לרוסלן ברסקי יש רזומה עשיר בליגה הישראלית, אבל בגיל 31 הוא החליט לצאת לשחק בחו״ל כדי להגשים את החוויה האירופאית, והפך לישראלי הראשון ששיחק בליגה הבוסנית לאחר שחתם בבוראץ באניה לוקה, סגנית אלופת הליגה הבוסנית. כעת, בראיון לערוץ הספורט, הקשר הישראלי מספר על המעבר, ההבדלים מהכדורגל הישראלי, ועל השינוי בחייו עם פתיחתה של השנה החדשה.
קצת יותר מחודשיים עברו מהמעבר שלך לבוסניה, איך החוויה שלך עד כה?
״האמת, מעל למצופה. מן הסתם קצת פחדתי וחששתי בהתחלה מהמעבר, אבל רציתי את זה. אמנם הליגה הבוסנית זאת לא הליגה הסקסית ביותר באירופה, אבל הופתעתי לטובה, הרמה הפתיעה אותי. חשבתי שאגיע לליגה חלשה, שהמועדון לא יהיה מקצועי, שהשחקנים לא יהיו מקצועיים, אבל גיליתי שהכל הפוך. המאמנים, השחקנים, הספורט דירקטור, המנכ״ל, כולם מקצועיים מאוד. העיר יפה, התנאים טובים, אני נהנה".
מאיפה הגיעה המחשבה לעבור שם?
״ברגע שראיתי שלא קיבלתי הצעות נורמליות ורלוונטיות בשבילי בארץ, אז קלמן שטורם ששיחק איתי בחדרה פנה אליי, זה היה באפריל. הוא אמר לי שהסוכן שלו ראה אותי כבר מינואר והתרשם ממני, ושאל אם אני רוצה ללכת לשחק באירופה. באותו הזמן אני חשבתי על לסיים את העונה ולראות מה קורה, וכשראיתי שהעונה נגמרת ולא הייתה הצעה שהייתה רלוונטית לי באותו הזמן, אז דיברתי שוב עם קלמן. הוא קישר אותי לסוכן שלו, דיברתי איתו, גלעד קצב ושלומי בן עזרא הסוכנים שלי דיברו איתו, וסגרנו את זה".
כמה זה הגיע בהפתעה מבחינתך?
״מאוד הופתעתי לשמוע שהצוות של הקבוצה התרשם ממני, ראה את המשחקים שלי בשנים האחרונות, משחקים של השנה האחרונה בעיקר, ורצו מאוד שאגיע. לא כל כך חשבתי על חו״ל באותו הזמן. הם בדיוק חיפשו קשר לקבוצה, וגם לי זה בא בתזמון טוב. הכל יצא טוב.״
״היו פניות לפני החתימה. לא היה משהו רלוונטי שהרגשתי שזה חובה בשבילי להישאר. קיבלתי פה (בבוסניה) הצעה טובה, ובאמת רציתי להגשים את החוויה הזאת. אחרי שחתמתי אמרתי לכולם שאני רוצה להתרכז בקבוצה הזאת ולצאת לשחק בחו״ל״.
לשחק בחו״ל היה אצלך במחשבות?
״חשבתי על זה, כן. היה לי קיץ יחסית עמוס ודיברנו על זה אני ואישתי בינינו, אבל לא היינו סגורים על זה. אבל ברגע שהגיעה ההצעה אמרנו שנלך על זה בכל הכח, וכמובן שרציתי לחוות את החוויה באירופה, זה הרצון של כל שחקן לשחק בחו״ל. הכל פשוט הסתדר ויצא לטובה בטיימינג טוב. אני מרגיש שעשיתי צעד נכון שיקדם אותי מאוד בשנה, שנתיים הקרובות.״
המעבר היה לך קשה?
״נכנסתי בהתחלה ישר לקצב גבוה, למחנה האימונים. הם כבר התחילו להתאמן כמעט שלושה שבועות לפני שהגעתי. אבל אחרי שבוע/שבוע וחצי נכנסתי לעניינים חזק. קיבלו אותי מאוד יפה, ואני מרגיש שיש לי מקום פה.״
במבט לאחור, היית עושה את זה מוקדם יותר?
״עכשיו כשאני כאן, כן. בדיעבד אנחנו תמיד הכי חכמים ויודעים מה היינו צריכים לעשות קודם, וכן, כן הייתי רוצה לצאת לפני. יצא שזה קרה בגיל 31, נכון שזה לא הגיל האולטימטיבי לצאת לחו״ל, אבל אני שמח שעשיתי את זה בסוף".
למה הגעת דווקא לקבוצה הזאת?
״רציתי להגיע לאחת מהקבוצות הטובות בליגה, לא פחות. הכדורגל בקבוצה הזאת עובר שינוי. החליפו את המנכ״ל, את אנשי המקצוע בתוך המועדון, בנו 3 מגרשי כדורגל חדשים, כשאחד מהם מקורה מיועד לחורף. רוצים לחדש את הכדורגל פה, רוצים לבנות קבוצה שתתמודד ברמות האירופאיות גם, ואני רוצה להיות חלק מהדרך הזאת. ייקח זמן לתהליך הזה, כמו לכל דבר, אבל זה מראה שרוצים להצליח ולהתוות כאן דרך, ותוצאות נדע בעתיד.״
מה הבוסנים חושבים על הליגה הישראלית?
״היו להם כמה חוויות לא נעימות של הפסדים לקבוצות מהליגה הישראלית, קבוצת הנוער של אשדוד שניצחה במוקדמות ליגת האלופות את הנוער של בוראץ, מכבי חיפה ששיחקו נגד זרינסקי לפני כמה שנים... כך שמכירים ויודעים שמדובר בליגה טובה עם שחקנים טובים, מדברים עליה בעיקר דברים טובים.״
ספר קצת על ההבדלים המקצועיים שאתה רואה בהשוואה לארץ
״שיחקתי במכבי ת״א ובקבוצות נוספות בארץ, מבחינת התנאים, התנאים כאן ברמה מאוד גבוהה. האימונים פה הרבה יותר חזקים, ואינטנסיביים מאשר בארץ. מקפידים במהלך האימון בעיקר על הנתונים בGPS. אם אתה לא דוחף את עצמך מספיק אז המאמן יבוא אלייך באמצע האימון ויאמר לך שאתה לא בטמפו, שאתה לא בקו אחד עם הנתונים של שאר השחקנים בקבוצה. אני מרגיש שהתקדמתי כאן פיזית, שיחקתי טוב במשחקים בהתחלת העונה בקונפרנס נגד אוסטריה, הרגשתי טוב וכשיר מאוד.״
״מעבר לזה, המנטליות כאן מאוד שונה מהליגה שלנו מבחינת העבודה. יש מאמנים בארץ שעובדים קשה, אבל כאן זה עוד יותר קשה, הדרישות גבוהות מאוד. תמיד גורמים לנו להתאמן ולעבוד קשה מעבר למה שאנחנו יכולים. בארץ לפעמים מרגיש שמורידים את הרגל מהגז, מורידים עומס מהאימונים, אולי טיפה מרחמים באימונים. מעבר לזה, יש חוקה בליגה שמחייבת ששחקן ממחלקת הנוער של הקבוצה, שהוא מתחת לגיל 21, מחוייב להיות בהרכב ולשחק 90 דקות מלאות. ככה שתמיד יש צעירים בסגל, וזאת צורת עבודה נכונה שחושבת לטווח הרחוק.״
כמה זה משפיע שאין איתך את בת הזוג, המשפחה והחברים?
״אין ספק שזה חסר. זה מורגש מאוד, בעיקר עכשיו בראש השנה זה היה מאוד חסר לי. היו לי 24 שעות של באסה בחג, כי בכל זאת אתה רוצה להיות עם המשפחה בארוחת חג, ואתה בכלל אחרי אימון, ויום לפני משחק. וכל זה קורה כשאני עם עצמי, ובמדינה אחרת בכלל. אבל אני גם מבין באיזו סיטואציה אני נמצא, בחרתי לצאת לחו״ל וזה חלק מהכדורגל. אני לוקח את זה בצורה טובה. יש כאן קהילה יהודית גדולה מאוד תמיד דואגים לשלומי ורוצים לעזור במה שאפשר, אז גם זה נחמד.״
״אישתי חיה סוג של על הקו. זה קשה, ידענו שזה מה שיהיה. מהצד שלי אני לא רוצה שהיא תעזוב את הקריירה המקצועית שלה ואת הכל בשבילי. אמרנו שנתחיל ככה, אנחנו רוצים לראות איך זה יתפתח, אולי דברים לא יסתדרו ואחזור, אין לדעת. כרגע פעם בחודש אני בארץ, וגם היא מגיעה לשבוע/שבוע וחצי בחודש, ככה שמסתדרים. ברור שיש געגוע ורצון להיות ביחד כל הזמן, אבל אנחנו באמת מחכים קצת לראות שהכל מסתדר.״
מה אתה מאחל לעצמך לשנה החדשה?
״שהתקופה שלי פה תהיה כמו החודשיים הראשונים שלי. כמובן לעזור לקבוצה כמה שאני יכול, להבקיע שערים, ופשוט להמשיך להתפתח ולהנות מהכדורגל.
