שיחרור החטופים בימים האחרונים מדווח כמובן בכל רחבי העולם, אך אתמול הוא סוקר בהרחבה בעיקר בתקשורת בארגנטינה - שכן 4 בעלי אזרחות ארגנטינאית שוחררו אתמול מהשבי. אחת המשוחררות היא אופליה רויטמן, דודתו של השדר המפורסם ביותר במדינה הרנן פלר, שפתח כל שידור בקריאה לשיחרורה ושאר החטופים. הלילה (בין שלישי לרביעי) הוא התראיין במולדתו ולא הסתיר את התרגשותו.
"ידעתי על השחרור הצפוי שלה ערב קודם", הסביר פלר לרשת TYC. "ניסיתי לשמור את זה לעצמי כדי ששום דבר לא ידלוף ושהכול יתפתח כרגיל לחלוטין. היה לי מאוד קשה לישון, זה היה רע מאוד, אבל היום זה נגמר - לפחות עבורי. זה כלום לא ייגמר באמת עד שהחטוף האחרון ישוב לביתו".
פלר סיפר על הרגשות שלו ושל משפחתו ברגע השיחרור: "אבא שלי מאושר. דודה שלי אופליה היא האחות הבכורה, עבור אמא שלי היא אחותה המאמצת. אנחנו מאושרים. רצינו לראות אותה הולכת ומחייכת. ידענו שזה הולך לקרות אבל אתה לא מאמין עד שאתה לא רואה. זה צעד חשוב ראשון, עכשיו באים הרבה דברים אחרים. זה היה פיגוע טרור, זה לא קשור לחיים או למאבק טריטוריאלי. זה הזלזול בחיים של חמאס".
פלר, שבשבועות האחרונים שידר משחקים גדולים וניצפים כמו הדרבי הכי חם בארגנטינה בין בוקה ג'וניורס לריבר פלייט ומשחק הנבחרות בין ארגנטינה וברזיל במוקדמות המונדיאל, דאג לפתוח כל שידור בקריאה לשיחרור החטופים: "מאז טבח 7 באוקטובר שנעשה בישראל, אנחנו ממשיכים לגנות את ארגון הטרור, חמאס, ולקרוא לשחרורם של 240 החטופים, ביניהם 22 ארגנטינאים וברזילאי אחד, שכל אחד מהם צריך לחזור הביתה, להתאחד עם ילדיו, הוריו, אחיו, הסבים שלו, הנכדים וחברים, שיכולים להיות חופשיים כמוכם וכמוני”.
אתמול, מיד לאחר השיחרור, הוא העלה בחשבון האינסטגרם שלו סטורי מרגש בו הוא צילם את תמונתו של דודתו וכתב: "בדרך הביתה" - כשהוא מוסיף גם קללה עסיסית לארגון החמאס.
גם עמית מדמון, נכדתה של אופליה, בירכה בהתרגשות על שובה של סבתה באינסטגרם: "המשאלה של החיים שלי התגשמה - סבתא את כאן. הלב הפועם של המשפחה. לקח 53 יום, 5 פעימות והלב נהיה שלם את כאן. איתנו. עכשיו סוף סוף את יכולה להמשיך מאותה נקודה שלך ושל סבא להזדקן ביחד, לאהוב, להנות מהביחד ובעיקר להיות איתנו. חלמתי בלילות לראות אותך, להרגיש אותך ולהסניף אותך כמו כל פעם שהייתי עושה שהיינו נפגשות. לפעמים אפילו הייתי מרגישה לרגע שאני ואת מדברות… החיים שלי נעצרו ב7.10 ובמשך 53 יום ראיתי לנגד עיניי - סבתא אופליה חוזרת ושום דבר אחר לא חשוב. מה שחשוב עכשיו הוא שאת כאן, איתנו. אני רחוקה מלהבין את מה שקרה לך, גם כשניסיתי לדמיין היום הבנתי שאני לא מבינה כלום אני רק יודעת שאת גיבורה. את שורדת. הצלת את עצמך. אני גאה בסבתא שלי ומודה שניתנה לי הזכות להגיד לך שוב - כמה אני אוהבת אותך. המסע הפרטי שלי ושל המשפחה נגמר אבל כשאני שומעת את הסיפורים אני מבינה שאף אחד לא יכול להישאר שם, כולם צריכים לחזור הביתה ועכשיו! זה המסע של כולנו… ועכשיו זה הזמן שלנו להשלים פערים, לנצח את הכאב ולעטוף את סבתא ולשמור עליה לתמיד. סליחה סבתא שלא היינו באותו יום, לא יכולנו להגיע גם אם רצינו. אבל עכשיו את בידיים הבטוחות ביותר, את בבית, את בישראל".