק שההעדרות של בנזמה, כוכב ריאל מדריד וזוכה כדור הזהב, היא מכה עבור צרפת. להזכירכם, החלוץ היה השחקן הכי טוב של הנבחרת ביורו 2020 ועזר לה לזכות בליגת האומות ב-2021. אבל אולי בגלל העובדה שבנזמה לא היה מהזכייה ב-2018, החשיבות שלו פחותה מאשר של הקשרים החסרים.
בזמן שקאנטה כיסה שטחים כמו פקמן ברוסיה, פוגבה חילק מסירות אומן לחברים להתקפה. בעת שהראשון תיקל כל דבר שזז, השני יצא קדימה וטיווח את השער של היריבות, ואפילו כבש בגמר. קאנטה ופוגבה השלימו מצוין אחד את השני על הדשא. הם היו הלב והמנוע של הטריקולור. פוגבה היה המנהיג הקולני והמוטיבטור בחדר ההלבשה, סיפק הווי, בידור אבל גם נאומים חוצבי להבות שסחפו את החברים האחרים בכחול. קאנטה היה המנהיג המאופק על המגרש, השחקן בעל החיוך הביישני שאהוב על כולם בלי יוצא מהכלל. הכריזמה השקטה שלו חילחלה בכל פעולה על המגרש והדביקה את יתר השחקנים להצלחה הגדולה ולזכיה בגביע השני בתולדות האומה.
המספרים של פוגבה וקאנטה דיברו בעד עצמם. הקשר של צ'לסי הוא השחקן שרשם הכי הרבה מסירות ברוסיה 2018, הכי הרבה חטיפות כדורים וזכה בהכי הרבה כדורים במהלך הטורניר. קשר יובנטוס זכה בהכי הרבה מאבקים, שיגר את מספר הכדורים הארוכים הרב ביותר וביצע הכי הרבה מסירות בשליש האחרון. אליהם כמובן יש לצרף את הצלע השלישית בזכיה - בלייז מאטוידי, עוד שחקן נשמה והקרבה שכבר פרש מהנבחרת.
ועכשיו בלי הלב של 2018, דשאן יצטרך לקבל החלטה. על פי כל הסימנים, המאמן אלוף העולם מתכוון לשחק עם שני קשרי אמצע חדשים. דשאן כבר הודיע כי הניסיונות לשחק עם שלושה בלמים כשלו לאחר סדרה של תוצאות לא רצויות ב-2021 והנבחרת תשחק במונדיאל הזה עם שני בלמים בלבד. כל הסימנים מראים שאורליין טשואמני, שקיבל בשנה האחרונה את המשוכות במשחקי ליגת האומות ומוקדמות המונדיאל, יהיה הקשר המרכזי של הנבחרת, כאשר לצידו ישחק אדריאן ראביו מיובנטוס וייתכן שגם יוסף פופאנה ממונאקו ישתלב בהמשך. האופציה של שלושה קשרים במרכז התמססה בימים האחרונים.
השלושה, יש לציין, לא שיחקו מעולם ביחד ועבורם זה יהיה מונדיאל ראשון. לפופאנה יש שתי הופעות בינלאומיות בלבד, אז זה די מובן, אבל הוא שיתף פעולה בהצלחה עם טשואמני בשנה שעברה במונאקו. לעומת זאת, ראביו שנמצא בתקופה טובה בסך הכל, שיחק ביחד עם טשואמני פעם אחת בהצלחה, כאשר צרפת גברה 0:2 על פינלנד במוקדמות המונדיאל. בסך הכל תרגל דשאן שני קשרי אמצע ב-13 מ-15 המשחקים האחרונים של הטריקולור. צרפת ניצחה בשמונה והפסידה בשלושה ולרוב הציגה כדורגל מאכזב במיוחד בליגת האומות, שם ירדה לדרג השני אחרי קמפיין מביך.
Salut pic.twitter.com/p11RFFW8Vy
— Equipe de France ⭐⭐ (@equipedefrance) November 18, 2022
רוב הזרקורים יופנו לטשואמני, שנכנס שוב לנעליים גדולות. הקשר שנקנה הקיץ על ידי ריאל מדריד תמורת 80 מיליון יורו מסומן כאחד הכוכבים הגדולים של הכדורגל העולמי. בתחילת הקדנציה שלו במדריד הוא מקבל לא מעט קרדיט מקרלו אנצ'לוטי, במיוחד נוכח העזיבה של קאסמירו, והיה אחד מהמצטיינים בקלאסיקו האחרון, כך שהוא בשל יותר להנהיג קישור של נבחרת כמו צרפת. ראביו הוא שחקן מוכשר, לפעמים בעל פתיל קצר, אבל אחד שיכול למצוא את המסירה החכמה שתשבור את קווי ההגנה, וכפי שהראה העונה, בעל משמעות התקפית רבה מבחינת כיבוש שערים. פופאנה, אם ישולב בהמשך, הוא כמובן הצלע השלישית והפחות מוכרת בשל חוסר הניסיון הבינלאומי שלו, אבל נמצא בכושר טוב, ויש סיבה מדוע הוא מועדף על פני אדוארדו קמאבינגה למשל.
מה שעשו קאנטה, פוגבה ומטוידי ב-2018 הוא חלק מתופעה רחבה במונדיאלים האחרונים. המשותף לכל הזוכות האחרונות במונדיאל הוא מרכז קישור חזק ועוצמתי. לאיטליה ב-2006 היה את ג'נארו גאטוזו ואנדרה פירלו בשיאם, לספרד היה את משולש הטיקי-אקה של סרחיו בוסקטס, צ'אבי ואנדרס אינייסטה, ובגרמניה בלטו בסטיאן שווינשטייגר, טוני קרוס וסמי חדירה בזכיה של 2014. אפשר לומר שמה שהגדיר את צרפת וקרואטיה, שתי הפיינליסטיות של 2018, היה אמצע דומיננטי. פוגבה, קאנטה ומטוידי מול לוקה מודריץ', איבן ראקיטיץ' ומרסלו ברוזוביץ'. בשביל לנצח, צרפת תהיה חייבת את טשואמני, ראביו ושות' בשיא הדרם.
למרות כל הפציעות והשאלות סביב נבחרת צרפת, היא עדיין אחת הנבחרות בעלות הסגל הרחב והעמוק ביותר, במיוחד אם מדברים על התקפה שכוללת את אנטואן גריזמן, קיליאן אמבפה, עוסמן דמבלה ואוליביה ז'ירו, גם אם על הספסל מחכים רנדל קולו מואני ומרקוס תוראם הבלתי מנוסים. נכונים הדברים גם לגבי ההגנה, שמורכבת מנציגים של באיירן מינכן, ברצלונה, מילאן, ליברפול, ארסנל ומנצ'סטר יונייטד. באשר לקישור, טבעי שיהיו ספקות, שכן הקשרים שיחליפו את פוגבה וקאנטה הרבה פחות נוצצים (לפחות לעת עתה). רק הזמן יגיד אם זה עקב אכילס של הטריקולור, או דווקא שינוי מרענן עבור הנבחרת, שסבלה לא מעט בארבע השנים שאחרי הזכיה.
