נהוג לומר כי בבלגיה, מדינה דו לאומית וייחודית בנוף האירופי, שלושה דברים מאחדים את הממלכה: המלך, הבירה ונבחרת הכדורגל. אלא שבחודש האחרון הסעיף השלישי לא מחזיק מים ונראה קצת כמו זכרון רחוק. דור הזהב של בלגיה, שהביא גאווה לפני ארבע שנים במונדיאל ברוסיה, מוצא את עצמו על סף הדחה מפתיעה כבר בשלב הבתים של המונדיאל בקטאר ולפי הקולות בקרב התקשורות והקהל, הוא גם מפולג, מסוכסך וסופג בוז בפיד הרשתות החברתיות ואולפני הטלוויזיה. הסינדרלה של הכדורגל האירופי הפכה ללכלוכית.
השחקנים
יממה בלבד אחרי ההפסד למרוקו (2:0) נפוץ דיווח לפיו קווין דה בריינה, יאן ורטונגן ואדן הזאר נקלעו לוויכוח סוער שיצא מכל פרופורציה במהלך אסיפה קבוצתית. רומלו לוקאקו, המבוגר האחראי, היה זה שמנע מהעימות להפוך לאלים יותר. המאמן רוברטו מרטינס נשלח לדבר במסיבת העיתונאים והודה כי האווירה במחנה לא הכי טובה, אבל סתר את הדיווח של הלאקיפ וכינה אותו "פייק". עם זאת הדגיש: "זה טבעי שיש מתחים בקבוצה. השחקנים נמצאים פה תקופה ארוכה ביחד. וכמו בכל משפחה, תמיד יש חילוקי דעות ואמוציות". אגב, התמונות האחרונות שיצאו מהמחנה של השדים האדומים הם של חיוכים באימון המסכם לקראת קרואטיה, אז הרוחות בינתיים נרגעו ואולי רק למראית עין.
מה בדיוק היה בחדר ההלבשה? אף אחד משחקני הנבחרת לא רוצה לומר. טיבו קורטואה, שהוזעק למסע"ת במקום שחקן בלגי אחר, טען שהוא "מת למצוא את מי שהדליף את השטות הזאת". אדן הזאר הכחיש כמובן כל קשר לנעשה וטען: "לא התקוטטתי עם ורטונגן, הוא יותר גבוה ממני". צחוק בצד, גם אם האירוע לא התרחש והוא פרי המצאת עיתונאי תגרן, הבלגים כבר נמצאים תחת גל מתקפה תקשורתית חסרת תקדים. במדינה מתחילים להזכיר את המתחים הקודמים בין השחקנים: קורטואה לא מדבר עם קווין דה בריינה שנים (על רקע רומנטי), מיצ'י בטשואי ולוקאקו לא מחליפים מילה גם כן, ולאנדרו טרוסאר והזאר אינם סובלים אחד את השני, לכאורה. ועכשיו זה מרגיש שכולם על כולם.
ההפסד למרוקו אולי הדליק את המחנה הבלגי, אבל צריך לומר שהסיר שגם כך היה מבעבע. ערב המפגש עם המרוקאים, התפרסם ראיון עם דה בריינה בגרדיאן הבריטי, שבו הוא גרס כי "אין שום סיכוי לבלגיה לזכות בגביע העולם השנה". דברים דומים השמיע גם אדן הזאר (ונאלץ לחזור בו), עוד לפני הניצחון על קנדה. הכוכב הדועך מריאל מדריד אפילו הזכיר ששחקני ההגנה "איטיים מדי בשביל להגיע רחוק". ורטונחן, הצלע השלישית באירוע המתוקשר, אמר מה הוא חושב באמת על חבריו להתקפה מיד בתום ההפסד למרוקו: "אני מניח שאנחנו מתקיפים בצורה רעה, בגלל שיש לנו שחקני התקפה מבוגרים. לא יצרנו מספיק מצבים וספגנו שוב שני שערים בקורה הקצרה".
המאמן
אין כל ספק שההתבטאויות והמסרים שהעבירו השחקנים הוותיקים בבלגיה לא בדיוק שירתו אותם על המגרש, גם אם באופן אירוני הוכיחו את הטענה המרכזית. שבעה שחקנים שפתחו בהרכב מול מרוקו הם בני 30 ומעלה ונראה כי דור הזהב רושם את צעדיו האחרונים על הבמה הגדולה ביותר. הרבה דובר על האיטיות בהגנה של הצמד טובי אלדרווירד ו-ורטונגן, על המרחקים העצומים בין ההגנה לקישור והקישור להתקפה, כמו גם על החולשה של קווין דה בריינה (איבד 27 כדורים במשחק האחרון), והחסרון של רומלו לוקאקו. כל הדברים האלה נכונים, ויש אדם אחד שאמור להוציא מהם את המיטב וכרגע הוא מתקשה לעשות את זה.
מרטינס הוא מי שהוביל את בלגיה למקום השלישי ב-2018 - ההישג הטוב ביותר של השדים האדומים מאז ומעולם במונדיאלים. בארבע השנים תחתיו דורגה הנבחרת במקום הראשון בעולם בדירוג פיפ"א והציגה כדורגל התקפי וחינני בהרבה מאוד משחקים לאורך שש השנים שהוא נמצא במחנה האדום. הבעיה עם מרטינס שהוא אובסיסיבי מאוד לשיטה שלו (3-4-3) ונעדר יצירתיות, בכל מה שקשור לשינוי מערך או שינוי ברוטציה של השחקנים. כמו הרבה מאמני נבחרות מצליחים קודמים, מרטינס נותן כבוד גדול מאוד לשחקנים שהביאו אותו עד הלום, ומתקשה להפרד מהם או לפחות לשלוח אותם לספסל כשצריך. ראו את המקרים של ורטונגן, אקסל ויטסל או אדן הזאר שרחוקים מאוד משיאם בטורניר הזה, בלשון המעטה.
הכבוד
לא ברור עדיין כמה שינויים יעשה מרטינס לקראת המפגש מול קרואטיה, אבל אחד כבר מובטח: רומלו לוקאקו, שהתגבר על פציעה, יפתח לראשונה בטורניר ואמור לספק אולי חלק מהתשובות על הדשא. החלוץ של אינטר סבל לא מעט מחוץ למגרשים ועל מיטת הטיפולים מאז פתיחת העונה, אבל עדיין מדובר במלך השערים של הנבחרת בכל הזמנים ואיום תמידי על כל הגנה. לוקאקו הוא לא רק סקורר בחסד עליון, אלא גם אחד העוגנים בשיטה של מרטינס ובעל נוכחות אדירה שמרכז אליו את כל תשומת הלב ההגנתית, שמשחררת שחקנים אחרים. מה שבטשואי לא היה וכנראה כבר לא יהיה אף פעם.
דה בריינה, שעד כה אפשר להגדיר אותו כאחד המאכזבים הגדולים הטורניר, צריך לקחת עליו יותר מנהיגות ולשדר קצת פחות חוסר אונים. שיתוף הפעולה שלו עם לוקאקו הוכח בעבר כאחד הפוריים ביותר שהיה לכדורגל הנבחרות להציע, כך שהפעם התירוצים מול קנדה ומרוקו לא יתקבלו. הכוכבים של אינטר ומנצ'סטר סיטי למעשה הובילו את הדור הזה תמיד לשלבים הגבוהים מאז המונדיאל ב-2014. בניגוד לגרמניה, ספרד, אנגליה, הולנד או איטליה, הנבחרת הבלגית הנוכחית לא ידעה הדחה בשלב בתים של מונדיאל או יורו. כל זה עלול להשתנות.
למרות כל הדרמה והצהוב, גורלה של בלגיה עדיין בידיה. אם ברצונה להעפיל לשמינית הגמר, עליה לנצח את קרואטיה, נבחרת שברוב הטורנירים הגדולים משדרת לכידות חברתית וקבוצתית, כמעט ההפך הגמור מהפלמים והוואלונים של מרטינס שעוקצים אחד את השני בתקשורת ומשדרים תובסתנות. בכל מקרה המשחק האחרון בבית 6 הפך לקרב לא רק על עליה לשמינית גמר, אלא גם על הכבוד של השחקנים והמאמן שנרמס בימים האחרונים. הפסד והכביסה המלוכלכת שכבר יצאה החוצה, תהיה הרבה יותר מסריחה. ניצחון יכול להציל ולו במעט את דור הנפילים הבלגי.
