sportFive1465720 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
רודרי. לא הגיע לו פחות מלכל אחד אחר (Getty) (צילום: ספורט 5)
רודרי. לא הגיע לו פחות מלכל אחד אחר (Getty) | צילום: ספורט 5
ריאל מדריד הוא מועדון הכדורגל המפואר בעולם. נקודה, ו-10 סימני קריאה. אין לו מתחרים ברשימת התארים, בווינריות שלו, בכל מה שהוא מייצג. אפילו התלבושת שלו, הלבן הבוהק הזה, מסמל משהו נקי, מלכותי, אליטיסטי. כל שחקן בעולם, כמעט, חולם לשחק בריאל מדריד, כל שחקן יודע שלהגיע לריאל מדריד, זאת פסגת השאיפות בכדורגל. אך השבוע, באופן מאוד חריג, ריאל פגעה בתדמית שלה בצורה שלא ראינו הרבה שנים.

השבוע הזה הוא השיא של עונה שהתחילה בצליעה מקצועית, עם קושי לשלב את קיליאן אמבפה, ניצחונות לא משכנעים, וקבוצה שנראה ואיבדה את הדרך שלה. הקושי המקצועי הזה הגיע לשיאו עם קריסה במשחק הכי גדול שיש, הקלאסיקו, בברנבאו, מול ברצלונה הצעירה. זאת לא הפעם הראשונה שבה ריאל מפסידה כמובן לבארסה, אבל הפעם, זה הרגיש אחרת. העובדה שהקטאלונים, עם הסגל שנבנה תחת אילוצים כלכליים ומסתמך על שחקני הבית של המועדון, השפילו בצורה כזאת את הגלאקטיקוס בבית שלהם, הרגיש כמו סטירה לכל הפרויקט של פלורנטינו פרס.

אך זה, כאמור, פן מקצועי בלבד, וריאל מדריד בסופו של דבר כן תהיה קבוצה חזקה העונה, ואולי אפילו תזכה באליפות. הסיפור הגדול מגיע כמובן מהפארסה שקיבלנו בפרס כדור הזהב. לא משנה מה אתם חושבים על הטקס ועל חשיבותם של פרסים אישיים, מדובר ברגע השיא של הכדורגלנים שעובדים כל כך קשה לאורך כל הקריירה שלהם. ביזוי הטקס, בצורה המאורגנת שבה עשתה זאת ריאל מדריד, הוא כתם על המועדון, על ההתנהלות שלו, ועל כל הערכים הספורטיביים.

האם הגיע לוויניסיוס ג`וניור לזכות בפרס כדור הזהב? ללא ספק. האם הגיע לרודרי, או קרבחאל, או ג`וד בלינגהאם? כנראה שלא פחות ממנו. בעידן שאחרי מסי ורונאלדו, הזכייה בפרס פתוחה מאי פעם, וכל אחת מהבחירות הייתה הגיונית. הרי לאורך השנים למדנו שאין דפוס קבוע לזוכה. האם זה התארים הקבוצתיים שמכריעים? ואם כן, האם ליגת האלופות שווה יותר או פחות מתואר של נבחרת? ומה המשמעות של מספרים? הרי ג`וד בלינגהאם, עם 23 שערים ו-11 בישולים מתפקיד הקשר, יכול לראות עצמו ראוי לא פחות מוויניסיוס, שסיים עם 21 שערים ו-9 בישולים בליגה ובליגת האלופות. אז אנחנו פשוט חייבים להבין - על מה כל המהומה?
כדור הזהב 2024 לא מתקרב אפילו לרשימת ה"שודים" הגדולים אותם ראינו בעבר בטקס, וגם במקרים האלה, הזוכה קיבל את מלוא הכבוד. החרם הילדותי, המטופש של ריאל מדריד, הוא קודם כל פגיעה ברודרי, שרשם עונת כדורגל נפלאה, וקיבל בצדק הכרה על כל מה שהשיג. חוץ מזה, יש משהו מרענן עבורנו, כאוהדי כדורגל, שגם קשר "אפור" כביכול, מקבל את ההכרה את התרומה שלו. עבורי, המדד תמיד לכל אחד מהפרסים האישיים בספורט, היה "השחקן שחסרונו יורגש הכי הרבה אם לא ישחק", ובקטגוריה הזאת, רודרי, יסכימו כנראה גם אוהדי ושחקני ריאל מדריד, לא נופל מאף כדורגלן בעולם. 

הטענות שעולות מכיוון ריאל מדריד ו-ויניסיוס ג`וניור, הן כי ההצבעה הייתה פוליטית וכי מניעים לא ספורטיביים התערבו בהחלטה. אין לנו כמובן דרך אמיתית לדעת אם זה נכון, אך האם ריאל מדריד באמת יכולה לטעון לאיזשהו סוג של קיפוח בכדור הזהב או בכלל בכדורגל? אני חושב שלכולנו ברור שמתוקף מעמדה כמועדון הכדורגל החזק בעולם, טענות מסוג אלה נשמעות בעיקר כבכיינות שהיינו מצפים לשמוע מקבוצות בביצה המקומית שלנו, לא מהמועדון המצליח ביותר בענף. ריאל, זאת התחושה, החלה להרגיש שהיא לא רק הקבוצה הכי טובה בכדורגל, אלא שהיא גדולה מהכדורגל. 

אך השבוע הזה, ממנו יצאה חבוטה הן בפן המקצועי והן הערכי, יכול להיות גם השבוע ריאל תדע לתעל על מנת להפוך את העונה שלה. "לעולם אל תמעיט בערכו של אלוף", אומר הפתגם המפורסם, ואת ריאל מדריד, כולנו יודעים, אסור אף פעם להספיד. הקבוצה של קרלו אנצ`לוטי נראתה מאז תחילת העונה זחוחה, אולי אפילו שבעה, ויכול להיות שתחושת "כל העולם נגדנו" שמורגשת מההתנהלות שלהם בפרס כדור הזהב, היא הדלק שחדר ההלבשה הזה היה צריך. הרי כישרון לא חסר שם.