לספורטאים, כידוע, יש קול. הפופולריות שלהם בחברה, וההערצה לה הם זוכים, מאפשרת להם לא פעם גם לנקוט עמדה - ולהשפיע על החברה שממנה הם באים.
דוגמא מעניינת למקרה כזה היא החזית שנפתחה בין שחקני נבחרת הכדורגל של איראן - לבין המשטר האיראני. במונדיאל האחרון, שחקני נבחרת איראן הביעו מחאה שקטה (תרתי משמע) כאשר בחרו לא לשיר את ההמנון הלאומי - מתוך הזדהות עם "מחאת החיג`אב" של העם כנגד המשטר הדכאני. וכעת, בפעם הראשונה, כדורגלן איראני לא מסתפק בסמלים - אלא נוקט בעמדה ברורה כנגד המשטר.
מי שדיבר בגלוי היה החלוץ מהדי טארמי, שהתבטא במסיבת העיתונאים שאחרי המשחק נגד קירגיסטן, במסגרת מוקדמות המונדיאל באסיה. המשחק הסתיים בניצחון 0:1 לאיראנים, וטארמי כבש את שער הניצחון. החלוץ שמשחק באינטר ענה בתשובה ללחץ מכיוונם של תושבי איראן, שטענו כי השחקנים אינם מתבטאים מספיק למען הציבור - ולא מוחים נגד המשטר, והמצב המידרדר במדינה.
"השחקנים לא אחראים על המצב במדינה", הוא ענה לשאלת אחד הכתבים. "מאוד קיצוני לקרוא לנו `חסרי כבוד`, הכעס צריך להיות מופנה לגורמים האחראים - למי שבשלטון. בעלי הכוח הם אלה שהרסו את איראן, לא אנחנו. אנחנו אלה שהרסו את המדינה? ההזדהות היא חשובה, ואנחנו מכירים בכך שהמצב של האיראנים מאוד קשה".
"השחקנים עומדים עם האזרחים וחולקים את הכאב שלהם. אתם (המשטר) יצרתם את הבעיות לעם שלנו, והשחקנים חוטפים קללות. אני נשבע, זה לא אנחנו - זה לא משהו שאני או אלף ספורטאים אחרים יכולים לשנות. הכוח נמצא בידיים של אחרים".
דוגמא מעניינת למקרה כזה היא החזית שנפתחה בין שחקני נבחרת הכדורגל של איראן - לבין המשטר האיראני. במונדיאל האחרון, שחקני נבחרת איראן הביעו מחאה שקטה (תרתי משמע) כאשר בחרו לא לשיר את ההמנון הלאומי - מתוך הזדהות עם "מחאת החיג`אב" של העם כנגד המשטר הדכאני. וכעת, בפעם הראשונה, כדורגלן איראני לא מסתפק בסמלים - אלא נוקט בעמדה ברורה כנגד המשטר.
מי שדיבר בגלוי היה החלוץ מהדי טארמי, שהתבטא במסיבת העיתונאים שאחרי המשחק נגד קירגיסטן, במסגרת מוקדמות המונדיאל באסיה. המשחק הסתיים בניצחון 0:1 לאיראנים, וטארמי כבש את שער הניצחון. החלוץ שמשחק באינטר ענה בתשובה ללחץ מכיוונם של תושבי איראן, שטענו כי השחקנים אינם מתבטאים מספיק למען הציבור - ולא מוחים נגד המשטר, והמצב המידרדר במדינה.
"השחקנים לא אחראים על המצב במדינה", הוא ענה לשאלת אחד הכתבים. "מאוד קיצוני לקרוא לנו `חסרי כבוד`, הכעס צריך להיות מופנה לגורמים האחראים - למי שבשלטון. בעלי הכוח הם אלה שהרסו את איראן, לא אנחנו. אנחנו אלה שהרסו את המדינה? ההזדהות היא חשובה, ואנחנו מכירים בכך שהמצב של האיראנים מאוד קשה".
"השחקנים עומדים עם האזרחים וחולקים את הכאב שלהם. אתם (המשטר) יצרתם את הבעיות לעם שלנו, והשחקנים חוטפים קללות. אני נשבע, זה לא אנחנו - זה לא משהו שאני או אלף ספורטאים אחרים יכולים לשנות. הכוח נמצא בידיים של אחרים".
