ברכבת ממנצ`סטר לליברפול בשבת בבוקר ישבה חבורה של 40 ישראלים שנסעה לראות את הקבוצה הטובה ביותר באנגליה ובאירופה (הטבלאות לא משקרות). ליברפול אירחה את פולהאם, ולא רק שאיש מהתיירים הנלהבים לא בא כדי לראות את הקוטג`רס מלונדון, אף אחד מהם גם לא ממש האמין שפולהאם מסוגלת לתת פייט אמיתי באנפילד.
זה היה מובן. הרי בשני משחקי הבית האחרונים, ליברפול ניצחה בזו אחר זו את אלופת אנגליה ואת אלופת אירופה, פעמיים 0:2. אז מה כבר יכול להיות לפולהאם שאין למנצ`סטר סיטי ולריאל מדריד?
יכול גם יכול. עובדה. אחרי שארבעים הלורדים (אורחי חברת לורד טיקטס), עצרו בדרך לאנפילד לביקור מאסט אצל הביטלס (מוזיאון ומועדון ה-Cavern), הם גילו להפתעתם שמסע הקסם המסתורי שייך הפעם לאנדרדוג ממערב לונדון.
פולהאם גנבה את ההצגה. היא כמעט גנבה גם את כל הנקודות, אבל גם ה-2:2 עימו שבה לבירה, והדרך בו השיגה אותו, הפך אותה לסיפור החשוב, הפיקנטי והראוי של המחזור. זו אותה פולהאם צנועה ממרכז הטבלה שרק שבוע לפני כן כפתה על ארסנל 1:1 מוצדק בדרבי לונדוני שהותיר אוהדים ופרשנים - למשל בפודקאסט שלושת האריות - מבכים מרה את אובדן הנקודות של התותחנים ש"לכאורה חייבים לנצח יריבה שכזו".
אז זהו שלא. כי אם ארסנל חייבת לחזור ממשחק חוץ בקרייבן קוטג` עם מלוא הסל, על אחת כמה וכמה צריכה מובילת הפרמיירליג לעשות זאת בביתה. בטח אחרי שהיא רושמת באנפילד 7 נצחונות רצופים. אבל איך אמרנו: אז זהו שלא.
למרקו סילבה, המנג`ר הפורטוגלי של הקוטג`רס, היתה סיבה טובה לנקוט טקטיקה מסתגרת ומנטרלת. ב-2019, בעת כהונתו כמנג`ר אברטון, הוא הגיע איתה לאנפילד והעז לתקוף את השכנה העירונית הבכירה. ליברפול ניצחה 2-5. סילבה פוטר למחרת.
זה לא שינה במאום את הגישה שלו. פולהאם היתה מרגשת. היא פתחה בסערה, הובילה פעמיים והציגה הרכב פלדה עם לפחות שני זרקורים היכולים להאיר כל איצטדיון. אנטוני רובינסון ואלכס איובי. מחפשי הפיקנטריה והתפניות בעלילה יכלו לחגוג: שניהם גם יחד צמחו-עברו-חלפו מעבר הכביש - באברטון.
איובי, הקיצוני הניגרי, 28, עשה גם תקופה כלל לא רעה בארסנל, ועכשיו הוא חורש וחורך את קו האורך השמאלי של פולהאם בכישרון, זריזות ונחישות שלא יפתיע אם במשחקי הבית יעיפו אותו מדי פעם לתמזה.
אבל איובי ארוך השיער הוא עדיין רק כינור שני אצל הקוטג`רס. על תזמורת הכישרון והכישורים מנצח אנטוני רובינסון. אנטוני מי? ובכן, הוא לא ממש כזה אלמוני. רובינסון, 27, נולד באנגליה למשפחה אמריקנית. יש לו כבר 50 הופעות וארבעה שערים במדי נבחרת ארה"ב, ויש לו כדורגל מהסרטים.
בנוסף לכל זה הוא גם ניטרל את מוחמד סלאח. המצרי כבש 7 משחקים ברצף ואז נתקל באמריקני חוצפן שלא לוקח שבויים. או שכן. ילבה נשאל במסע"ת אם רובינסון הוא המגן השמאלי הטוב בליגה, והסביר.
"הוא שחקן שלי, מה אתם מצפים שאגיד?", אבל הבעיה של סילבה היא שכל הזירה כבר גועשת. כשרונות נוצצים כמו רובינסון לא נשארים בדרך כלל בקבוצות מדליקות אך צנועות כמו פולהאם. אז היכן יהיה אנטוני בעונה הבאה? ליברפול התנדבה לספק תשובה אפשרית.
אנדי רוברטסון שלה חווה טראומה. פציעה לא פשוטה בדקה הראשונה, שתרמה כנראה להתנהלות המגושמת שלו רבע שעה לאחר מכן, כאשר הוא התנפל על הארי ווילסון, מנע ממנו אפשרות לכיבוש, והורחק. רוברטסון מגן ותיק, מנוסה ורב פעלים, אבל סביר להניח שבאנפילד כבר מעיינים בריענון וחיזוק העמדה שלו.
בינתיים הספיק הכרטיס האדום של הסקוטי הבינלאומי לתרום לתובנה אחרת, מפעימה, לגבי ליברפול והמנג`ר שלה. לא היה רגע אחד ב-74 הדקות הנותרות, שמישהו ביציעי אנפילד או על הספסל שלה התרגש או נכנס ללחץ כלשהו מהנחיתות המספרית שקפצה עליה לפתע.
הוא שלח את ג`ו גומז - בלם שקיבל הרכב רק בגלל הפציעה של איברהימה קונאטה, ושמומחיותו בדרך כלל בכנף ימין - לנעליים הריקות של רוברטסון משמאל, והסיט את הקשר האחורי ריאן חרבנברך, הולנדי מעופף שבבאיירן מינכן התעלמו ממנו, למרכז ההגנה. חרבנברך הפך לאיש המשחק של ליברפול.
כאשר פולהאם עלתה ליתרון 1:2 רבע שעה לסיום, אפשר היה להבחין ברחש בחש על הספסל של סלוט. הוא הכניס את המגן ג`ארל קוונסה על חשבון טרנט אלכסנדר ארנולד, החזיר את חראבנברח הנפלא לקישור האחורי, ולא היסס לחנוך מחדש את העונה של דיוגו ז`וטה אחרי חודשיים העדרות במקום קודי גאקפו, הכובש הראשון.
ז`וטה כבש את שער השיוויון. זה כמעט לא היה העיקר. 20 הדקות שלו הבהירו איזה עומק מטורף יש למוליכה. לואיס דיאס, גאקפו ודארווין נונייז יצטרכו מעתה להאבק על מקום אחד לצד מוחמד סלאח וז`וטה. ביציאה מאנפילד טען אוהד ליברפול שז`וטה של היום כבר טוב מסלאח. בקיצור: קבוצה, מאמן, סגל וקהל מעוררי קנאה. ליברפול סיטי.
