כל קיץ קורה דבר מה, אומר השיר ה(לא כזה) ידוע של מיקה קרני. עבור אוהדי מכבי חיפה, בקיץ הזה קרו מספיק דברי מה לשלושה דורות, ואנחנו עוד רחוקים מאוד מסיומו. זה נשמע כמעט הזוי לחשוב על משהו מעבר לבלעאגן המטורף שהיה על הדשא אתמול בהאמרון, אבל לפני שריקת הפתיחה, החששות של כולנו התרכזו סוליקו בצד המקצועי, ואיך הקבוצה הולכת להסתדר במשטח דשא סינתטי.
כבר מוקדם לתוך ההתמודדות, הובהר לכל צופה בבית שיש מצב חזק שהמשחק עצמו הופך לאירוע משנה בהשתלשלות העניינים. אבוקות שנזרקו מהיציע שלנו נחתו על הפלסטיק המקוצץ והמזוויע ויצרו בו מדורות קטנות. בו, ובלב של כל מי שקיווה לחוות את משחק החוץ הבא של מכבי חיפה באירופה מיציע האורחים. איזו התנהגות מטומטמת, אלוהים.
אני אולי האדבוקט הכי גדול של שימוש בפירוטכניקה ביציעי הכדורגל. יש לזה גיבוי בכתובים, וביותר מהזדמנות אחת, על גבי דפי אתר זה. אבל כשעל הקבוצה מושת עונש על תנאי מאופ"א, איזה היגיון יש בהדלקה שלהן, ועוד בסיטואציה ובמקום בהם הודלקו. למה אתם מחליטים בשבילנו שייסגר יציע? בשם מי? מה בדיוק הרווחתם מזה? ניצחון על איציק עובדיה באיזה ריב שיש לכם איתו? סחתיין, כפיים. על ההשלכה שלהן לדשא, שהיא פעולה מטומטמת ופושעת, בכלל אין לי מה לומר.
לא יודע אם זה חלק ממלחמה עם המועדון על מחירי הכרטיסים או כחלק מפעולת תגמול של קבוצת אוהדים מסויימת על עניין כזה או אחר, אני רק יודע שבסופו של דבר, כלל אוהדי מכבי חיפה נענשים מההתנהגות המטומטמת, המגעילה והאגואיסטית הזו. אין שום צידוק, דרך או רצון לנסות להגן על הפעולה הטיפשית וההרסנית הזאת, ואני מקווה ומייחל שמי שעשה אותה ייתפס וייענש במלוא חומרת הדין.
כמובן, גם השלכת האבוקה ליציע המלטזי לכאורה היא עוד חרפה לאוסף, עוד נשק למי שרוצה למשטר יציעים במדינת ישראל ולהרוס את הדבר שאנחנו כל כך אוהבים. נותרנו נתונים לחסדי אופ"א, אירגון הידוע באהבת ישראל היוקדת שלו, כמובן. ברור לי שישנן נסיבות שצריך לקחת אותן בחשבון, אגב ענישה ושיקוליה, וברור לי שהמלטזים היו היוזמים של הבלאגן, לא בחלו באמצעים לפרובוקציה, השליכו חפצים והיו אלימים. הכל נכון, שריר וקיים.
עדיין - למה לא לעצור לרגע, לשים יד על המצח שאמור לאכלס בתוכו מוח כלשהו, ובמקום להשליך לכאורה אבוקה לתוך יציע, נניח, רק מציע רעיון - לא להשליך אותה? אשכרה ישבנו חצי שעה בחרדה כולנו, מהמחשבה שעונה אירופית, בתכל'ס עונה שלמה, יכולה לרדת לטמיון ברגע אחד. זה לא צודק, זה לא חכם, ואני מאוד מקווה שזה לא יחזור לנשוך אותנו בתחת חזק מדי. ואני משתמש במילים הכי עדינות שאני יכול כאן, שיהיה ברור.
עד כאן בנוגע לחלק הזה של הדברים, ולאלימות והרתיחה שהם מנת חלקנו אפילו במה שאמור להיות אסקפיזם טהור ומפלט מהחדשות הלא סימפטיות בישראל 2023.
אז בין מהומות לאבוקות, היה גם משחק. טבילת האש והבכורה של מסאי דגו כמאמן מכבי חיפה. ארבעים הדקות הראשונות היו אישוש די אבסולוטי של כל החששות שהיו לנו מכל התוהו ובוהו של טרום העונה: הקבוצה נראתה חסרת מעוף ודרך, עלי מוחמד נתן משחק מלא פירגון בכדורים ליריבה, אף לא מצב אחד לרפואה מול השער המלטזי ותחושת אי נוחות כללית.
ואז הגיע פרנזי אחרי קרן מדויקת של דיא סבע, והמשיך את כושר הכיבוש שלו מגביע הזהב. סייע בידו פדריקו מארקטי, עם אינסטינקטים בריאים שכמובן אין לאף בן 40 (מניסיון), וצילום מרהיב של הנגיחה חודרת לשער. כמה דקות לאחר מכן, זה היה כבר מהלך של קבוצת כדורגל, וגאון הדור, הקפטן היקר שלנו צ'ארון, השחיל עומק נהדר לדין דוד, עם ביצוע פיפ"א לפינה הרחוקה, ויתרון כפול. הלכה למעשה - ההתמודדות הכפולה הוכרעה בסיום רבע אחד ממנה.
פתיחת המחצית השנייה הייתה מבולבלת מאוד מהצד הירוק, עם קורות ומשקופים מהצד המלטזי. ואז, כאמור, אירגן השופט פסק זמן ממושך ביותר, שממנו לא שבה הקבוצה המלטזית. עם צמד נוסף במחצית השנייה, מכבי חיפה קיפדה את ראשם של הספרטנים בקלות ומבלי להסתבך.
פרסונלית, זה היה כמובן המשחק של פרנזי פיירו. הוא לא שחקן הכדורגל הכי נעים לעין שיצא לי לראות בחיי, בלשון המעטה. יש לו מגע בכדור כאילו הרגל שלו עשויי מתחתית גזע עץ. ומצד שני, את השערים החשובים, את הסכרים המשמעותיים של לחץ ומתח, הוא זה שפורץ. בדחיקה, בנגיחה, בנשיפה - מה זה חשוב. מביא גולים, פרנזי. הפיתוי של להחליף אותו בחלוץ יותר רלוונטי למשחק הכדורגל בכללי גדול, אבל התפוקה וההשפעה שלו על הדשא הם משהו שלא קל בכלל להשיג, גם במחיר היעדר הטכניקה שלו.
מעבר לדניאל סונדגרן וגוני נאור, שנתנו משחק סולידי, וכמובן דין דוד עם ביצוע נהדר ולא הרבה מעבר (כרגיל), עיקר הבשורה הגיעה מהספסל - ליאור רפאלוב שעלה בדקה ה-60 בערך, הבהיר שכולו עדיין במותניו, והראה בנגיעות חכמות ובניידות שהשהות בת 12 השנים בבלגיה הפכה אותו לשחקן חכם וטוב יותר בהרבה ממה שהיה. מעכשיו, זו שאלה של מינון ומיצוי נכון של סף יכולותיו הפיזיות בגילו המתקדם.
הילדים, שיבלי וענאן חלאיילי, עלו גם הם והפגינו ניצוצות מול השבורים המלטזיים, כשהאחרון מוכיח שוב שברמה הפיזית, הוא ליגה בפני עצמה, ועם טאץ' נהדר בנגיעה גם סידר את המסמר האחרון בארון של לאונידס דה לה שמעטא האלה.
איך לעזאזל נוצר מצב שבכלל יש לבחור הזה סעיף יציאה בחוזה, ועוד כל כך נמוך? לא חשוב - ישודרג הילד, יוסר הסעיף ויפה שעה אחת קודם, זה שחקן שאנחנו חייבים לשמור במערכת לפחות לעוד שתי עונות, בטרם יפרוש כנפיו ליעד הבא שלו. אצל שיבלי זה עוד יכול לקחת קצת זמן, התכליתיות וקבלת ההחלטות עדיין לא שם, אבל הכישרון - קיים ושריר. בשורה מרעננת מאוד ומעודדת מאוד להמשך.
בחלק הפחות נעים, עלי מוחמד, כאמור. משחק נוראי, מלא בטעויות, שמדגיש את הצורך הבלתי מתפשר של מכבי חיפה בעוד קשר 6 לצידו, גם כמגביר תחרות וגם כסטופר אמיתי שישחרר את עלי יותר קדימה. עם כל הכבוד למשחק הנחמד של גוני, הוא לא האיש, ובמכבי חיפה גם מודעים לכך היטב. לא נראה שמשחק עם אלופת מלטה ישנה במשהו את התכניות של מכבי חיפה לחיזוק בעמדה הזו, וטוב שכך. גם לעבדולאי ופייר קורנו עוד ייקח מעט זמן להסיר חלודה, אבל הם לא היו גרועים. סתם לא מדהימים ביחס לכמה שהם מדהימים בדרך כלל.
מה שכן, אנחנו חייבים לדבר על האיתמר שבחדר, להלן עמדת השוער: זה לא שהיה לאיתמר ניצן משחק רע או גרוע במיוחד. אפילו רשם הצלה אחת או שתיים נאות. עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שאין לו משחק גובה. ג'וש כהן, נניח, לוקה מדי פעם במשחק הגובה. אצל איתמר ניצן אין כזה, כלום, נאדה, זילץ'. אני יכול לקבל מדי פעם פספוס של כדור גובה כזה או אחר, אפילו שער האשמת השוער. אני לא יכול לקבל בשום דרך שוער שעושה חיקוי של אשת לוט בכל כדור קרן.
מכבי חיפה צריכה לעשות שני דברים: הראשון, הוא לשים כבר עכשיו את המפתחות לשער בידיים של שריף כיוף. איתמר ניצן יכול להיות שוער גיבוי לא רע, כשוער ראשון הוא פשוט לא מספיק טוב. השני - טלפון לג'וש כהן, הלילה. עוד מאה אלף, עוד מאה חמישים, זה יכול להיות מה שיעשה את ההבדל העונה הזו.
אפשר לומר המון דברים על הקבוצה המלטזית. רובם לשלילה ורובם גם יהיו נכונים. מדובר בקבוצה ברמת אמצע טבלה בלאומית ביום בהיר, ולא היה תסריט בעולם, עוד לפני המשחק הזה, בו מכבי חיפה הייתה יכולה להרשות לעצמה שלא לעבור אותם. מצד שני, במגרש המגעיל הזה, בנסיבות המגעילות שבהן התפתחו כל האירועים מחוץ לכר הדשא, ובהתחשב בתוצאות העבר של הספרטנים במסגרת האירופית, מכבי חיפה עמדה במשימה שלה בהצלחה יתרה, ויכולה לצאת מעודדת מקצועית מלא מעט דברים. יש כמובן דברים שחובה לשפר (שוער, קשר 6, עוד עומק בעמדת הבלם/מגן שמאלי), יש כאלו שחובה לשמר (דיא סבע וענאן חלאילי), אבל באופן כללי - נראה שהנוכחות של מסאי דגו על הקווים לא גורמת לשחקנים להיראות פחות טוב, לפחות נכון לכרגע. עוד חזון למועד, כמובן.
זהו, הפנים קדימה, בתקווה להמשכיות טובה ועם חששות מהנעיצה האפשרית שאופ"א מתכננת לנו על אירועי אמש. דבר אחד בטוח, מה שלא יהיה - עונת הסאונה תיפתח רשמית בסמי עופר ביום שלישי. אחרי מה שקרה במלטה, אנחנו מחכים בקוצר רוח לתת לספרטנים הכנסת אורחים מהבילה ורותחת, כמו שרק סמי יודע לתת ביולי. יהיה חם.
שבוע טוב וירוק לכולם, ולמרות הכל - איזה כיף לחזור!
