1. מכרות המלך סולומון. הופעת הבכורה של מנור סולומון בהרכב הפותח של טוטנהאם הוכתרה בהצלחה גדולה. שני בישולים, 68 דקות טובות וניצחון 2:5 בברנלי. רוב המחמאות הפומביות היו שייכות כרגיל לישראלים – בתקשורת וברשתות החברתיות. הן היו גם מוצדקות וגם מוגזמות. טבעי שהזרקור הישראלי יופנה אל אחד מבניו המובחרים, אבל באנגליה היתה ההתלהבות מסולומון רק במקום הרביעי.
יונג מין סון הוביל בשדרת הסופרלטיבים אחרי שלושער. ג'יימס מדיסון דלק בעקבותיו עם עוד הופעה לפנתיאון ושער מפואר. אם רק היו מדיסון ומאמניו מצליחים לעצב ולייצב את כשרונו והטמפרמנט שלו קודם לכן – נבחרת אנגליה היתה נהנית מכוכב נוסח גאזה. בגיל 26 אולי לא מאוחר מכדי שזה יקרה.
במקום השלישי נמצא האיש שמצליח בינתיים עם מדיסון במה שקודמיו כשלו. אנג' פוסטקוגלו, המנג'ר האוסטרלי, כבר הספיק הרבה יותר. בלי ניסיון פרמיירליג, בלי הארי קיין ןעם הרבה סימני שאלה, התרנגולים של טוטנהאם במקום השני, בלתי מנוצחים ובצמרת טבלת הכיבושים. פוסטקוגלו הפך בן לילה לאהוב האוהדים, כמעט דמות פולחן. רובי וויליאמס שוכנע לשיר לו ולספרס פזמון אהבה, בקליפ שהפך ויראלי. מכרות המלך סולומון והגשרים של מדיסון הופכים את האוסטרלי למנג'ר ארבעת המחזורים הראשונים. יש לו רק מתחרה אחד.
2. לזרבי חוקים משלו. גם הסעיף הזה מתחבר למנור סולומון. רוברטו דה זרבי היה המאמן שלו בשחטאר דונייצק, ויהיה מסקרן מאוד לשמוע מהחלוץ הישראלי תובנות על המנג'ר האיטלקי. זאת משום שמסתבר שדה זרבי הוא סוג של קוסם.
עוד איש שמעולם לא אימן קודם לכן באנגליה, נכנס לנעליים הענקיות של גראהם פוטר, שהפך את ברייטון אנד הוב אלביון לסוג של אנדרדוג-אימפריה. דה זרבי לא נבהל. הוא מכר את המגן הטוב ביותר שלו, מרק קוקורייה, לצ'לסי. בלעדיו הוא הביא את השחפים לליגה האירופית (מקום 6 אשתקד) והקדים את טוטנהאם וצ'לסי. בפגרת הקיץ הוא נאלץ לוותר על מרכזיים נוספים: אלוף עולם אלכסיס מקאליסטר (ליברפול), והקשר המעוטר ביותר בליגה (בתשבחות), מויסס קאייסדו (צ'לסי).
והנה, הפנים החדשות של ברייטון יפות לא פחות. זוהרות למרחקים. החבורה של דה זרבי ניצחה שלושה מארבעת משחקיה. היא במקום ה-....שישי. הכדורגל שלה סוחף, היא מלכת הכיבושים בליגה, ואוואן פרגוסון בן ה-18, החלוץ האירי (יכול עדיין לשחק בנבחרת אנגליה) כבש השבוע שלושער ראשון. רק מייקל אואן, רובי פאולר ופרנסיס ג'פרס מקדימים אותו בטבלת כובשי הפרמייר לפני גיל 19. בקצב הזה, מי יודע אם פרגוסון לא ישבור בעתיד את שיא ההעברות של קאייסדו (115 מיליון פאונד). אבל בינתיים הוא שחף THROUGH AND THROUGH, ואף אחד גם לא חש בחסרון קאייסדו, כי בקישור פורח בילי גילמור, הפליימקר שנרכש מ... צ'לסי. אוי, הקארמה.
3. פטיש 10 קילו. הליגה האנגלית הבכירה מציגה מתכון (פטנט) חדש: אף פעם אל תהסס למכור את הכוכב הכי גדול שלך. אדרבא, תן לו ללכת ומיד תקטוף את הפירות. הארי קיין ומויסס קאייסדו פיארו את שני הסעיפים הראשונים מעל, ועכשיו תורו של דקלן רייס.
דקה לפני שקאייסדו לקח לו את הבכורה בתמורה לנזיד העדשים של סטמפורד ברידג', רייס היה הכדורגלן היקר בממלכה. ארסנל קנתה אותו מווסט האם ב-105 מיליון ליש"ט. אבל דקה אחרי שרייס עזב את מזרח לונדון לטובת צפונה של הבירה, פטישי ווסטהאם רעמו כל הדרך לעשר נקודות מתוך תריסר ומקום רביעי בטבלה. איך זה קורה? מזמן כבר למדנו שאחת מסגולות הספורט הפופולרי והנפלא בתבל היא שהוא רחוק מלהיות מדע מדויק. תנסו לחבר 2 ועוד 2 אצל אמבפה, מסי וניימאר – ותקבלו 3. ובכל זאת, כמה מילים טובות על המנג'ר הסקוטי דייוויד מויס, שהושמץ לא פעם, ספג ביקורות על כדורגל תקוע ומיושן, ועמד על כך שהרכישה החשובה של הקיץ הזה תהיה כדורגלן אנגלי ומנוסה – ג'יימס וורד פראוס מסאותהמפטון.
וורד פראוס הוא כרגע וורד-פרס. ווסטהאם החייתה את כל הכישורים של שחקן שבעטיים הגיע לנבחרת אנגליה, אך לא הצליח להותיר במדיה מספיק רושם. בווסטהאם 23/24 הרכש מהסיינטס עושה את ההבדל. רייס מצליח באמירויות, אבל וורד פראוס משפיע אפילו יותר על מרכז השדה והכנף של הפטישים. ומכיוון שסביבו יש בהחלט צוות לגמרי לא רע – ג'ארד בואן, מיכאיל אנטוניו, ולדימיר צופאל כהערות שוליים, יכולים בלונדון סטדיום להמשיך ולהאמין שהבועות שהם מפריחים יגיעו העונה הרבה יותר גבוה ממה שמישהו חזה או חלם.
4. סאנצ'ו פנשו. מנצ'סטר יונייטד מדלגת משערוריה לסקנדל ובחזרה. דווקא ההפסד לארסנל בסיום הדרמטי בלונדון היה המשחק הטוב ביותר של השדים האדומים העונה, והם בהחלט רשאים לפנטז על "מה היה קורה" אם הבוהן של גרנאצ'ו היתה מונחת סנטימטר אחד אחורה, והשער שלו היה מאושר וקובע 1:2 לקראת הסיום.
אבל בעוד יונייטד לוקחת דברים חיוביים מלונדון (ארון וואן ביסאקה, דייגו דאלוט, רסמוס הוילונד), היא עדיין רק עם 50 אחוזי הצלחה, שש נקודות מהפסגה, ובעיקר חוסר שקט מעיק ומעיב מחוץ לכר הדשא. יומיים אחרי שפרשת מייסון גרינווד המביכה הסתיימה במעברו של האנפן-טריבל לחטאפה, פרץ ילד-טוב-ג'יידון-סאנצ'ו (לא שמענו עליו שום דבר רע עד היום) לזירה עם הצהרה פומבית מטלטלת בדבר היותו "שעיר לעזאזל" של המנג'ר אריק טן האח.
ההולנדי השאיר את החלוץ האנגלי בבית בסוף השבוע, ואמר שזה "בגלל שהוא לא היה טוב באימונים". לא היה ולא נברא, הגיב סאנצ'ו ולמעשה כינה את המנג'ר שלו שקרן. בעת כתיבת שורות אלו הפרשיה הזו עדיין צוברת תאוצה. היא מגיעה גם בשולי הספקולציה המקוממת (את האוהדים) על סיבוב הפרסה של הבעלים הגלייזרים, שכנראה נמלכו בדעתם באשר למכירת המועדון. צרות וסקנדלים באולד טראפורד. מה שבטוח: לבריאות של הקבוצה על המגרש זה לא מוסיף.
5. יש למה לחכות. מנצ'סטר סיטי עם 12 נקודות ומאה אחוזי הצלחה. אחריה טוטנהאם, ליברפול, ארסנל וגם ווסטהאם עם 10 נקודות ובלתי מנוצחות. ברייטון דולקת עם 9 נקודות ותריסר (!) שערים ב-360 דקות. הכסף הגדול לא מבטיח דבר (הלו, צ'לסי, מקום 12). שמות חדשים עושים כותרות ישנות. אח, איזה כיף. ברור, הכל עוד יכול להשתנות, אבל גם אם כן – הדינמיקה של הפתיחה היא חגיגה מכל כך הרבה זוויות. הלאה הפגרה הבינלאומית. COME ON SOLOMON (גם פה גם שם).
סוף
