דינמו זאגרב שולטת בשנים האחרונות ללא עוררין בליגה הקרואטית. היא לקחה 6 אליפויות ברציפות ו-17 מ-18 האחרונות, לא מעט מהן בפער גדול מהסגנית שלה. אבל העונה, מישהי הצליחה לערער את שלטון היחיד שלה. כשנותרו שישה מחזורים לסיום, רייקה מחזיקה ביתרון של שתי נקודות על האלופה, כשהיא עוד צריכה לארח אותה בביתה. זאת אחרי שבעונה שעברה סיימה במקום הרביעי, מרחק 32 נקודות מהפסגה.
אחד האחראים לשינוי מוכר לחובבי הכדורגל הישראלי בסוף שנות ה-90 ותחילת ה-2000. המנהל המקצועי של רייקה, דרקו ראיק סודר, שיחק בארץ 4 שנים, תחילה במכבי נתניה, בה הפך לאחד הזרים הזכורים, ולאחר מכן שיחק בבני יהודה ובנצרת עילית (היום נוף הגליל). בראיון לערוץ הספורט הוא מספר איך התגלגל לתפקיד, מספק הצצה אל מאחורי הקלעים של הבנייה של רייקה וגם לא שוכח את התקופה היפה בישראל.
"כשעזבתי את ישראל, הגעתי למועדון בשם איסטרה בקרואטיה", סיפר ראיק סודר, "לא חשבתי בכלל על כדורגל, אבל ביקשו ממני להגיע ואשתי היתה משם. לאחר מכן נשארתי כדי להיות באקדמיה. אח"כ הייתה עוזר מאמן ומאמן במועדון ולאחר מכן עברתי להתאחדות לכדורגל הקרואטית ואני עדיין שם. הבוס שלי ברייקה הוא סגן נשיא ההתאחדות והוא ביקש ממני לעבוד בקבוצה שלו, למרות שהיו לי הצעות אחרות מקרואטיה. הגעתי לפה כי המועדון קרוב לבית שלי".
"רייקה לא מועדון קטן, אבל דינמו זאגרב והיידוק ספליט הם המועדונים הגדולים", המשיך קשר העבר, "התקציב של רייקה הוא הרביעי בליגה, רבע מדינמו זאגרב. הצלחנו לחבר סגל טוב של שחקנים צעירים יחד עם 4-5 שחקנים עם ניסיון. מצאנו שחקנים צעירים ממוצא קרואטי ששיחקו בליגות נמוכות באירופה. ככה בנינו את הקבוצה בצורה טובה. לא הוצאנו הרבה כסף. אנחנו לא משלמים סכומי העברה, רק על החוזה".
ראיק סודר מדבר על שחקנים כמו הקיצוני מרקו פשאליץ`, שהיה שייך לקבוצה השניה של דורטמונד ושיחק בליגה השלישית בגרמניה וכעת הוא חלק מסגל הנבחרת ושוויו מוערך ב-3.5 מיליון יורו על ידי טרנספמרקט, או החלוץ פרניו איבנוביץ`, ששיחק בליגות הנמוכות בגרמניה, הגיע בחינם והיום הוא מוערך ב-1.5 מיליון יורו. "העבודה שלי בהתאחדות היא לחפש שחקנים ממוצא קרואטי בקבוצות צעירות. ככה מצאתי את השחקנים האלה. יצרתי קשר איתם והבאתי אותם לרייקה", הוא מספר.
ראיק סודר גם הצליח לשכנע את אחד הכוכבים הגדולים של הכדורגל הקרואטי להגיע מיובנטוס לקבוצה שלו: "הכוכב הכי גדול שלנו, מרקו פיאצה, הגיע מיובנטוס. אף אחד לא מבין איך הוא הגיע. היה לו חוזה לעוד עונה ביובנטוס, התקשרתי אליו והצעתי לו לבוא לרייקה. אמרתי לו שאנחנו לא יכולים לשלם לו מה שקבוצות אחרות יכולות לשלם. הוא אמר לי שלא אכפת לו. הוא רוצה לחזור ולהוכיח לכולם שהוא עדיין יכול לשחק בנבחרת. הוא שיחק טוב ועכשיו הוא חזר לנבחרת".
ראיק סודר היה שמח להביא שחקן ישראל, אבל הוא זוכר את הפעם האחרונה שזה קרה: "הרבה שחקנים מישראל לא רוצים להגיע לאירופה. אני יודע שהיה שחקן ישראלי טוב בסלאבן בלופו (רועי גורדנה). לא קל לשחקנים ישראלים באירופה וגם לא קל לשחקנים אירופאים לשחק בישראל. אם אביא שחקן מישראל, יהיה לו מזל כי אני יודע עברית. אם תהיה לי הזדמנות להביא שחקן טוב, למה לא? השחקן הישראלי טוב מאוד מבחינה טכנית, אבל מבחינה טקטית היתה בעיה. כולם רצים כל הזמן להתקפה".
"נהניתי בישראל לא רק מהכדורגל, אלא גם מהחיים", הוא נזכר בחיוך, "כשהייתי בבני יהודה, אלי אוחנה לקח את כל הקבוצה לאילת ליומיים. הוא אמר לנו שאם אנחנו מנצחים, הוא ייקח את כל השחקנים לאילת. חשבתי שהוא צוחק. הוא ואורי מלמיליאן היו מנהיגים".
דבר אחד הוא לא ישכח מישראל - את הבעיטות החופשיות של איציק זוהר: "היה לי ולאיציק זוהר קשר טוב. הוא היה כוכב גדול. הדבר הראשון שעולה אלה הבעיטות החופשיות שלו. מעולם לא שיחקתי עם מישהו שהיו לו בעיטות כאלה. הוא היה שחקן טוב ואדם נחמד. הגעתי כשחקן זר וזה לא קל. הוא עזר לכל הזרים. הוא היה המנהיג של הקבוצה גם על המגרש וגם בחדר ההלבשה. אחרי האימון, היינו ביחד ופגשתי את המשפחה שלו".
ניסינו גם לשאול אותו על ההצלחה של הנבחרת הקרואטית, מדינה של פחות מ-4 מיליון תושבים, לעומת ישראל. אבל גם לו לא היתה תשובה: "גם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזו כשהייתי בישראל, כי בישראל יש שחקנים טובים מאוד. ראיתי הרבה שחקנים של ישראל. לפעמים לא ברור איך אתם מפסידים. כשהשחקנים שלנו משחקים בנבחרת, אי אפשר להבין איך הם משחקים ככה. חברים שלי מספרים לי שבנבחרת אחרות השחקנים מגיעים כאילו הם בחופשה. אף אחד לא מבין איך קרואטיה עושה את התוצאות האלה".
