למי שזה לא היה ברור עד כה, אמש (רביעי) הובהר באופן חד מאוד ששלב הפלייאוף של ליגת האלופות הוא אופרה אחרת לגמרי ממה שהיה לנו עד כה. לא מדובר רק בהמנון הנהדר של ליגת האלופות, אלא גם, ואולי בעיקר, ברמת הקבוצה העומדת מולנו בדרכנו לאלדוראדו של הכדורגל האירופי.
מול קהל משולהב שנתן אטמוספרית טירוף ותפאורה שהולמת את המעמד, הרבה לפני פתיחת המשחק, הבחורים הצעירים של ברן עמדו איתן. לאחר עשרים דקות של בליץ פתיחה ומומנטום בחסות האווירה, רפאל ויקי וכנופיית העמלקים ייצבו את השורות, והעמידו אותנו על אפס מצבים ממשיים לכיבוש שער עד לסיום המשחק.
רמת הפיזיות, הטכניקה והמשמעת הטקטית ההגנתית של יאנג בויז היא לא משהו שנפגשנו בו זה זמן רב. יש את אלו שמציינים את הכוכב האדום של העונה שעברה כקבוצה טובה יותר מיאנג בויז, אבל לדעתי, לפחות, זה חטא לאמת. הגנת הכוכב האדום ניגפה בפני פרנזי פיירו בכל מאבק פיזי, ובאופן כללי הפגינה פגיעות ובקיעים, גם בבית וגם בחוץ. אתמול, לעומת זאת, פיירו פגש לראשונה זה זמן רב בתופעה שהוא לא מורגל אליה - בלם שיכול להתמודד איתו פיזית.
אמנם היו בעימותים ביניהם לפחות שלושה פאולים גסים וברורים לטובת פיירו שלא נשרקו, אבל השורה התחתונה היא שמוחמד עלי קמארה פשוט חיסל את פיירו במשחק הזה. החום והלחות לא עשו רושם, לא עליו ולא על שאר שחקני יאנג בויז, והם לא איבדו ריכוז ועמידה אפילו לשנייה.
אנחנו, מצד שני, איבדנו את הריכוז וקור הרוח די מהר. המון חוסר דיוק בפעולה ובמסירה האחרונה, הגבהות עקרות שלא הולכות לשום מקום, תנועה דלה ולא חכמה בלי כדור של שחקני החלק הקדמי, משחק פשוט לא טוב התקפית. בנקודה שבה היינו צריכים רעיון חדש מול הגנה מאוד מאורגנת, לא מצאנו אותו.
עיקר הטענות שהופנו כלפי מסאי דגו על המשחק אתמול היו באיחור בחילופים, בזהות שלהם ובהשארתו של פיירו על כר הדשא למרות יכולת דלה מאוד. אני מסכים עם רוב הטענות, בהחלט לא ניהול משחק טוב. לא מספיק יד על דופק המשחק, והסיטואציה על הדשא במחצית השנייה טופלה על ידו באופן רע, מכל בחינה.
באשר לפיירו - אני מבין למה דגו רוצה אותו בכל רגע על המגרש מול השווייצרים. מבחינה הגנתית, פיירו הוא אולי בלם הנייחים הכי חשוב של מכבי חיפה. מדובר בערימה של מגדלים בחולצות כדורגל, וצריך כל שחקן גבוה על מנת שיטאטא בראש איומים אוויריים. בלעדיו, מדובר במיס מאץ' שיכול היה לעלות ביוקר. התקפית, הגם שהוא לא הצליח להתעלות פיזית מעל קמארה, הוא בהחלט העסיק אותו ממושכות והתיש אותו.
וכאן מגיעה הבעיה. הרי כל כדור שפיירו כן לקח מהכדורים הארוכים ששיגרה מכבי חיפה ננגח קדימה או הצידה והלך לאבדון. הימצאותו של חלוץ זריז סטייל דין דוד, במקום סבע שירד מדרגה אחת אחורה, הייתה יכולה לעשות את ההבדל כאן. חומר למחשבה לגומלין, בכל אופן.
מה שכן, וצריך לתת כאן קרדיט ענק למסאי ולצוות - אפס מצבים מצד היריבה. שלא נטעה, לא מדובר בקבוצה חלשה התקפית או חסרת יומרות. כשהפליימייקר שלך מושך עניין מקבוצות כמו דורטמונד, זה אומר משהו. וזה לא שיאנג בויז לא ניסתה לצאת למעברים: היא לחצה קדימה באינטנסיביות לאורך כל המשחק, אבל כל חטיפת כדור ויציאה למתפרצת מצידה נתקלה בחומה הגנתית בצורה, בעיקר בצורה של עבדולאי סק, השם יזכהו בשנים טובות, מרגליות לרוב וחוזה חדש.
זה באמת פחות טריוויאלי ממה שזה נראה. ביום חלש התקפית של כלל החולייה הקדמית, מכבי חיפה הפגינה משחק טוב מאוד של כלל ההגנה, להוציא את קורנו (וגם הוא לקה בעיקר בדיוק בחלק ההתקפי ובספיגת צהוב מטומטם). לא רק סק, גם דניאל, שון וחזיזה נתנו הכל מהכל בבלימה ובסיכול, ולמרות איבודי כדור ומסירות לא מדויקות פה ושם, בהחלט נתנו סיבה להיות מעודדים לקראת המשך ההתמודדויות עם קבוצות אירופיות.
מה שפחות מעודד, כאמור, הוא החלק הקדמי. כדי לנצח משחקים כאלו ולפצח קבוצה מאומנת ומהודקת של שועל רציני, אתה חייב את האקסטרה. על המגרש ועל הקווים. אתמול לא שם ולא שם נמצאה לנו הישועה. בשלב מסויים מסאי דגו גם די חתם על התיקו הזה, כפי שהודה, ולכן גם לא כל כך ברורים לי דבריו על "אומץ". אני יכול להבין את החשש מלספוג שער שיחסל את ההתמודדות סופית, אבל חוסר התעוזה וההתמהמהות בשינויים יכולים לעלות לנו, בסופו של דבר, בהתמודדות כולה. המעז מנצח, כידוע, ולא העזנו כמעט בכלל.
אם כבר מדברים על התמודדות, מי שהתמודד ושוב הוכיח שמקומו ברמות הגבוהות ובמפעלים המובחרים ביותר היה עלי מוחמד, עם משחק של דינמו, תיקולים מצויינים ופעולות טכניות מרהיבות של דריבל על שטח קטן ומשלוח כדורים קדימה. איזה שחקן, יא אללה, נכס מועדון משובח. יחד עם ג'אבר, השלים חוליית קישור ששלטה ואף התעלתה על האמצע של יאנג בויז במרבית שלבי המשחק.
הבעיה, כאמור, היא במה שקורה כשעלי מוחמד נסגר ו/או מתעייף, כפי שאכן קרה במהלך המחצית השנייה. ושם, אולי, טמון הכשל הגדול ביותר של ההכנה הלקויה בקיץ הנוכחי: מכבי חיפה מוצאת את עצמה במשחק ברמה כזו ללא אלטרנטיבה בשיעור קומה, לא בקישור המרכזי ולא באגף שמאל של ההגנה. שלושת החילופים שביצע מסאי הם כאות וסימן לכך שהספסל הזמין כרגע, בדגש על כרגע, פשוט לא מספיק איכותי בכדי לתת רגליים רעננות ובעלות מסוגלות להתמודד ברמות האלו.
האיחור בביצוע (או אי ביצוע, במקרה של המגן השמאלי) החלטות הרכש, כמו גם אי זמינותו של קשר האמצע הנוסף שהגיע, יכול גם הוא להתברר כאבן נגף שתמנע מאיתנו השתתפות שניה ברציפות במפעל האירופי. זה לא היה קיץ טוב בכל הנוגע לניהול המקצועי של מכבי חיפה, ואני משוכנע שבמועדון מודעים לכך ויפיקו את הלקחים בהמשך. חלק מן המהלכים שבוצעו בשבועות האחרונים, לרבות איזרוחו של דניאל והחתמתו המהירה של שימיץ', מראים מגמת התאוששות ושיפור גם בהקשר הזה, נקווה לחלונות זריזים ומוצלחים יותר בהמשך.
אז במשחק הבית נעצרנו, בחריקה, אפילו, ואנחנו יוצאים למשחק חוץ על כל הקופה, מול קבוצה מאוד חזקה, טקטית ופיזית, שלא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שהשמיטה בבית שלה משחק. המשימה הקשה הפכה לקשה הרבה יותר, וכפי שלא היינו פייבוריטים מלכתחילה, עכשיו העניין הרבה יותר מסובך ומאתגר ממה שהיה.
מצד שני, בבית יאנג בויז תיאלץ לתקוף ולהיחשף הרבה יותר מאחור, ואם יש משהו שהבנו אתמול, זה שההגנה שלה אולי חזקה ומאוד פיזית ומאסיבית, אבל לא משופעת בסילונים. הוכחנו שאנחנו מסוגלים להתמודד עם הארסנל ההתקפי שלהם, פיזית וטקטית, עכשיו רק צריך לדאוג לשינוי תפיסה וגם שינויים פרסונליים בחלק הקדמי. יאנג בויז היא קבוצה חזקה, אבל היא לא בלתי עבירה. בשילוב כלים נכון ומשחק חכם, נוכל לייצר מתפרצות מהירות ולעקוץ את כרטיס הזהב לצ'מפיונס.
זה הולך להיות סופר קשה, זה ברור. אבל עם קהל ירוק שיגיע וירעיש עולמות ועם החלומות בראש והסמל הירוק על החזה, כבר למדנו שהכל אפשרי.
שבוע טוב וירוק לכולם.
