לפני מספר שנים, תקשורת הספורט העולמית עסקה בהרחבה בניסיונות ריאל מדריד לצרף לשירותיה את אחד מהשחקנים הטובים בעולם, אם לא הטוב ביותר. הם היו מוכנים לשלם סכום שיא עבורו. הדיבורים על מעבר לבירת ספרד התפרסו על פני שלושה קייצים ובמהלכן היחסים בין המועדונים המעורבים בעסקה הפוטנציאלית נהרסו לחלוטין. הכותרות אף דיברו בשלב מסוים על הספורטאי כעבד מודרני, משום שקבוצתו לא נתנה לו לעבור למקום העבודה המועדף עליו.
בזמן הזה, התדמית של אותו השחקן השתנתה. מילד הפלא שנמצא על המסלול הבטוח להיות הכדורגלן הטוב בעולם, לאדם שחושב בעיקר על תדמיתו ועל הכסף שנכנס לכיסו. חוזה העתק שהוענק לו לא הרגיע את השמועות. בשלב מסוים כולם סברו שהכוכב אוטוטו יוצג בסנטיאגו ברנבאו, אך הוא הפתיע והודיע שהוא נשאר בקבוצתו, לרווחת אוהדיה. אלא שבמהלך הקיץ השלישי לסאגה, ב-2009, כריסטיאנו רונאלדו עזב את מנצ'סטר יונייטד והצטרף לריאל מדריד.
לאותה פגרת קיץ הגיע רונאלדו כמי שיכול היה להתהדר בשלוש אליפויות פרמיירליג ואליפות אירופה (ופעם אחת סגנות) כשחקן מוביל. השחקן זכה לחוזה הגדול ביותר שמועדון מפואר כמו מנצ'סטר יונייטד העניק בתולדותיו עד אז. אך הדיווחים העיקשים שקשרו אותו לריאל לא פסקו, ורבים לא ידעו אם עוד כסף ירגיע את תאבונו או שהחלום להגיע למדריד גדול יותר. בסוף, הסאגה ארוכת השנים נגמרה במדים הלבנים.
אחד ממעריציו היה נער צרפתי בשם קיליאן אמבפה. גם הוא, כמו אלילו, הפך לאחד השחקנים הטובים בעולם וזכה בהישגים רבים. גם הוא חלם להגיע לריאל וקושר אליה במשך שלושה קייצים רצופים, חידש חוזה תמורת סכומים אדירים, גרם למתיחות בין המועדונים והתעצב תדמיתית כאדם נפוח ורודף בצע. בשלב מסוים, לאוהדים הספרדים נמאס לחכות לו והעדיפו שיתמקדו בשחקנים אחרים. בקיץ הזה, למשל, ריאל זקוקה לחלוץ חוד יותר משחקן מסוגו.
אבל בשונה מאוהדים רבים, נשיא ריאל, פלורנטינו פרס, לא ויתר עליו לרגע. גם לאחר שהבריז לו בקיץ שעבר. הוא מבין שריאל זקוקה לו מקצועית כעת, כדי לפתור את בעיית הסיומת מול השער שמאפיינת את הקבוצה. אך היא זקוקה לו אף יותר בגלל שיקולים עתידיים.
להימנע מהבור אליו נפלה מילאן
בנובמבר 2007 התראיין נשיא מילאן דאז, סילביו ברלוסקוני, ל"גאזטה דלו ספורט". "הסרייה A נעשית ענייה יותר ויותר. כעת ידנו על העליונה, אבל בעוד 15 שנה נהיה סופרמרקט. הפרמיירליג תיהיה הליגה מספר אחת, וכולם ישתרכו מאחור", חזה הנשיא הצבעוני. "אין לנו את הממון שלהם. בסוף המדינות הערביות יכנסו לכדורגל, ונאבד סופית את כוחנו". בשנים שלאחר הראיון, ברלוסקוני השקיע את מירב מרצו בפוליטיקה ופחות בכדורגל, עד שלבסוף מכר את המועדון.
האיכות והממון נדדו אט-אט מהליגה האיטלקית, וממילאן בפרט. סגנית שיאנית הזכיות בליגת האלופות הפכה בעשור האחרון לקבוצה בינונית שנעדרת מהמפעלים האירופיים. גם בשנתיים האחרונות, בהן מילאן חוותה מעין רנסנס, לא בטוח שניתן לומר כי היא הייתה מהקבוצות האיכותיות ביותר באירופה. ועל השנים לפני כן, אין בכלל על מה לדבר. היא איבדה את יוקרתה בעיני הקהל, הכדורגלנים ויתרת אנשי המקצוע.
במקביל, הפרמיירליג התחזקה והפכה לליגה הטובה ביותר, כפי שברלוסקוני ציפה. המתקנים החדישים, הקהל האדיר שבא למגרשים, נתוני הצפייה הגבוהים, סכומי העתק שנכנסו מזכויות השידור והחלוקה השווה באופן יחסי באותם סכומים בין המועדונים הפכו אותה למקום האטרקטיבי ביותר עבור שחקנים, מאמנים, ומשקיעים. עד מהרה תאגידים, קבוצות רכישה ומדינות החלו להשתלט על הקבוצות האנגליות, והאיכות זרמה לממלכה.
בשלוש העונות האחרונות, מאמנים שהשיגו בעברם הצלחות גדולות בכדורגל הספרדי והאיטלקי, כמו קרלו אנצ'לוטי, אנטוניו קונטה, ז'וז'ה מוריניו, אונאי אמרי וז'ולן לופטגי, אימנו קבוצות שסיימו במרכז טבלה עד שיפולי צמרת בליגה הטובה בעולם. את כוחה הכלכלי של הפרמיירליג לעומת שאר הליגות האירופאיות אפשר לראות בקלות בסכומים שהוצאו על רכש בשנים האחרונות.
כשבוחנים את שלוש השנים האחרונות עד הקיץ הזה, מגלים כי מתוך עשר הקבוצות שהוציאו הכי הרבה כסף על רכש, רק ברצלונה ויובנטוס אינן אנגליות. 44 קבוצות הוציאו על רכש יותר מריאל מדריד, למשל (111 מיליון אירו) – מהמועדונים המפוארים באירופה. וגם כשהם הוציאו כסף עבור רכש, לאלה התלוו מכירות. 247 קבוצות הוציאו יותר כסף מריאל בניכוי הכנסות, כאשר היא עומדת על רווח של 163.6 מיליון אירו. ברשימת עשרת המועדונים שנכנסו לגירעון הגדול ביותר במדד הפעילות בשוק העברות, פ.ס.ז'. היחידה שאינה משחקת בפרמיירליג.
וזאת לפני שדיברנו על ההשקעה הערבית בכדורגל האירופאי, ומשיכת שחקנים בכירים תמורת שכר אדיר לליגות הערביות – בדיוק כפי שחזה ברלוסקוני. ג'וד בלינגהאם, מי שנחשב לקשר העתיד של הכדורגל העולמי, העדיף הקיץ לחתום בריאל תמורת שכר משוער של 10 מיליון אירו לעונה. בליגה הסעודית הוא יכול היה להרוויח בשנה אחת כפי שירוויח בעשור במדריד. כשההפרש בשכר כ"כ גדול, למה שיעדיף את הבלאנקוס?
חשיבות המותג
בדומה לבלינגהאם, גם אורליאן טשומאני, אדוארדו קאמבינגה, ארדה גולר, אנדריק פליפה וכמו שזה נראה כרגע, גם אמבפה, העדיפו את ריאל מדריד על פני קבוצות אחרות קודם כל מהסיבה הפשוטה – הם חלמו להגיע אליה. גם בעבר, אחרי שהמועדון עבר שנים לא נעימות, הוא לא איבד את התדמית היוקרתית שלו. ההתנהלות העכשווית של המועדון נכנסת לסך השיקולים של השחקן הפוטנציאלי לרכישה. וגם לתארים שזכה בשנים האחרונות, כמובן.
אך לאופן שבו הוא נתפס בקהל הרחב, יש משקל רב. הנכונות של שחקנים לוותר על הצעות מפתות (כלכלית וגם מקצועית) כדי להגיע בעונה שעברה לברצלונה - מועדון יוקרתי בקשיים כלכליים – יכולה להעיד על כך. למרות התדרדרות הליגה בה הן משחקות, ברצלונה וריאל מנסות לנצל את העובדה שהן עדיין נחשבות לחלומם של הכדורגלנים כדי להביא את הכוכבים הגדולים ביותר, לפני שהיתרון היחסי של האנגליות והערביות יגדל.
כוכב כמו אמבפה צפוי להביא הצלחות גדולות מיידית ועוד שנים רבות קדימה, ולא פחות חשוב מכך – הוא עשוי לגרום לדורות הבאים לרצות ללבוש את החולצה הלבנה. כפי שרונאלדו גרם לאמבפה. זה שגורם לילדים בכל העולם לרצות לאהוד את קבוצתו. אייקון כמוהו מחזק את המותג של ריאל מדריד. אם ריאל ברצלונה ירדו מרכבת היוקרתיות, יהיה קשה לחזור. כפי שקשה כעת למילאן.
