"הקבוצה הטובה בעולם", "כדורגל מהחלל", "מזכירה את הקבוצה ההיא של פפ", אלה ועוד לא מעט סופרלטיבים נזרקו מכל עבר על ברצלונה בתחילת העונה, וגם אם חלקם היו מוגזמים, קשה היה שלא להתרשם מהשינוי שהביא האנזי פליק לקבוצה מקטלוניה. אחרי שסיימה עונה מקרטעת עם צ`אבי, ולא רשמה קיץ יוצא דופן בגזרת הרכש, היא פתחה את העונה הנוכחית בסערה עם 33 מ-36 נקודות אפשריות בליגה, תוך כדי הצגת כדורגל סוחף שהוביל פער של תשע נקודות מהאלופה ריאל מדריד, אותה הביסה 0:4 בקלאסיקו, ו-10 מאתלטיקו מדריד.
כבר נראה היה שברצלונה בדרך הבטוחה להחזיר לעצמה את האליפות, ויש אפילו מי שכבר העזו להתחיל לפזול לעבר הגביע עם האוזניים הגדולות, אלא שאז… משהו השתנה. הקבוצה של פליק צברה 5 נקודות בלבד מ-18 אפשריות בששת המחזורים האחרונים ורשמה שני הפסדי בית רצופים, כולל ללגאנס בסוף השבוע האחרון. בנוסף, הפער מריאל מדריד הצטמק לנקודה בלבד, ומהחבורה של דייגו סימאונה ואתלטיקו הוא נעלם כלא היה, רגע לפני הקרב שמצפה להן בשבת במונז`ואיק, שהמנצחת בו תצא לפגרת חג המולד כמוליכת לה ליגה. אז איפה זה השתבש?
טסה גבוה מדי?
כאמור, עד לא מזמן קשה היה שלא להתלהב מהסגנון של ברצלונה הצעירה, עם כדורגל אינטנסיבי, משחק לחץ כמו שלא הציגה שנים וכדורגל ישיר יותר, כשבנוסף נראה היה שבניגוד לשנים קודמות, הדגש במסירות היה פחות בכמות ויותר בקידום הכדור, מה שאיפשר לנצל יתרון של רבים מהשחקנים - יכולת טובה כשיש להם שטחים. אלא שמעל לכל, טקטיקה אחת בלטה במיוחד - קו גבוה, שמכניס את היריבות לנבדל באופן קבוע.
מלכודת הנבדל היא אחת השיטות המזוהות ביותר עם השיטה של פליק. ברצלונה מובילה בפער עצום את הליגה בהכנסת היריבות שלה לנבדל, ועד כה היא עשתה זאת לא פחות מ-105. לשם השוואה, הרחק מאחוריה במקום השני נמצאת אוסאסונה עם 57 נבדלים שחילצה מהיריבות שלה, כמעט חצי. ביחס לחמש הליגות הבכירות באירופה, היא עשתה זאת 48 פעמים יותר מכל קבוצה אחרת.
המשחק הזכור ביותר הוא כמובן הקלאסיקו, שבו ריאל מדריד נקלעה לנבדל 12 פעמים, 8 מהן של קיליאן אמבפה, כולל שער יתרון מוקדם שנפסל בצדק לצרפתי. "אנחנו תמיד משחקים עם רביעייה אחורית גבוהה מאוד", אמר פליק אחרי אותו משחק. "זה נראה מסוכן, אבל זה לא. העניין היחיד הוא שכולם צריכים לרוץ אחורה, ואת זה אני לא כל כך אוהב".
כמו שאתם בוודאי זוכרים (בכל זאת, זה לא היה כל כך מזמן), הדבר הפך לשיחת היום בקרב האוהדים ובתקשורת הספורט העולמית לא היה ניתן למצוא התייחסות לברצלונה בלי להזכיר את מלכודת הנבדל הגרמנית-קטלאנית הכל כך יעילה. אלא שלא ביציעים, באולפנים ובטורי הדעה שמו לב לאותה מלכודת, אלא גם היריבות, שהתחילו להתכונן למה שנחשב עד אז לגורם הפתעה עבורן.
את הסדק הראשון יכולנו לראות במשחק שהתחיל את התקופה שאותה פליק כינה "נובמבר המחורבן" - ההפסד 1:0 באנואטה לריאל סוסיאדד. באותו משחק, נראה שהקבוצה הבאסקית הצליחה לפצח משהו שאחרות לפניה לא הצליחו, והיא ניצחה את ברצלונה לא רק בתוצאה, אלא גם בבעיטות לשער (11:14) ולמסגרת (0:6).
טאקה קובו, הכוכב היפני של ריאל סוסיאדד, סיפר אחרי המשחק: "עבדנו כדי להתמודד עם הקו הגבוה שלהם, ראינו איך הם שיחקו בליגת האלופות נגד הכוכב האדום והרושם שלי היה שהמפתח הוא הריצה של הקשרים מקו שני. הם מתמקדים בחלוצים או בשחקני הכנף, אבל אני לא בטוח שהם לוקחים בחשבון את התנועה מקו שני. אולי הם יחשבו איך הם יתגוננו מול זה, אני לא יודע".
נראה שלא רק קובו לא ידע, אלא גם ברצלונה, ומשם החל כדור השלג הנוכחי. וגם בהמשך, יכולנו לשמוע משחקני היריבות שלקחו נקודות מברצלונה על חשיבות שבירת הלחץ והקו הגבוה, מה שגם הוריד את ממוצע הפעמים שבו בארסה תפסה את היריבות שלה בנבדל למשחק מ-6.92 ל-5.83 בממוצע.
עניין נוסף הוא משחק האגפים, או יותר נכון, היעדרו. 32% מההתקפות של ברצלונה עוברות דרך השליש האמצעי, יותר מכל קבוצה אחרת בלה ליגה, כאשר גם שחקני הכנף של הקבוצה, לאמין ימאל וראפיניה, נוטים לחתוך למרכז. גם את זה היריבות למדו ומתמקדות בלנסות לעלות ליתרון, ירידה לאחור ובסגירת האמצע. באגפים שנשארים פנויים, לעומת זאת, בארסה לא ממש מסוכנת ולראייה - ממוצע הבעיטות לשער במשחקים האחרונים פחת כמעט בחצי מ-7.4 למשחק ל-4.5 בלבד.
ברצלונה איבדה העונה נקודות בליגה שש פעמים (ארבעה הפסדים ושתי תוצאות תיקו), כאשר בשנתיים מתוכם הוא לא שותף כלל בעקבות פציעה, בשניים נוספים הוא רק נכנס כמחליף במחצית השנייה ורק באחד מהם הוא השלים 90 דקות (2:2 נגד ריאל בטיס), והסטטיסטיקה הזו לא ממש מקרית.
לאמין ימאל הוא אחד השחקנים שהקבוצה של פליק הכי תלויה בהם במשחק ההתקפה, ולא רק בגלל שהוא מלך הבישולים שלה עם 9. ליהלום מלה מאסיה יש תכונות שאין להרבה שחקנים בסגל של פליק, והוא חלק מכריע בשיטה שעליה נכתב למעלה.
לאמין מוביל את הליגה בפעולות שמובילות לשערים (18), יותר מראפיניה (15) ו-ויניסיוס (11), וגם בדריגבלים מוצלחים (51), מעל דודי לוקאבקיו מסביליה (43) ו-ויניסיוס (39). ואולי הנתון החשוב מכולם הוא שאלוף אירופה הצעיר מוביל את ברצלונה (ושלישי בליגה אחרי ויניסיוס ואמבפה) בהכנסת הכדור לרחבת היריבה עם 40 פעולות העונה, כשהבא אחריו בקבוצה הוא ראפיניה עם 30.
לכן, זה לא ממש מפתיע שמעבר ליכולת שלו ליצור כאוס בהגנת היריבה, משחק המעבר של ברצלונה הרבה פחות שוטף בלעדיו, יותר מפוזר ולא פעם נראה שהיא מאבדת את השליטה במשחק. איתו, לעומת זאת, המשחק הקבוצה נראה הרבה יותר מסודר מבחינת מיקום השחקנים במגרש או משחק הלחץ.
אז מלבד הבישולים כאמור, ברצלונה תלויה מאוד בלאמין ימאל. התלות של ברצלונה בו בגיל 17 בלבד אומנם מעידה בעיקר על הכישרון האדיר שהוא, אך לא פחות מכך, גם על ברצלונה עצמה. כעת, כשנפצע שוב בקרסולו הימני, הוא צפוי להעדר כ-3-4 שבועות נוספים, ואין ספק שמדובר באתגר גדול עבור הבלאוגרנה.
כמו היריבה הגדולה ריאל מדריד, מנצ`סטר סיטי של פפ גווארדיולה ועוד קבוצות רבות ביבשת, גם ברצלונה סבלה השנה מפציעות של לא מעט שחקנים, בדגש כמובן על מארק-אנדרה טר-שטגן והכישרון העולה מארק ברנאל שכבר לא יחזרו העונה. אלא שבעקבות המגבלות הכלכליות, ברצלונה גם כך נבנתה עם סגל קצר מהמתוכנן, והמשמעות היא שאין לפליק יותר מדי אפשרויות לבצע רוטציה, מה שמוביל לכך שעשרה שחקנים בקבוצה רשמו כבר מעל 1,500 דקות כבר העונה בכל המסגרות. בריאל מדריד, לשם השוואה, יש שישה שחקנים כאלה, ועד כה היא שיחקה בשתי מסגרות יותר מברצלונה, כך ששחיקה בסגל של פליק נראית כמו דבר בלתי נמנע.
בנוסף, ברצלונה קידמה העונה לא מעט שחקני בית, כך שיש את הסגל הכי צעיר בלה ליגה (הגיל הממוצע - 23.7 שנים). ולמרות הרצון לצייר זאת אחרת מסיבות ברורות, גם לאוהדי הקבוצה ברור שמדובר יותר באילוץ מאשר במדיניות שנעשתה מבחירה מוחלטת.
כשמלבד כמובן ללאמין ימאל, בלטו העונה גם פאו קובארסי (17), מארק קסאדו (21) והקטור פורט (18), זאת בנוסף ל"וותיקים" יותר כמו גאבי, פדרי ופרמין לופס.
אלא שאחד הדברים שהכי מאפיינים סגלים צעירים, לצד רגעי קסם, הוא חוסר יציבות. דבר שפליק מודע אליו היטב ואף התייחס לעליות והמורדות ביכולת של הצעירים במספר הזדמנויות בתקשורת, אך כרגע נראה שהוא מתקשה למצוא לו פתרון.
וממי שייעדר, למי שדווקא נוכח, אך לאחרונה בעיקר נפקד. רוברט לבנדובסקי פתח את העונה נהדר תחת פליק, עם 14 שערים ב-11 המחזורים הראשונים וכבר שנראה היה שהוא חוזר לכושר של 2020, התקופה המשותפת של השניים בבאיירן מינכן שלדעת רבים אמורה הייתה להביא לחלוץ את כדור הזהב.
אלא שמאז, הפולני בן ה-36 נראה הרבה פחות חד ומסוכן מול שוערי היריבות, ובשבעת המחזורים האחרונים (שבאחד מהם לא שותף) הוא כבש שני שערים בלבד. במילים אחרות: משער כל 57.5 דקות, החלוץ הוותיק עבר לתפוקה של שער כל 249.5 דקות, כמעט פי חמישה. פער שבהחלט מורגש בתוצאות האחרונות של הקבוצה.
וגם אם פליק כבר פונה לספסל כדי להחליף את לבנדובסקי, הבנייה הלא אידאלית של הסגל ניכרת גם כאן. לפולני אין ממש מחליף טבעי בסגל, והאפשרויות העיקריות של המאמן הגרמני הן פראן טורס, שאומנם מציג יכולת לא רעה עם 5 שערים ב-609 דקות, אך את רובם הוא הבקיע מהעמדה האהובה עליו בכנף שמאל. האפשרות הנוספת היא פאו ויקטור בן ה-23, שעבורו זו עונת הבכורה בבוגרים, ואמנם הרשים עם צמד לרשת של ריאל מדריד בקלאסיקו שהתקיים בקיץ בארה"ב, אך כרגע הוא מקבל בעיקר פירורי דקות ולמרות שהצליח להבקיע בהן שתי שערים, נראה שפליק לא בונה עליו יותר מדי.
….
ולמרות כל זאת, עדיין אין סיבה להיכנס לפאניקה. ברצלונה מדורגת ראשונה בספרד, שנייה בליגת האלופות, ההגנה עדיין יציבה, ובהתקפה היא יוצרת מצבים מסוכנים, גם אם היא מנצלת אותם פחות, ולמאמן ברמתו של פליק יש יכולת למצוא פתרונות לחלק גדול מהבעיות. וגם הגרמני יודע שקשה להפריז בחשיבות של המשחק הערב נגד אתלטיקו מדריד.
אלא שפליק עצמו, שיצפה במשחק מהיציע זכר להרחקה מהמשחק מול ריאל בטיס, יודע שהפסד לקבוצה של דייגו סימאונה לא רק יגרום לברצלונה לאבד את הפסגה, אלא גם להתרחק ממנה שלוש נקודות ולרשום מחזור שישי משבעה ללא ניצחון, לא ממש אווירה אידאלית לצאת לפגרת חג מולד של שבועיים.