"... היו לנו כאלה בעיות, חשבנו לא נגיע... "
אני לא זוכר המון יחידות זמן במהלך חיי, שעברו באותה האיטיות שבה עבר השבוע האחרון. מרגע סיום ההפסד המעצבן בטירספול ועד לשריקת הפתיחה אתמול (רביעי), הסתובבנו בתחושת מליחות מעצבנת, ענן קודר מעל הראש וחשש גדול מהבאות.
אתמול, ספציפית, זה כבר היה על סף הפרודיה: כל אשר יגורנו בא לנו לתוך הפרצוף. לא מספיק שפייר קורנו שכח לסגור הדלת, קיבל נזלת והפך את כל אזהרות התוכחה על ההתמהמהות בהבאת מחליף לשמאל למציאות מרה, גם משטרת ישראל המשיכה במשחק הברוגז שלה והחליטה לאשר תוף אחד בלי מקלות ליציע הצפוני (עוד על כך בהמשך). זה הרגיש באמת ובתמים כאילו כל העולם מתגייס כדי לדפוק לנו את העלייה לשלב הבא, והקארמה התכלבה עלינו באכזריות.
העצבים הבוערים (במידה לא מועטה בכלל של צדק) על הקיץ המזדחל והמאמלל שעובר על הקבוצה ומצבה הרעוע הנוכחי הפכו לגחלים לוחשות, ועם הבלגאן בצפוני ואי העידוד המסתמן נדמה היה שלפנינו ערב קשה ביותר שטרגדיה בסופו, מהערבים שיכולים לרסק או להרים עונה שלמה.
למרות שהחששות בנוגע לחוסר העידוד התבדו, לאחר שהמשטרה עשתה את המתבקש ואיפשרה הכנסת תופים, כל מה שחשבנו בנוגע לערב קשה התממש באופן מייאש מול עינינו. מכבי חיפה עלתה בהרכב התקפי מאוד, עם דולב חזיזה כמגן שמאלי וכל חיל הפרשים מקדימה, וכצפוי, חור מאחור גרם לפנדל לא מחויב והנה שריף הופכת את כל הסיוטים של השבוע האחרון למציאות מול עינינו הכלות.
שרי, היחיד מבין רשימת האסים שהופיע אתמול (ולעונה בכלל) אמנם איזן בזונדה אופיינית מהבלטה של אצילי (מתחיל לסגל הרגל בעניין, שמתי לב), אבל מכבי חיפה הייתה רחוקה מלשכנע. לצד החמצות מסמרות שיער, סיפקנו אתמול מופע אימים בהגנה מול הכדורים הארוכים של שריף.
הדקות נקפו במהירות מרגיזה, ההחמצות המשיכו, ממש כמו ההפקרות מאחור והמומנטום דעך. החילופים של חזיזה בשיבלי וסבע בדין דוד לא הועילו, ולמעשה אף סירבלו את המשחק והרגיעו אותו, והמחשבה על איך אני הולך לתפקד עם הדיכאון הזה מחר הלכה וקנתה אחיזה חזקה יותר ויותר במציאות.
ואז מסאי דגו עשה מהלך על הכתר. הימור מוחלט, עוד אול אין על האול אין שמלכתחילה החל איתו את המשחק. אל המגרש הוכנסו ג'אבר, סוף פודגוראנו ואריק שוראנוב (בשני אינטרוולים די צמודים) והיה ברור, כמו הציטוט של אצילי מהעונה שעברה, שתהיה כאן "או חתונה או לוויה".
השעון טס קדימה ואנחנו שקענו בבוץ של מצבנו הנפשי והבאסה, והישועה לא נראתה באופק. עם העזיבה של אצילי, נזכיר, נאמר שמה שהכי חסר למכבי חיפה זה שחקן שייתן גול מכלום כשהמשחק תקוע. לא יודע עד כמה זה יהיה דבר קבוע, אבל לפחות אתמול, מחמוד ג'אבר חגג את החוזה החדש שלו במכבי חיפה עם גול כזה בדיוק, פצצה הזויה משלושים מטרים ששלחה את כל מבואות חיפה ליקום אחר של רעש ורעידות. עדיין בחיים, אחרי כל הבלגאן. לאחר מכן, מכבי חיפה השתלטה על הדשא ועוד החמצה מסמרת שיער של דין דוד ממטר אחד קבעה שהערב הארוך והמייגע ימשיך להיות ארוך ולייגע לפחות לעוד חצי שעה.
היה ברור לגמרי שמנטלית ופיזית, שחקני טירספול (שמרביתם לא ילידי מולדובה) ייפלו מהרגליים והכושר העדיף שלנו יעשה את שלו, אבל השער בושש לבוא. יותר מזה, קצת ריכוז ושריף הייתה קוברת את השוויון בתחילת המחצית הראשונה של ההארכה. המון מזל היה שם. מכבי חיפה תקפה והישועה עדיין לא הופיעה - עד הדקה ה-105 פלוס 2, שבה דין דוד הוכיח שהוא פשוט מסרב להבקיע שערים ממצבים פשוטים השנה. אם כבר גולים, רק כאלה שנכנסים להיילייטס של אופ"א לאותו שבוע.
שוראנוב, שנכנס למשחק כמו סטאר אמיתי, הוסיף עוד מסמר לארון חלום האלופות של אחת הקבוצות המעצבנות והמתסכלות ששיחקנו מולן במסגרת אירופית אי פעם, ושיחרר הררים של קיטור ולחץ מהקבוצה. לא סתם מגיעים לשחק בנבחרות הצעירות של גרמניה, מסתבר. רק שימשיך ככה.
באופן כללי, בהיעדר החדות והריכוז אצל הבכירים בסגל, למעט אחד, שחקני הספסל הצעירים לקחו את ההזדמנות בשתי ידיים ובמו רגליהם הובילו את המהפך והכרטיס לשלב הבא. זה לא היה דבר טריוויאלי לעשות, לשלוח כוכב כמו סבע לספסל ולא להתאבד עליו ואיתו על המגרש כשלא הולך, וגם לא לתת לשחקנים צעירים צ'אנס בכזה מעמד מחייב. אבל המזל מעדיף את הטובים, וההימור, בסופו של דבר, השתלם בענק. בהחלט משהו שאמור להעניק לדגו ביטחון וקרדיט לקראת ההמשך.
אם יש שחקן אחד שהרוח והאישיות שלו היא היום המייצגת של מכבי חיפה על הדשא, האיש שעל כתפיו הוביל את כל הקבוצה אל עבר המהפך והוא ראוי לציון הרבה מעבר לכל שחקן אחר, הרי שזהו הדובדבן שבקצפת, צ'ארון שרי. כמעט 16 קילומטרים של ריצה, לפי הנתונים הרשמיים, וזה בגיל 35, מיינד יו. מנהיגות למקסימום, איכות למקסימום. אני רק רוצה להזכיר, שוב, כי זה לא יפסיק לזעזע אותי עד יומי האחרון, שהיו כאלו שאמרו שהוא לא שחקן של מאני טיים. הולך ומתגבש, אולי, כזר הכי גדול שהמועדון הזה ידע אי פעם. אם אפשר לקרוא לו עדיין זר.
למרות הניצחון, לא הכל ורוד, וזה ברור. מכבי חיפה חייבת להתחזק בעמדות המפתח לקראת הסיבובים הבאים ולקראת הליגה, כי מה שיש כרגע לא יספיק. קשה לומר שזה היה משחק טוב שלנו, בטח לא הגנתית. דברים עדיין לא זורמים כמו שאנחנו רגילים, חסרונם של מספר שחקני מפתח (קשר אחורי, מגן מחליף ושוער) זועק לשמיים, אבל אי אפשר להקל ראש בחשיבות הניצחון אתמול ובדרך בה הושג.
עם הגב לקיר, כשכל הלחץ של העולם עלינו, במשחק על עונה שלמה, לא פחות, מול יריבה שעושה הכל להרתיח אותך, להצליח לתת שערים בדקות קלאץ' ולעמוד בלחץ זה לא משהו שאפשר לזלזל בו. בכל אירופה, קבוצות בכירות נופלות בשלבים האלו של העונה מול קבוצות נחותות מהן, כמו ששריף נחותה ממכבי חיפה. זה היה משחק שהסתבך, מפגש כפול, למעשה, שהסתבך, אבל בסופו של דבר צלחנו אותו.
האם היה מזל? היה, וגם לא היה. הרי אם דין דוד נותן מטר ימינה את הכדור בטירספול, סביר להניח שאתמול המשחק היה פשוט הרבה יותר עבורנו. החמצות היו משני הצדדים, לנו היו הרבה יותר מהן, ובסופו של דבר הצדק נעשה, הקבוצה הטובה והעדיפה עלתה והצליחה לעשות את זה תחת לחץ מטורף ובמאני טיים.
נקווה שהלקחים הנדרשים יופקו, השחקנים הנדרשים יוחתמו והקבוצה תוכל להשתחרר ולהתחיל לשחק טוב הרבה יותר מקדימה (וגם מאחור). אבל אחרי שבוע מסריח, מורט עצבים ומלא בתסכולים וחששות, אפשר לחייך ולהביט קדימה. המטרה הבאה - כיבוש ברטיסלבה.
על אף כל הבעיות, והפניות הלא נכונות והסיבוכים, מכבי חיפה הבטיחה אתמול מעשית השתתפות בשלב בתים אירופי, בשנה השלישית ברצף. עכשיו, נותר לתהות איזה שלב בתים זה יהיה, ולקוות שנזכה לטעום שוב קצת מהמתיקות של המפעל עם הרקע הכחול וכדור הכוכבים, פעם שנייה ברצף.
ככה זה מכבי חיפה, מותחים אותך עד סף מוות, אבל - בכל זאת הגענו, למרות הכל.
שבוע טוב וירוק לכולם
נ.ב. משטרת ישראל וחיפה בפרט, מה יהיה? תפקידכם לא לחנך אוהדים ולא לשחק איתם משחקי ברוגז. אין ולא היה שום צידוק להתעמרות הזו באירגונים ביציע הצפוני ובשלילת ציוד העידוד שלהם, למעט נקמנות ומשחקי כבוד שאין להם מקום באירגון ממשלתי. וכאמור, כפי שראינו במהלך המשחק עצמו, לא נראה שהחרמת הציוד הפריעה במשהו בהכנסת אבוקות. מאבק חסר תוחלת ומייאש, שגורר מעגל אלימות מיותר על חשבונם של אוהדי הכדורגל בישראל. המעגל הזה חייב להישבר, וצריך לקחת החלטות המשקפות את המציאות ואת רצון האוהדים. בלי סיפורי סבתא על בטיחות ובריאות. לגליזציה והסדרה של פירוטכניקה עכשיו! ויפה שעה אחת קודם.
