לא מעט דרמות, מהפכים ורגעים בלתי נשכחים כבר קיבלנו ביורו 2024 – אבל השיא עוד לפנינו. הערב (שלישי, 22:00) ומחר ייפגשו 4 הנבחרות הגדולות של אירופה לשני חצאי הגמר של הטורניר, בסיומם נדע מי יהיו השתיים שישחקו על התואר ביום ראשון. יש פייבוריטיות, יש מרשימות ומאכזבות – אבל אם אתם חושבים שאתם יודעים איך זה ייגמר, היורו הנוכחי כנראה יוכיח לכם שאתם טועים.
ספרד – צרפת (22:00, מינכן)
בעיני רבים זה ה"גמר" האמיתי. המשחק שהמנצחת בו תהיה זו שגם תניף את הגביע בסופו של דבר. אלא שלא משנה מי תנצח כאן בסופו של דבר, זו תהיה הנבחרת שעברה מסע קשה ומפרך יותר לעבר הגמר. ספרד עברה הארכה נגד המארחת גרמניה ברבע הגמר, צרפת ניצחה רק בדו-קרב פנדלים את פורטוגל וכריסטיאנו רונאלדו.
ספרד, הנבחרת היחידה בטורניר שניצחה בכל משחקיה עד כה, לא הגיעה לטורניר כאחת הפייבוריטיות הבולטות לזכייה. אבל זה השתנה כבר מהמשחק הראשון בשלב הבתים – בו היא הביסה את קרואטיה החזקה 0:3. זה המשיך עם 0:1 על אלופת אירופה היוצאת איטליה והסתיים ב-0:1 נוסף בהרכב משני על אלבניה.
בשמינית הגמר הגיעה אחת ההצגות הגדולות של הטורניר, 1:4 על הסנסציה מגיאורגיה, למרות פיגור מוקדם. ברבע הגמר המהמרים והפרשנים כבר חשבו שכאן ייגמר מסע הקסם, מול המארחת, אלא שספרד הייתה קרובה לניצחון כבר ב-90 הדקות, אך ספגה בדקה ה-89. בתוך ההארכה נגיחה קסומה של המחליף מיקל מרינו העלתה את ספרד לחצי הגמר.
אבל אי אפשר לדבר על ספרד מבלי לדבר על ילד הקסם לאמין ימאל. הוא יחגוג 17 יום לפני הגמר, אך ברגע שעלה על הדשא במשחק הראשון הוא הפך לצעיר אי פעם שמשחק בטורניר היורו. הוא אומנם הפך העונה לשחקן הרכב בברצלונה, אבל לפני פתיחת הטורניר היו עוד כאלה שפיקפקו ביכולת שלו להוביל את הנבחרת – והם טעו לחלוטין. הוא אומנם עדיין לא כבש, אך אחראי ל-3 בישולים בטורניר הזה, כולל ברבע הגמר. אם נסתכל על מלך הבישולים אי פעם, כריסטיאנו רונאלדו, נראה שיש לו 8 ב-6 טורנירים – ימאל יכול לשבור את זה כבר בטורניר הבא, כשיהיה בן 20 בלבד.
הבעיה של ספרד היא ש-3 שחקנים מרכזיים שלה לא ישחקו הערב. המגן דני קרבאחל ספג אדום בדקה ה-125 נגד גרמניה ולא ישחק, הבלם רובין לה נורמאן ספג צהוב שני בטורניר כבר במחצית הראשונה של הרבע וגם הוא לא ישחק, והקשר פדרי נפצע בדקה ה-8 וייעדר תקופה ארוכה. לכולם יש מחליפים, דני אולמו שהחליף את פדרי כבש ובישל ברבע הגמר למשל, אך הם לא שחקני הרכב ראשון וצרפת עשויה לנצל זאת.
המסע של צרפת לחצי הגמר היה הרבה (הרבה) פחות מרשים. נתחיל מהעובדה שסגנית אלופת העולם מחזיקה בנתון כמעט בלתי נתפס שספק אם קרה אי פעם בטורניר מקצועני: היא הגיעה ל-4 האחרונות כשאף שחקן שלה לא כובש שער שדה. שני הניצחונות שלה בטורניר, על אוסטריה ובלגיה, הגיעו בזכות שערים עצמיים. בשני משחקים נוספים היא לא כבשה ובתיקו 1:1 עם פולין אמבפה כבש בפנדל.
אותו אמבפה, כמובן הברומטר והמנהיג הבלתי מעורער של הנבחרת הזאת, נפצע בסיום המשחק הראשון בשלב הבתים ומאז משחק עם מסכה – שבאופן מאוד ברור מפריעה לו לשחק. הוא נמנע מכניסה למאבקים פיזיים, הוא נמנע מהכניסות המפורסמות שלו לרחבה וככל הנראה שדה הראייה שלו מוגבל. המאמן שלו, דידייה דשאן, אמר ערב חצי הגמר: "נדרשים חודשים כדי להתרגל למסכה הזאת. זמן שלקיליאן אין בטורניר הזה". אגב, אמבפה כבש 12 שערים בשני מונדיאלים בהם השתתף, אך אותו שער בפנדל נגד פולין היה הראשון שלו בשני טורנירי יורו.
צרפת, שהעפילה לשמינית הגמר מהמקום השני בבית אחרי אוסטריה, אומנם ניצחה את בלגיה בשמינית הגמר 0:1 ב-90 דקות, אך ברבע הגמר נגד פורטוגל נראתה רע מאוד לכל אורך 120 הדקות ונזקקה להחמצה רשלנית של ז'ואאו פליקס בדו-קרב הפנדלים בכדי להגיע לחצי הגמר. היא מגיעה בסגל מלא – ועוד כמה ימים שהיו לאמבפה בכדי להתרגל למסכה.
צרפת, שהגיעה לגמר המונדיאל בשני הטורנירים האחרונים, כבר הוכיחה שהיא יודעת להתעלות ברגע האמת וכמובן שלשחקניה יש הרבה יותר ניסיון במעמד מאשר לימאל, ניקו וויליאמס ואולמו. אבל ספרד רוצה לנצל את ה"רעב" להצלחה של הילדים הצעירים ולהזכיר לכל אירופה מי הנבחרת היחידה שזכתה פעמיים ברציפות באליפות אירופה.
הולנד – אנגליה (מחר, 22:00, דורטמונד)
ערב הטורניר, למשחק הזה הייתה פייבוריטית מוחלטת ונבחרת מפתיעה. אחרי 5 משחקים לכל אחת בטורניר הזה, היוצרות ככל הנראה התהפכו. הולנד מרשימה, מבקיעה, משחקת כדורגל – אנגליה כבדה, עייפה וניצלה מהדחה בזכות הברקה לא הגיונית של הכוכב הגדול ביותר שלה. ובכל זאת, הכל אפשרי גם במשחק הזה.
הולנד מגיעה לחצי הגמר כנבחרת היחידה מתוך ה-4 שלא נזקקה להארכה באף אחד משני השלבים הקודמים, אך גם היחידה מתוך ה-4 שירדה מנוצחת במשחק אחד. היא אומנם התחילה את הטורניר עם ניצחון 1:2 על פולין ו-0:0 עם צרפת שהבטיחו לה את העלייה לשלב הבא, אך זה הסתיים עם הפסד 3:2 לאוסטריה, שבסופו של דבר סיימה במקום הראשון בבית. את ההצגות היא שמרה לשלב הנוקאאוט: 0:3 ענק על רומניה ו-1:2 אחרי מהפך על טורקיה, המשחק שנראה כביתי של הטורקים.
הרווח הכי גדול של הולנד בטורניר הזה הוא קודי גאקפו. החלוץ בן ה-25, שמתקשה מאוד למצוא מקום של קבע בהרכב ליברפול, בא חם מאוד לטורניר הזה ועם שלושה שערים ובישול הוא בראש טבלת מלך השערים. מעבר לתרומה ההתקפית, הוא מציג מנהיגות, מכוון את חבריו והוא אחת הסיבות המרכזיות למהפך מול טורקיה ברבע הגמר.
זו הפעם הראשונה של הולנד בחצי הגמר מאז 2004, ועבור נבחרת שכזאת, שהחל משנות ה-80 של המאה הקודמת ועד ראשית העשור הקודם הייתה רגילה למעמדים גבוהים ביורו ובמונדיאל, מדובר בהמון זמן. אחרי שלא העפילה למונדיאל 2018 וההפסד ברבע הגמר לארגנטינה ב-2022, הולנד רוצה להזכיר לאירופה את הנבחרת המלהיבה של פעם.
אנגליה. כנראה שאין מספיק שורות בכדי לסכם את הציפיות איתן מגיעה הנבחרת הזו לכל טורניר מחדש, לעומת האכזבה שהאוהדים חווים שוב ושוב. עוד טורניר שבו היא מגיעה כפייבוריטית על ידי כל סוכנויות ההימורים, עוד טורניר שנפתח ביכולת מאכזבת, עוד טורניר שהנבחרת עומדת להיות מודחת על ידי נמושה בשמינית הגמר.
אבל מה שלא היה לאנגליה בטורנירים קודמים זה את ג'וד בלינגהאם. שחקן העונה בליגה הספרדית, שהוביל את ריאל מדריד לאליפות ולזכייה בליגת האלופות, כבש במספרת מדהימה בדקה ה-90+5 נגד סלובקיה בשמינית – ושמר את חלומות הזכייה בחיים. הוא גם זה שכבש את הפנדל השני בדו-קרב נגד שווייץ בשמינית, פנדל שהגיע אחרי ההחמצה היחידה של שווייץ וכנראה שבר את ה"נאחס" שיש לנבחרת הזו בקרבות מהסוג הזה. עכשיו כל התקוות לזכייה ראשונה אי פעם בטורניר נמצאות עליו. בניגוד לשחקנים אנגלים אחרים לאורך ההיסטוריה, נראה שהוא גם יכול לעמוד בציפיות האלה.
אנגליה, שהניצחון היחיד שלה ב-90 דקות בטורניר הזה היה במחזור הראשון של שלב הבתים ב-0:1 על סרביה, סיימה רק ב-1:1 עם דנמרק ו-0:0 עם סלובניה, ובכל זאת הארי קיין וג'וד בלינגהאם מציגים תיאום טוב בהתקפה עם שני שערים כל אחד. המאכזב הוא שחקן העונה בליגה האנגלית, פיל פודן, אך דווקא שחקני ארסנל, דקלן רייס ובוקאיו סאקה, מביאים את הערך המוסף ובאמת גורמים לאוהדים להאמין שהפעם: It's coming home.