מוחמד אבו פאני הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לכך שההתמדה משתלמת. הוא אף פעם לא נחשב להכי בולט וגם מימדיו הפיזיים הצנועים יחסית לא עזרו, אבל עם הרבה עבודה קשה, התמדה ועם לא מעט כישרון הוא הצליח לפלס לעצמו מקום במכבי חיפה ובנבחרת ישראל, ובקיץ האחרון הגשים חלום ויצא לאירופה - פרנצווארוש ההונגרית שילמה עליו 1.5 מיליון יורו. בראיון מקיף סיפר אבו פאני על הרגעים הגדולים בחיפה, ההחלטה לעזוב את המקום לו הוא קורא בית והשאיפות להמשך הקריירה.
תחילת הדרך שלו
"בכפר תמיד הייתי הכי טוב בכדורגל, כולם ציפו שאהיה כדורגלן. בכפר זה שונה, לא כולם מתרכזים בכדורגל או חושבים על זה כמקצוע. פרצתי הרבה גבולות לשחקנים במגזר ובכפר. הורים מבקשים את עזרתי עם הילדים שלהם, זה עושה לי טוב על הלב
עזיבת מכבי חיפה
"לא פשוט לעכל את זה, לקח לי המון זמן לעכל שאני עוזב מקום שהיה עבורי בית 15 שנה. אני חושב שזה הצעד הכי משמעותי בחיים שלי, בקריירה המקצוענית. חיכיתי לצעד הזה. עסקאות שהיו לי קודם לכן לא הבשילו, אבל אני שמח שנשארתי במכבי חיפה ושיחקתי בליגת האלופות במכבי חיפה, שזה חלום שהתגשם. בסופו של דבר אני חושב שהכל לטובה. אחרי שהייתי בליגת האלופות עם מכבי חיפה, אני חושב שעשיתי איתם הכל. כמו שחלמתי והבטחתי לעצמי".
ההחלטה ללכת לפרנצווארוש
"יכול להיות שהייתי נשאר במכבי חיפה, בסופו של דבר לא הגענו להצעה הזאת. לדבר סתם דברים באוויר אני לא חושב שיש לזה טעם. חלמתי לצאת לאירופה, אני לא מסתיר את זה. כמו כל שחקן שמשחק בליגת העל, אני רוצה להתקדם ולהגיע לאירופה. זה אחד החלומות הגדולים כשהייתי ילד. להגיע לבוגרים של מכבי חיפה ומשם להמשיך הלאה. אני צריך להגיד תודה למשפחה שלי כל בוקר שהיו איתי בכל רגע בחיים שלי, לא הייתי מגיע לרמות האלה בלי המשפחה שלי".
"הכדורגל ההונגרי באותה רמה של הליגה הישראלית, זו לא הליגה הכי טובה שאפשר. אבל פרנצווארוש זה מועדון גדול ואירופאי לכל דבר כמו מכבי חיפה. יש לי גם את השיקולים שלי שאני שומר לעצמי. בסופו של דבר לקחתי את ההחלטה שאני חושב שהיא הכי טובה עבורי. לא פשוט לקפוץ מהליגה הישראלית לליגה גדולה, אין הרבה שחקנים שעשו את זה ועושים את זה. אני חושב שהגיע הזמן מבחינתי לשנות כיוון. שלוש שנים במכבי חיפה... עשיתי הכל. קונפרנס ליג, ליגת האלופות, שלוש אליפויות, ליגה אירופית. אם נסתכל על המכלול, עשיתי שלוש שנים גדולות, אבל לא הגיעו הצעות מקבוצות גדולות, אז שיניתי כיוון. אולי מקבוצה כמו פרנצווארוש זה יכול להגיע".
"קודם כל אני צריך להוכיח את עצמי כאן ולנסות להתקדם כמה שאפשר. הגעתי למועדון גדול ואירופאי, זה המועדון הכי גדול בהונגריה. אני צריך להוכיח את עצמי. זה שקנו אותי, זה לא אומר שיש לי מקום מובטח בהרכב או בסגל, בסופו של דבר אני הולך לשם כדי להוכיח את עצמי ולהתחיל מאפס. אני הולך להילחם על המקום שלי כמו בכל קבוצה שהייתי ולנסות לתקוע יתד".
הרגעים הגדולים ביותר בחיפה
"אני חושב שהיו לי שני רגעים שהם מבחינתי סופר גדולים - האליפות הראשונה במכבי חיפה אחרי עשר שנים. באמת הקאנו דם, זה היה עד הרגע האחרון. זה שלא לקחנו אותה בק"ש ואז הגענו לסמי עם כל הקהל שלנו. לקחת אליפות זה בבית זה משהו שלא חוויתי אי פעם. הפעם הראשונה שלי ופעם ראשונה לאחר עשר שנים עבור המועדון שהצלחנו להחזיר אותו לטופ".
"הרגע השני הכי גדול מבחינתי זה פריז בבית. משחק ראשון בליגת האלופות מזה 11 שנה, זו מבחינתי סגירת מעגל. בקמפיין הקודם של מכבי חיפה הייתי בין הילדים שעלו עם השחקנים. עליתי עם גולסה נגד באיירן ועליתי עם שי מימון נגד יובנטוס. פתאום לשחק בליגת האלופות ולשמוע את ההמנון זה משהו שלא הרבה שחקנים זוכים לו. אני חושב שלשחק נגד מסי, ניימאר ואמבפה במשחק כזה גדול, זה חלום שהתגשם. אני חושב שנתנו להם פייט בסמי עופר. היה לי משחק מצוין, שמח שהצלחתי להתעלות. לתת פייט באמצע לשחקנים כמו וראטי".
הפגישה הראשונה עם בכר
"לא תכננתי לפגוש את ברק. הייתה לי פגישה עם מכבי חיפה כשחזרתי מהשאלה וקצת לא הסתדרנו. אני זוכר שאיך שיצאנו מהפגישה, פתאום ברק בכר נכנס לחדר הפגישות. היה שם את יענקל'ה, עוזי וברק. באתי לצאת והוא בדיוק נכנס. יענקל'ה תפס אותי ואמר 'תכיר, זה המאמן החדש', הייתי קצת בעצבים. הסתכלתי על ברק והוא חייך אליי, לא הייתי בטוח אם הוא מכיר אותי בכלל. אמרתי לו 'לא אכפת לי מי ישחק ומי לא ישחק, אני הכי טוב. תן לי הזדמנות ונסה אותי'. אני חושב שזה באמת משפט שנכנס לו לזכרון. זה נתן לי צ'אנס ואני שמח שהצלחתי להחזיר לו על זה".
על האופי שלו
"היינו שחקנים נחמדים לפני האליפויות, היינו שחקנים שלא רבים עם שחקנים ועם שופטים, הכל היה עובר לידינו. ברק הכניס לנו קצת רוע לקבוצה. איכשהו אני וחזיזה היינו האחראיים על הרוע שהיינו צריכים. כשאתה רוצה לקחת אליפות, אתה לא יכול להיות נאיבי או לשחק בלי רוע חיובי, אני לא מדבר על מכות וקללות חס וחלילה. אתה חייב שתהיה לך החוצפה החיובית. לפעמים אני וחזיזה היינו על תקן של 'לריב' במקום שחקנים אחרים, להדליק את הקהל ולהדליק שחקנים יריבים בשביל לנצח את המשחק. אני חושב שזה עזר לנו מאוד באליפויות שלנו. לפעמים זה לא כיף לעשות את זה, אבל בשביל הקבוצה אתה חייב לעשות דברים כאלה. להדליק את הקהל, להדליק את הקבוצה. לפעמים להרתיע שחקנים אחרים, אתה מכניס את עצמך למשחק. בהרבה מקרים זה ניצח לנו משחקים, שהקהל נדלק ואנחנו נדלקים ועושים מהפך וכובשים שערים".
החזקת הכדור בדגל הקרן מול מכבי ת"א
"עוד פעם דגל הקרן? היה לנו משחק מאוד קשה נגד מכבי ת"א, בתקופה ההיא לא ניצחנו את מכבי ת"א בליגה. הם הגיעו לסמי ואחרי 10 דקות כבר הובילו עלינו 0:2. התחלנו לשמוע את הקהל שאומר 'עוד פעם מכבי ת"א מנצחת אותנו ועוד פעם חוזר הניגון'. לפעמים אתה אומר 'טוב, כמה אפשר להפסיד? אני רוצה לנצח הפעם' וגם כשלקחנו את האליפות הראשונה, לא ניצחנו אותם. ניצחנו אותם באלוף האלופים, אבל עדיין לא ניצחנו בליגה וכולם מדברים על זה שצריך לשבור את המנחוס".
"באותו משחק עשינו מהפך שהוא באמת מהפך מדהים. ברק כבר הכניס את כולם, את כל שחקני ההתקפה שהיו לנו בסגל. שיחקנו עם דוניו, דין דוד, בן שהר, שרי, חזיזה ואצילי ושיחקנו בלי שחקני הגנה. אחרי שהצלחנו לעשות את ה-2:3, הסתכלתי על הספסל וצרפתי צועק: 'עכשיו תעשו הגנה'. אני מסתכל סביבי ולא רואה שחקני הגנה, מי יעשה הגנה? אנחנו אומרים שחייבים לנצח את המשחק. אני זוכר שהכדור התגלגל לקרן ואני אומר 'אם הם יוצאים מפה, זו עוד התקפה והדקה 95 וזה כדורים ברחבה ובלאגנים'. לקחתי את הכדור בקרן ולמזלי הוא לא יצא משם. בסופו של דבר הניצחון היה מול העיניים שלי. אני חושב שהגיע לנו לנצח את המשחק הזה".
הקהל בחיפה
"הקהל של חיפה הוא קהל מדהים, הוא תמך ועודד את הקבוצה ברגעים הכי קשים. אני הייתי אוהד של מכבי חיפה, גדלתי בתוך המועדון, תמיד הסתכלתי על השחקנים הבוגרים, הבאתי כדורים לשחקנים, תמיד שמעתי את הקהל בתוך הראש שלי. עם ההצלחות שלנו, הקהל קפץ מדרגה, הגיע לכל משחק בית, חוץ, אירופה. זה דבר שהוא לא מובן מאליו, אנשים לפעמים לוקחים את הקהל כמובן מאליו. אני חושב שהוא זה באמת שחקן נוסף במגרש. לפעמים השתמשנו בקהל כדי להרים את עצמנו. אני חושב שהוא עזר לנו להביא הרבה נקודות בליגה. בלעדיו, זה היה יותר קשה".
"אני לא חושב שאצליח להתחבר לקהל כמו שהתחברתי לקהל של מכבי חיפה. אולי אתחבר לקהל בהונגריה. החיבור שהיה לי עם הקהל של חיפה, זה מדהים. בסופו של דבר עניין של שפה, אני מבין מה הם שרים, אז יותר קל לי להתחבר למילים. כשעשו את השיר שלי, זה הדבר הכי יפה שעשו בשבילי. ציפיתי וחיכיתי עד שיצא השיר, כבר יצאה לי הנשמה. יצא לי אחד השירים היפים".
על כך שנלקח לחקירה לאחר שהניף אבוקה
"פעם ראשונה שאני מגיע לחקירה, אני עצוב ומבואס שזה הגיע למקום כזה. אותי לימדו שצריך לחגוג ניצחונות ותארים. בכל פעם שלקחנו תואר או ניצחנו, אז ברור מאליו שצריך לחגוג. לפעמים הייתי באובר חגיגות, אבל בסופו של דבר זה הכיף בכדורגל".
על מכבי חיפה של העונה
"הרבה שחקנים משמעותיים עזבו. שחקנים מתחלפים, ברק והכוורת שלו עזבה. מכבי חיפה זה מועדון גדול, זה מועדון אירופאי. המערכת יותר גדולה משחקנים וממאמנים, אני חושב שמכבי חיפה תסתדר. יביאו שחקנים אחרים ויגדלו שחקנים, חיפה תישאר בטופ של הכדורגל הישראלי. המטרות שלהם לא ישתנו, לא משנה כמה שחקנים יעזבו. תמיד ילחמו על מקום ראשון ועל כל התארים. מכבי חיפה זה מועדון שיתאושש מהר מאוד מכמה שחקנים שעזבו או מאמן כזה או אחר".
ישקול לשחק בקבוצה אחרת בישראל מחיפה?
"אין ספק כשאחזור, אני מקווה שזה יהיה רק למכבי חיפה. אני לא רוצה ולא מצפה לחזור לקבוצה אחרת, מבחינתי מכבי חיפה זה בית ראשון. אני לא יכול לדעת מה יהיה בעוד חמש...שש...עשר.. שנים. אני מקווה להישאר כמה שיותר בחו"ל, אם לחזור לארץ, זה יהיה למכבי חיפה".
לאן הוא מכוון
"אני לא מסתכל קדימה מדי. אני רוצה לתקוע יתד בקבוצה, להיות בורג משמעותי. משם להתקדם הלאה, להגיע לאחת הליגות הטובות בעולם, טופ חמש. אם אגיע לשם, אהיה מאוד שמח, עם השנים למדתי שאי אפשר לחשוב יותר מדי קדימה".
עם מי התייעץ לפני המעבר
"התייעצתי עם מונאס דאבור, דיא סבע ומוחמד עוואד ששיחקו בחו"ל. הם נתנו לי טיפים שיכולים לעזור לי".
גזענות בכדורגל הישראלי
"עברתי כמה תקריות לא נעימות בכדורגל הישראלי, זה חצה כל גבול. צריך להתייחס באפס סבלנות לכל דבר שהוא גזעני. זה דבר משפיל ולא נעים. אני שמח שאני יוצא לחו"ל ולא אשמע יותר את הקריאות, שלא פגעו רק בי. אני יכול להתמודד עם כל דבר. הם פגעו במשפחה שלי ובהורים שלי. לא כאב שצעקו לי, אלא שצעקו לי וההורים שלי שמעו את זה. שדבר שנוגע במשפחה שלי, זה קו אדום. סק הופתע מהקריאות האלה, אני הכנתי את עצמי כשאני מגיע למגרשים שיהיו קריאות כאלה ואחרות, אני לא מצדיק את זה ואומר שזה בסדר. אני מכין את עצמי יומיים לפני משחק שאולי יהיה קריאות כאלה ואחרות. עצוב היה לראות מה שקרה את סק, משפיל היה לראות אותו ככה. אני בנאדם חזק באופי שלי, אני יודע להתנתק מכל דבר. מה שכאב לי זה שההורים שלי והמשפחה שלי היו חייבים לשמוע את זה. אי אפשר לסלוח על זה".
עניין הגובה
"זה שאני נמוך ויש לי רגליים חזקות זה עוזר לי מאוד במגרש, אני משתמש בזה לטובה. חא לכל אחד יש את היתרונות שלי. אני חושב שכל שחקן שמראה את היתרונות שלו זה הופך אותו לשחקן יותר טוב. אני שמח שאני מצליח להביא את עצמי נגד כל שחקן וכל קבוצה. כשאני עולה למשחק, אני מתנתק, אני לא מסתכל על פנים של שחקנים, על גודל השחקן שמולי. המטרה שלי להוכיח לשחקן שמולי שאני יותר טוב ממנו. זה מה שאני חושב שעוזר לי במשחקים נגד שחקנים גדולים או קבוצות גדולות. הדרייב להוכיח את עצמי מולו ושיגיד לי בסוף המשחק שהייתי מצוין, זה מה שמניע אותי. אני חושב שזו אחת הדרכים שעוזרות לי להתמודד עם לחץ".
