מנצ'סטר יונייטד זקוקה לעזרה. היא מבקשת כבר זמן רב להחזיר לשמה את ה"פאר" ליד המועדון, אבל נכשלת שוב ושוב. היא לא תוכל לזכות העונה בליגת האלופות. היא לא תוכל לזכות העונה בליגה האנגלית. היא לא תוכל לזכות העונה בגביע הליגה. מה נשאר לה? הגביע האנגלי, וקרבות קשים על העפלה לצ'מפיונס ליג.
מי שעשויה להציע סיוע היא דווקא היריבה העירונית המעוטרת, מנצ'סטר סיטי. אם היא תזכה גם העונה באלופות, יונייטד תוכל אולי להשתחל לבתים דרך המקום החמישי הנוסף לפרמיירליג. הייתה גם אפשרות שדירוג ההישגים באירופה יסדר לאנגלים חמישה מקומות באלופות בעונה הבאה. מי הרס כנראה את הסיכוי הזה? מנצ'סטר יונייטד.
הקמפיין של השדים האדומים בצ'מפיונס ליג הסתיים אמש במבוכה הגדולה בתולדותיהם. רק בלקבורן רוברס, ב-1995, סיימה הופעה אנגלית באלופות במקום האחרון בבית ועם 4 נקודות. אבל יונייטד בכל זאת שברה שיא: 15 השערים שהיא ספגה הם הכמות הגדולה ביותר שקבוצה אנגלית הוציאה מרישתה בשלב הבתים.
מנצ'סטר יונייטד זקוקה לעזרה. תיאטרון החלומות הוא כרגע תיאטרון הבלהות. שום דבר במועדון הזה לא מתפקד כיום כפי שצפוי ממנו. אפילו הגג באולד טראפורד דולף זמן מה והתיקון מחכה. אבל זוהי כמובן רק אנקדוטה קטנה המשקפת בעיה גדולה: מאז עזיבת סר אלכס פרגוסון לפני עשור, מנצ'סטר יונייטד מחפשת מסלול זהה או לפחות דומה למורשת של המנג'ר הגדול מכולם – ונתקעת כל רגע מחדש בצומת אחר.
ההדחה המעליבה אמש מליגת האלופות בפרט ומאירופה בכלל, היא רק סימפטום. הגרדיאן הבריטי כתב הבוקר שההופעה של יונייטד נגד באיירן מינכן היתה שאפתנית ומושקעת, אבל "אמנם השחקנים לא נפלו מרגליהם ומתו על המגרש אלא עמדו ורצו, אבל הם רק ניסו לשחק בצלמה של קבוצת עלית מתפקדת. זו לא היתה קבוצת שחקנים מורדת או מרוקנת מנשמה. הם פשוט נראו כמו מה שהם – יצירה מבולגנת שנתפרה לה יחדיו מחלקי חלפים ושאריות חומרים". מה שעשתה באיירן ליונייטד היה לדברי פרשן בריטי "המתת חסד".
הרקורד של השדים האדומים ב-24 המשחקים כל המסגרות העונה הוא 12-1-11. שנים עשר הפסדים, מהם שבעה בפרמיירליג. התיקו היחיד הוא ה-3-3 באיסטנבול נגד גלאטסריי אחרי שיונייטד כבר הובילה 1-3. אנדרה אוננה לא ישכח את הסיוט הזה, שחרץ למעשה את גורל יונייטד באירופה. אבל אתמול במחצית השניה הוא בוודאי שפשף עיניו בתדהמה כאשר לפניו התייצבה הגנה (וואן ביסקה, ואראן, ג'וני אוואנס, דאלוט) שנרכשה על ידי.... פרגוסון, מוריניו, סולשאר וטן האח גם יחד. נכון, יונייטד סבלה מפציעות אפילו תוך כדי המשחק, אבל המערך הזה הוא גם אינדיקציה לאנדרלמוסיית הפרסונל שקנתה מקום באולד טראפורד.
רבים מאוהדי יונייטד והפרשנים מתווכחים בסוגיית "מה חסר יותר לקבוצה העונה" – הגנה, קישור או חוד. האמת המרה היא שבכל מחלקה יש חורים בגודל בולענים, אבל דווקא מרכז השדה וההתקפה נראים כסובלים ממצוקה אקוטית. לצד הזה אחראי טן האח שכבר הודה אחרי התבוסה לבורנמות 3-0 בבית ש"אין לנו קבוצה מספיק טובה להתמודד ברמות הגבוהות". פרט לקאסמירו, שהתחיל נהדר ודעך בזריזות רבה יותר, המנג'ר ההולנדי לא הצליח לגייס למערכה שחקנים שוברי שיוויון.
מייסון מאונט, סופיאן אמראבט ואנתוני לא מספקים את הסחורה המצופה. אצל הוותיקים דומה שברונו פרננדש נדלק וכבה חליפות, ודווקא סקוט מקטומיניי – שלא נמצא לו רוכש בקיץ – התגלה לפתע כאנרג'ייזר ובעיקר סקורר לעת מצוא. בהתקפה רסמוס הוילונד – צריך להיות סבלניים איתו – עדיין לא מסביר את תג המחיר שלו (60 מיליון פאונד). הארי קיין היה צריך להיות הרכש המרכזי בקיץ, אבל הנהלת יונייטד התייאשה מהמו"מ בטיפשות בלתי מובנת בדקה ה-90, ולפתע ויתרה עליו. משהו רע, שטן האח לא מצליח להתמודד עימו, קורה ליכולת של מרכוס ראשפורד העונה, ואילו אנטוני מרסיאל הפך לדחליל.
ועדיין לא ירינו את חיצי הביקורת הכי ארסיים כלפי טן האח – הטיפול שלו בכדורגלנים. ניהול ההון האנושי. בהפסד לניוקאסל בחודש שעבר התלקחה לפתע מריבה לעיני כל בין מרסיאל והמנג'ר שלו. זה הוליד פירסומים על בעיות בחדר ההלבשה. בעקבות זאת מנעה יונייטד – לא ייאמן - כניסת ארבעה כלי תקשורת למשחק נגד בורנמות.
אבל זה עדיין כאין וכאפס לעומת פרשת ג'יידון סאנצ'ו. השחקן האנגלי התחצף, כנראה מאוד, למאמנו. טן האח הגיב בהרחקתו מהקבוצה עד שיתנצל. סאנצ'ו לא מוכן, אז הוא יושב בצד וממתין להשאלה בינואר. זו איננה דרך ניהול של מועדון מפואר. האמת, גם לא של מועדון זוטר. מישהו בקומות העליונות של אולד טראפורד היה צריך לפתור את התסבוכת הזו ולהחזיר את השחקן הכשרוני לעניינים. אבל הקומות העליונות של מנצ'סטר יונייטד ריקות. אין לה מנהל מקצועי. אין לה כמעט אנשי הנהלה עם סמכויות. טן האח עושה הכל, טן האח כל יכול, והקבוצה עמוק בחול.
וזהו למעשה ההסבר האמיתי: הניהול. הגלייזרים. מנצ'סטר יונייטד תקועה בצומת בלי מנהל ובלי מורה דרך. הבעלים שלה לא מוטרדים. הם לא ממנים אנשים נכונים למשרות חשובות. הם אדישים לכשלונות והישגים. במקרים מסויימים הם לא זמינים. אין קליטה. הם יושבים להם במרפסת הנוצצת אצל הדוד סם עם נרגילה וכוס קפה, וכנראה מחככים כפות ידיהם בהנאה מהממון שממשיך לזרום אליהם ומהטלנובלה שהם במו ידיהם רוקחים אי שם בלנקשייר. ולמרות אין ספור ניסיונות, כנראה שאין להם כוונה להיפטר מהנכס האדום.
אז מה יהיה? התקווה הנוכחית הגדולה באולד טראפורד היא ג'ים רדקליף, הטייקון הבריטי הרציני שרכש כבר מניות בכורה בניס הצרפתית, ועומד בכל זאת לקנות מהגלייזרים 25% מהמועדון – ואז להתרכז בחלק המקצועי-ספורטיבי שלו. רדקליף הוא איש מעש ידען ויסודי. הוא יכול לעשות הבדל. אין כיום אף אחד אחר באופק. אז יש לאוהדי יונייטד איזו נקודת אחיזה. איזה זיז שאולי יזיז. אפשרות להתחלה חדשה. בצומת הדרכים בו הם עומדים ומשקיפים על הבלהה – מותר להם לקוות שלפחות החלום הזה יתגשם.
