המעבר של הארי קיין לבאיירן מינכן הוא זריקת מרץ אדירה לבונדסליגה, שאיבדה בשנה שעברה את רוברט לבנדובסקי וארלינד הולאנד, שני הכוכבים הגדולים. מעבר ליחסי הציבור והבאז התקשורתי, הבווארים שברו את שיא ההעברות בליגה הגרמנית כאשר החתימו את החלוץ האנגלי תמורת 100 מיליון יורו, וחשוב מכך הנחיתו כוכב בינלאומי מוכח הן ביכולות הכיבוש, הבישולים והמנהיגות. דמות שמרתיעה הגנות ויכולה לקחת אותה כמה צעדים קדימה, ואולי אולי אפילו להביא לה את גביע האלופות שיערך על אדמת אנגליה בסיום העונה.
בזמנים אחרים אפשר היה לומר שקיין הוא החתיכה החסרה בפאזל של באיירן, אבל הסופרקאפ הגרמני שנערך בשבוע שעבר הדגיש שהבעיות במינכן הרבה יותר עמוקות מהחיפוש אחר יורש ללבנדובסקי. "אני יכול רק להצטער עבורו. לא יצרנו מספיק מצבים, לא המשכנו את המומנטום. זה הרגיש כאילו לא עשינו שום דבר בחודש האחרון", כעס המאמן תומאס טוכל בסיום ה-3:0 ללייפציג. המשפט האחרון עורר ביקורת בגרמניה, כאשר שני הפרשנים הבכירים, לותר מתיאוס ושטפן אפנברג, טענו כי המילים שלו לא מכבדות את השחקנים ומורידות להם את הביטחון. בקיצור, התחלה שלא מבשרת טובות בלשון המעטה.
טוכל מתוסכל ואפשר להבין אותו. בעונה שעברה הוא הגיע בהפתעה אחרי הפיטורים מעוררי המחלוקת של יוליאן נגלסמן בחודש מארס. לא רק שבאיירן לא השתדרגה אחרי החילופים על הקווים, אלא הלכה אחורה. המספרים משקפים זאת בצורה הטובה ביותר: תחת טוכל אלופת גרמניה ניצחה רק בשישה מ-13 המשחקים הרשמיים שלה. היא הפסידה חמש פעמים והודחה מהגביע הגרמני, נזרקה מליגת האלופות על ידי מנצ'סטר סיטי המופלאה, וכמעט ואיבדה את תואר האליפות. למעשה הצלחת הובטחה רק בזכות שער ניצחון של ג'אמל מוסיאלה בדקה ה-89 של המחזור האחרון והודות לכך שדורטמונד פישלה במשחק הבית מול מיינץ. לכך אפשר כמובן להוסיף את התבוסה בסופר קאפ.
למרות השער האדיר של מוסיאלה בקלן, סיום העונה שעברה לא השאיר אדם אחד מאושר במינכן. המנכ"ל אוליבר קאן והמנהל הספורטיבי חסן סליחמיצ'יץ' שילמו בראשם זמן קצר לאחר הבטחת האליפות ה-11 ברציפות. יאן כריסטיאן דרסן, איש הכספים המוערך, קודם להיות המנכ"ל ואילו כריסטוף פרוינד, שעשה דברים מדהימים בזלצבורג, יהיה המנהל הספורטיבי החל מהחודש הבא. בינתיים, דרסן היה פעיל מאוד והצליח לסגור את אחת העסקאות הכי מסובכות ואף כופף את היו"ר של טוטנהאם דניאל לוי, בדרך להחתמת קיין. וממש לא בטוח שזה מספיק.
טוכל קיבל את החלוץ הכי טוב שכנראה היה יכול לחשוב עליו בשוק ההעברות ובכל זאת באיירן נמצאת במצוקה בעיקר בגלל שתי עמדות מפתח: מנואל נוייר שנפצע בתאונת סקי יחזור כנראה רק באוקטובר לכשירות ובינתיים יאן זומר נמכר לאינטר. הגרמנים כבר היו קרובים לשאול את קפה מצ'לסי, אבל זה בחר בריאל מדריד לאחר הפציעה של טיבו קורטואה. היו עוד ניסיונות להביא שוערים כמו שטפן אורטגה ממנצ'סטר סיטי וגם שמו של בונו מסביליה הוזכר. אבל לבסוף, הבווארים יפתחו את העונה עם יאן אולריך הוותיק בשער, מה שלא מוסיף הרבה ביטחון להגנה.
אחרי ישיבת הנהלה דרמטית שהתקיימה השבוע, החליטו ראשי המועדון להפתעת כולם לשנות כיוון ולהביא שוער צעיר וזול יחסית. על פי כל הפרסומים, דניאל פרץ, אמור להגיע ולשמש כגיבוי של אולרייך עד לחזרת נוייר. ההחתמה המסתמנת של פרץ היא בשורה מרגשת לכל מי שאוהב את הכדורגל הישראלי ונקווה שהשוער הצעיר יקבל הזדמנות. במקרו של הדברים, נראה שסיבוב הפרסה שעשתה באיירן רק מעיד על חוסר החלטיות ואולי ציפייה שנוייר יחזור עד נובמבר למגרשים, ובכל מקרה מדובר בהימור. הרי, אף אחד לא יכול לתת תשובה האם שוער נבחרת גרמניה עטור ההישגים יחזור לעצמו אחרי הפציעה הקשה.
העמדה השניה והבעייתית היא הקשר האחורי. בגרמניה קוראים לזה "זקסר" או בקיצור 6. טוכל הוא מאמין גדול ביושוע קימיך, אבל לא רואה אותו כמספר 6 קלאסי ורוצה שם הרבה יותר אגרסיביות. ערב פתיחת הליגה, לבאיירן יש מספר שחקנים במרכז הקישור: קונרד ליימר שהגיע מלייפציג ורפאל גררו (מגן שמשחק גם בקישור) מדורטמונד הם לא אחוריים בהגדרה, בטח גם לא לאון גורצקה שהיו שמועות על עזיבה מציגו. ראיין חרבנברח היה מיועד להיות השחקן הזה, אבל מאז הגיע מאייאקס טרם הוכיח את עצמו. טוכל מאוד רצה את דקלן רייס, אבל בשל מחירו באיירן יצאה מהמירוץ והקשר חתם בארסנל. בקיצור את החור הזה עדיין צריך למלא.
שלא נטעה, באיירן מגיעה לעונת 23/24 עם הסגל האיכותי והעמוק ביותר מיתר היריבות שלה וכל דבר פרט לאליפות מספר 12 ברציפות תהווה כישלון. חשוב להדגיש לצד זה כי פעמים רבות נראה שהקבוצה של טוכל איננה מספיק מאוזנת במשחק ההתקפה וההגנה שלה. רוב הפעולות המוצלחות מקדימה הן אישיות ולא תמיד נובעות מאיזה תבנית ברורה ומאחור הקבוצה לעיתים קרובות נראית מופקרת ומבולבלת. הגעתם של קיין וקים ז'אי מין (הרכש המעולה מנאפולי), שלא פתחו מול לייפציג, אמורים לתת לבאיירן שקט תעשייתי בשני חלקי המגרש ועם זאת נדגיש כי האימפריה ממינכן עוד צריכה לעבוד חזק בחלון ההעברות.
מעבר לעמדות הבעייתיות, חוסר הלכידות והתוצאות הלא מחמיאות תחת טוכל, בבאיירן מבינים שתהיה להם תחרות גדולה העונה, אם לא יהיה שינוי דרמטי. דורטמונד שבעטה בדלי במחזור הסיום איבדה את השחקן הטוב ביותר שלה - ג'וד בלינגהאם - והצליחה למצוא תחליף מסקרן בדמותו של פליקס נמצ'ה, הקשר המוכשר שהגיע מוולפסבורג. פרט לאנגלי האדיר, המאמן אדין טרזיץ', שזוכה לאמון מלא משחקניו ומנהליו, הצליח לשמור על הנכסים החשובים שלו ובקבוצה יקוו לכך שהקבוצה לא תיפול קורבן לפציעות שחקנים, כפי שסבלה מכך בעונה שעברה. זה יכול להיות המפתח לעונה טובה נוספת בצהוב שחור.
שתי קבוצות אחרות שמסומנות כמועמדות ללכת חזק הן לייפציג ולברקוזן. נכון הקבוצה ממזרח גרמניה איבדה את כריסטוף אנקונקו, יושקו גברדיול, דומיניק סובוסלאי וליימר, אך הכינה עתודות מעניינות במיוחד. אחד מהם - צ'אבי סימונס המושאל מפ.ס.ז' - כבר הראה ניצוצות במשחק האדיר במינכן בשבת. לייפציג השקיעה למעלה מ-100 מיליון על רכישות שחקנים חדשים ויש לה עומק בלתי רגיל, שיכול לקחת אותה גבוה יותר מזכיה נוספת בגביע הגרמני.
לברקוזן התחזקה בגרניט ג'אקה, ויקטור בוניפאסה, ארתור ואלחנדרו גרימלדו ונראית יותר ממוכנה לעונה. היתרון של לייפציג ולברקוזן הוא בעמדת המאמנים - מרקו רוזה וצ'אבי אלונסו - ששידרגו את הקבוצה בחצי השני של העונה שעברה וכעת מתחילים עונה מלאה ראשונה.
ואם לחזור לקיין ובאיירן, אז עושה רושם שהאתגר שלהם לא יהיה רק בליגת האלופות. אם לשפוט לפי הלך הרוח בחודשים האחרונים, הבונדסליגה מודל 23/24 מסתמנת כעונה שבה התחרות רק תלך ותגבר ואירועי המחזור האחרון היו בעצם רק הפרומו למאבקים חריפים שצפויים לבאיירן בתשעת החודשים הבאים.
