סביר להניח שאם תשאלו את אוהד הספורט הממוצע איפה משחק גדי קינדה, הוא לא יידע לענות מיד. התשובות ינועו בין 'אין לי מושג' לבין 'איפהשהו בארה"ב'. קינדה כבר שנים מחוץ לרדאר. מ-2020 הוא משחק בקנזס סיטי מה-MLS. בשקט, בצניעות, בלי ליצור יותר מדי כותרות, הוא הפך לאחד השחקנים האהובים שם ועדיין הוא מסיים חוזה בעוד חודשיים. אולי הוא יחפש הרפתקה חדשה, אבל קודם הוא רוצה לעזור לנבחרת שלנו להעפיל ליורו אחרי למעלה מ-50 שנה.
אלה שאמרו שיחזור בתוך שנה או שנתיים עם הזנב בין הרגליים לליגת העל אוכלים היום את הכובע. היציאה לארה"ב ביגרה אותו, ואתמול (בין ראשון לשני) הוא סייע לקבוצה שלו לעשות צעד משמעותי בדרך לחצי גמר פלייאוף המערב של הליגה מעבר לים עם שער ענק, מעורבות בשער הרביעי ובכלל משחק יוצא מן הכלל.
אחרי שתי עונות נהדרות עם מספר דו ספרתי של בישולים ושערים ביחד, הגיעה שוב פציעה בברך. עשרה חודשים מחוץ למגרש, שיקום ארוך. אבל האמונה באל ובדרך החזירה אותו טוב יותר למגרשים, וגם שיפרה אצלו אספקטים שהיו פחות טובים, בעיקר האגרסיביות שהתווספה לחוכמה, לזריזות ולטכניקה שתמיד הייתה לו ובאה לידי ביטוי במ.ס אשדוד ובבית"ר ירושלים. בראיון בלעדי לערוץ הספורט הוא דיבר על הדברים האלה.
אחרי פציעה של עשרה חודשים חשבת שתוכל לחזור לכושר הזה?
"עבדתי קשה מאוד בשביל זה. היה שיקום לא פשוט, רחוק מהבית אבל כולם סייעו לי כאן והתנאים מצוינים. האמנתי שאני מסוגל לחזור. נכון שזו הייתה פציעה ארוכה והיו לפעמים ירידות, אבל אני מרגיש היום שאני חוזר לכושר שלי ורוצה רק לשחק וליהנות".
מסי, אלבה ובוסקטס הגיעו לליגה הזו, אתה מרגיש את השינוי במחשבה על ה-MLS?
"לגמרי, מסי שינה פה הכל. הוא שיגע את הליגה. אנשים שלא ראו כדורגל כי זה לא הספורט הפופולרי באים. קבוצות קונות לשנים קדימה כרטיסים ויש טירוף. אולי לא עוקבים יותר מדי אבל יש בכל קבוצה חמישה שישה שחקנים שרוכשים אותם במיליונים. הליגה הזו בשנים הבאות תהיה ליגה אדירה כי הפיתוח הוא מהיר מאוד. גם הנבחרת האמריקאית תלך ותשתפר. יש פה דור מיוחד. לפני חמש-שש שנים מקסיקו היו מנצחים אותם מבלי שלארה"ב היה סיכוי והיום הכל התהפך".
אתה מסיים חוזה בעוד חודשיים. עוברות מחשבות לחזור לארץ?
"אנחנו בשיחות, אבל אני רוצה לסיים את העונה ולראות. הרצון לחפש הרפתקה חדשה בארה"ב בעיר אחרת או לחזור לארץ או לנסות את מזלי באירופה. הכל פתוח".
הישראלים פחות עוקבים אחרי הליגה שלך?
"לא עניין אותי להיות בכותרות בארץ. מה שהיה חשוב לי מבחינתי זה הנבחרת והצוות שרואה את המשחקים ועוקב. זה שאני מוזמן, מראה שעוקבים אחרי. אני עסוק בלשחק ולעשות הכי טוב שיכול".
פתחת בית גם לשחקנים נוספים כמו תאי בריבו.
"אם אני יכול לפתוח דלתות לשחקנים אחרים אז זכיתי. כל שחקן שמגיע לפה לומד ליגה חדשה, אטרקטיבית, מאוד פתוח. הלוואי שיותר ישראלים יגיעו לכאן. לתאי יש את אחת הקבוצות הכי התקפיות בליגה. אני מדבר איתו המון. הוא יבקיע פה המון שערים, אני בטוח בזה. פשוט בארה"ב, בניגוד לליגות אחרות, לוקח יותר זמן להכניס את שחקני הרכש לעניינים, אבל אני מאמין בו מאוד".
כמה קשה לך המרחק מהארץ בתקופה הזו?
"קשה לי מאוד. לא יכול לתאר את זה במילים. הייתי מעדיף להיות היום בישראל ליד המשפחה והחברים. מרותק לחדשות ומדבר עם אנשים כל היום. אשתי והילדה חזרו לארץ ויום אחרי שהחלה המלחמה אני נתקעתי פה. הלב שלי קרוע כי הייתי רוצה להיות במדינה ואני כל הזמן חושב על האנשים בארץ. יש לי הרבה חברים חיילים שגויסו, אני מכיר חברים מאשדוד, לא באופן אישי שהיו במסיבה ונפצעו ונרצחו. צריכים לעשות סוף כדי שלמדינה ולאזרחים יהיה ביטחון. שלא יפחדו לצאת מהבתים. לא מתפקידי ואני לא יודע יותר מדי, אבל מגיע לאנשים האלה להיות שמחים וצריך לעשות מה שצריך כדי שזה יקרה".
בארה"ב לא כולם אוהבים אותנו, לא מעט מוסלמים מקיימים הפגנות. עד כמה זה בא לידי ביטוי אצלכם?
"אני מרגיש את זה. אני ממעט לצאת מהבית. אני מנסה להסביר לכל מי שרוצה לשמוע את המצב, אבל לצערי יש הרבה הפגנות של פרו פלסטינים שיוצאים לרחובות. במגרשים או בקבוצה אני לא מרגיש. החברים שלי פה במועדון שואלים אותי מה קורה בישראל ואני מסביר להם כדי שיבינו שאנחנו לא אשמים. הקבוצה שלי עשתה דקת דומיה לנרצחים והם איתי בכל מה שאני צריך".
המאמן שלך כעס עליך שהגעת לזימונים הקודמים. הוא טען שהיית פצוע והיית צריך להישאר לטפל בעצמך.
"זה נכון שרצו שאשאר, אבל הרגשתי שאני יכול לקחת חלק במשחק הנבחרת. אני יכול להבין אותם שהם רצו שאשאר, אבל לא יכולתי להישאר ולהיות כשיר בארה"ב ולא להיות כשיר לנבחרת. בשבילי זה הדבר הכי חשוב וזו הייתה החלטה נכונה בעיני".
התחלתם את העונה לא טוב. מה השתנה?
"אני והשחקן הכי טוב שלנו נפצענו בדיוק באותו מקום. דיברו עלינו בצורה לא טובה, אבל מבחינתי המטרה ברורה, זה ללכת עד הסוף. יש לנו קבוצה איכותית. צריכים לעבור את סיינט לואיס ולעבור לשלב הבא ולהסתכל הלאה, לעבור עוד שלב ועוד שלב עד הסוף".
הנבחרת יוצאת לארבעה משחקים בתשעה ימים כשהראש של כולנו לא בכדורגל. איך מתמודדים?
"זה לא דבר פשוט. קשה להתרכז בכדורגל, אבל בסופו של דבר אנחנו מקצוענים וצריכים לבוא לעשות את העבודה ולחשוב על המדינה והאזרחים שאנחנו יכולים לתת להם רגע קטן של נחת. זו המטרה שצריכה לשבת לכל אחד בראש. תקופה כל כך קשה. אם נעלה ליורו זה ישמח מדינה שלמה. אני באמונה שלמה שאפשר לעשות את זה. הנבחרת מאוד מגובשת, צוות טוב, כל התנאים לכיוון שלנו. נשאר רק לבוא ולעשות את העבודה שעשינו עד עכשיו".
שנתיים לא היית חלק. כבשת שער אחד במשחק ידידות בחמש הופעות בסך הכל. אתה לא מרגיש פספוס מהקריירה בנבחרת?
"אני מרגיש פספוס מהקריירה במדים הלאומיים, אבל גם מרגיש שיכולתי לקבל יותר הזדמנויות. לפני שנתיים, אחרי שסיימתי בבית"ר והגעתי לארה"ב, חשבתי שהגיע לי יותר. לא קיבלתי הזדמנות מהאוסטרים. הם הזמינו אותי לסגל, אבל לא נתנו לי דקות שהגיעו לי. יכולתי לעזור, אבל אני משתדל להיות שמח בחלקי".
איך אתה רואה את החזרה של זהבי לנבחרת אחרי שהשאיר את העקרונות שלו בצד?
"מאוד שמחתי לראות את זה. יום לפני הפגישה קראתי בערוץ הספורט שיש מצב כזה. הוא ווינר ואני שמח מאוד שהוא חוזר. הוא באמת משהו מיוחד".
כמה נקודות יספיקו לנו בארבעת המשחקים הקרובים כדי להעפיל?
"צריך קודם כל לנצח את קוסובו ואז לבוא למשחק הבא מול שווייץ ולהתרכז בו. זו החשיבה שצריכה להיות".
ואם לא נעלה כשהכל תלוי בנו, זה יהיה כישלון?
"ברור. נהיה מאוד מאוכזבים אם לא נעשה את זה ואנחנו חושבים חיובי. לא רוצה לחשוב על מצב בכלל שאנחנו לא עולים. יש הזדמנות טובה וצריך לקחת אותה".
