מוחמד סלאח-סאדיו מאנה-רוברטו פירמינו הייתה אחת משלישיות ההתקפה הטובות ביותר בכדורגל העולמי בעשור האחרון, כשהובילה את ליברפול של יורגן קלופ להצלחה אדירה לאחר לא מעט שנים קשות. למרות ההצלחה על כר הדשא, לאורך השנים אי אפשר היה להתעלם מהעובדה שהיחסים בין המצרי לסנגלי היו רחוקים מלהיות מושלמים.
בספרו החדש של פירמינו על תקופתו בליברפול, הקדיש הצלע השלישית בהתקפה הקטלנית פרק שבו הוא סיפר את כל מה שרציתם לדעת על היחסים בין סלאח למאנה מנקודת מבטו, כמי שהיה אחראי על התיווך בין השניים. אל תפספסו >>>
"למה עשיתי את הפרצוף הזה? אני לא ממש יודע. אבל זה היה מצחיק, זה בטוח. עד היום, ממים עדיין מגיעים לטלפון שלי או נשלחים אליי ברשתות החברתיות. היינו במנהרה, חזרנו לחדר ההלבשה אחרי ניצחון 0:3 משכנע מול ברנלי. האווירה הייתה ללא ספק מתוחה, למרות התוצאה הטובה, המשחק היה בסימן פרץ הזעם של מאנה שהוחלף בדקות האחרונות".
"המצלמות קלטו הכל. סאדיו לא רק כעס על שהורחק - קצת קודם לכן סלאח ניסה לבעוט לשער במקום להעביר מסירה נוחה למאנה, שהיה חופשי בתוך הרחבה. ובכן, האנגלית שלי לא נפלאה, אז אני לא יכול להגיד בדיוק מה מאנה צעק כשהוא ירד, אבל זה לא היה משהו נחמד. ג'יימס מילנר ניסה להרגיע אותו, אבל סאדיו נשאר זועם, ישב זועם על הספסל".
Firmino’s face whilst being in the middle of Mane and Salah. pic.twitter.com/r01ra8SMCn
— Footy Humour (@FootyHumour) August 31, 2019
"הכרתי אותם טוב מאוד, אולי טוב יותר מכל אחד אחר. זה הייתי אני שם במגרש, ממש באמצע בין שניהם, ראיתי ממקור ראשון את המבטים, שפת הגוף ואת חוסר שביעות הרצון כשהאחד כעס על השני. יכולתי להרגיש את זה, הייתי החוליה המקשרת ביניהם במשחק ההתקפה שלנו ולפעמים שימשתי ככבאי. עבור רבים, המחלוקת הזו בין סאדיו ומו הייתה הראשונה אבל ידעתי שזה התבשל מאז העונה הקודמת, ב-2018/19. האינסטינקט שלי וחובתי היה לנטרל את המצב ביניהם, לשפוך מים על האש".
"רגעים מתוחים בדרך כלל חלפו במהירות. במשחק הבא, אחד היה מוסר את הכדור לשני והיינו חוגגים יחד שער נוסף לקבוצה שלנו. לסלאח ומאנה היו בעיות קטנות בעבר, אבל הפעם הכל קרה על המגרש, כל העולם ראה. באותו יום, בברנלי, הכל נחשף".
"כשעלינו במדרגות שיצאו מהמגרש, מצב הרוח היה כבד; לא הייתה שום שמחה שהייתה צריכה להיות בניצחון נוסף - הרביעי שלנו בארבעה משחקי פרמייר ליג. ושוב הייתי שם, באמצע בין השניים. מאחורי סלאח ולפני מאנה במנהרה, מצלמה מסתכלת עלינו. כשראיתי את זה, לא יכולתי שלא לחייך, לעשות פרצוף שאומר משהו כמו: 'ראית את זה?! העניינים התלהטו בין החבר'ה האלה היום. אל תדאג, אבל. זה שום דבר'".
"המתח ביניהם לא היה מצחיק אבל הפרצוף האירוני הזה שעשיתי היה פרצוף של מישהו שידע שזה לא יוביל לשום דבר רציני. אולי הבוס (קלופ) וכמה אחרים היו מודאגים אבל אני לא הייתי. אני חושב שאוהדי ליברפול, שראו את התגובה שלי, צחקו, הניחו את הדאגות בצד והלכו לחגוג עוד ניצחון עם חבריהם".
"אני לא יודע אם הוא היה מודע לזה או לא, אבל סלאח נהג לתסכל את כולם כשהוא לא מסר את הכדור. ידעתי איך להתמודד עם המצב הזה יותר טוב מהרוב. קלופ התייחס לנושא הזה מול כולנו: כשחבר לקבוצה היה בעמדה טובה יותר, היה צריך להעביר את הכדור. זה היה רמז ברור שכוון לסלאח. עם השנים, אני חייב לומר, ההיבט הזה של המשחק שלו השתפר משמעותית. הוא למד בהדרגה להיות פחות אנוכי ויותר שיתף פעולה - למרות העובדה שהוא חלוץ, כובש שערים, וכל כובש שערים נוטה להיות קצת 'חמדן' במרדף אחר המטרה. זה נורמלי".
"מאנה היה אינטנסיבי יותר ברגעים טובים ורעים. הוא היה הנפיץ ביותר מבין שלושתנו והוא גם האדם שאיתו היה לי הכי נוח לדון בנושא הזה. תמיד דיברתי איתו, נתתי עצות, ניסיתי להרגיע אותו. הייתי אומר לו למצוא שלווה, לשחק עבור הקבוצה ולהישאר רגוע".
"הם מעולם לא היו החברים הכי טובים; כל אחד שמר את מה שהוא חושב לעצמו. זה היה נדיר לראות את שניהם מדברים ואני לא בטוח אם זה קשור ליריבות מצרים-סנגל בתחרויות באפריקה, אני באמת לא יודע. אבל זה גם לא שהם הפסיקו לדבר, מעולם הקשר ביניהם לא נותק לגמרי. הם תמיד פעלו במקצועיות מרבית".
"אף פעם לא לקחתי צד, בגלל זה הם אוהבים אותי. תמיד מסרתי את הכדור לשניהם כשההעדפה שלי הייתה לניצחון של הקבוצה. רבים מתמקדים במה שהבאתי לשלישיית ההתקפה במונחים טקטיים, אבל אולי חשוב לא פחות היה האלמנט האנושי: תפקידי כמשכין שלום, מאחד. אם לא היית עושה זאת, היו הרבה סערות בין שניהם על המגרש".
"אולי בגלל זה הייתי זה שהוחלף לרוב על ידי קלופ. לשלושתנו הייתה אישיות מאוד שונה והבוס ידע שלא אזרוק בקבוק לקרקע או משהו כזה. אם הייתי מוטרד, הייתי מדבר איתו בפרטיות אחר כך. כאשר היה צורך בהחלפה, היה קל יותר להוריד את בובי (פירמינו) מאשר להרגיז מישהו מהשניים האחרים".
"כולם, כולל השחקנים האחרים, ידעו שככה זה עובד. זה היה הסוד השמור ביותר בליברפול. כמובן, אף אחד לא שאל מה אני חושב או מה אני מרגיש אבל זה הטבע שלי - הקבוצה במקום הראשון. הבוס ידע את זה".
