התקציר באדיבות 'ספורט 1'
למרבה הצער, תחושת הבטן, וההערכה המושכלת של רובנו, הייתה מבוססת מאוד - לאחר המפלה מול מכבי פ"ת בתחילת השבוע, אכן הפסדנו פעם נוספת, הפעם באופן צפוי יותר, לראן בצרפת. עד כאן סעיף העובדות, כאמור. אפשר להפסיד, בטח במסגרת אירופית, בטח במשחק חוץ בשלב בתים. מה זה אפשר? לקחנו נקודה מאיזה מאתיים אפשריות לאורך עשרים וחמש השנים האחרונות בשלבי בתים, אז זה לא רק אפשר, זו ברירת מחדל כשמש במזרח, פחות או יותר.
אבל יש להפסיד, ויש להפסיד כמו שמכבי חיפה הפסידה אתמול - לעלות מנוצח כבר בשריקת הפתיחה. בלי טיפה של אוויר בריאות או שכל בראש. חוסר אונים מוחלט, אשכרה מהרגע הראשון עד לאחרון. קאבר טו קאבר של כלום, אפס רוח, אפס פאסון, אפס כדורגל. ראן טיאטאו אותנו, נתנו לנו כאפה עם הצד המעליב. לאורך כל המשחק, נראינו כמו קבוצה מאנדורה, בחיי.
קבוצה שהתחילה את השבוע עם שער כואב מטעות דבילית בדקה ה-95, מסיימת אותו עם שער כואב מטעות דבילית בדקה הראשונה. הנגיעה השלישית של שחקן כלשהו בכדור הייתה הוולה של בלאס לרשת, שמצא את כל מכבי חיפה ואת איתמר ניצן לא מוכנים.
מה כבר אומר על איתמר ניצן שלא נאמר עליו, לרבות בטוריי מפתיחת העונה. אומנם החמאתי לו כשהגיע לו, אבל התמונה הכוללת בהקשר שלו עגומה מאוד. אין ספק שלהפיל עליו את כל התיק של אתמול יהיה לא הוגן, היות ובאמת כולם היו מתחת לכל ביקורת. אין אחד שנקי. אבל ברגע שאתה מקבל שער שכזה בדקה הראשונה, אתה חונק באופן אוטומטי כל סוג של מומנטום שהקבוצה שלך יכולה לפתח, בטח במגרש חוץ של קבוצה הרבה יותר איכותית ממך. גם אם השער השני לא היה שלו, וגם אם היו לו עוד הצלות שמנעו מפלה מחפירה אף יותר מזו שחווינו, ההבנה שעומד מאחוריך שוער שמבצע טעות קריטית אחת למשחק בממוצע יושבת חזק בראש ונוטעת בכל שחקני ההגנה אי שקט. עם עובדות ומספרים אי אפשר להתווכח.
אומר זאת שוב - אם כבר לקבל טעויות שוער, שתהיינה אלו טעויות של שכר לימוד, המהלך של להכניס את שריף כיוף לשער הוא די בלתי נמנע, בייחוד לאור העובדה שגם ג'וש כהן, האופציה היחידה שעוד זמינה, איכשהו, לא יודע מה הוא רוצה מעצמו.
אשר לשאר? אוי לעיניים אשר רואות. הגנה מפימו, פייר קורנו עם המשחק הכי גרוע שלו אולי אי פעם במכבי חיפה, גולדברג וסק מאבדים את הרגליים, סונדגרן מסתבסב סביב עצמו (אגב, מסירת חוץ נוראית שלו בגול הראשון. לא שזה אשמתו, אבל בכל זאת, פעולה לא חכמה).
הקישור? היה קישור? האם ל"שואו" הזה חיכינו? הבחור נראה אפאתי ביותר, מסתובב כהלך במדבר מבלי לתקוף את הכדור. יחד עם ג'אבר שעדיין מחפש את עצמו מפתיחת העונה, הושלם צמד שהיה קיים אולי על הטופס, אבל בפועל לא באמת הפריע ל"שואו" האמיתי - זה של הצרפתים באדום.
על ההתקפה אין מה להכביר במילים, סטיב מנדנדה הקשיש (קשיש עלק, צעיר ממני בשנתיים) בכלל לא הזיע. תפס כדור גובה אחד וקלט נגיחה, אפילו לא בגדר אימון ערב.
אני באמת לא זוכר משחק של מכבי חיפה, במסגרת אירופית או לא, שבו היא נראתה יותר לא קיימת מאשר המשחק הזה. אולי ההפסד לספורטינג ליסבון ב-1995. אשכרה צריך לחפור עד לשכבת הפרהיסטוריה של המשחקים שלנו באירופה כדי לזכור תצוגת נפל גדולה יותר. בכל מובן. אפילו במשחקים במסגרת האירופית שניגפנו בהם ברמת התוצאה, לפחות הוצאנו לפועל לפחות מהלך אחד של כדורגל נורמלי.
מכאן, כמובן, הדברים מתנקזים אל האיש על הקווים, מסאיי דגו. האירוע פשוט לא נוהל. לומר על המשחק הזה "הכנה רעה" יהיה סייל סוף עונה וחגיגת הנחות לכל המעורבים. בפעם הראשונה מאז התחיל לאמן את מכבי חיפה, זה היה נראה שהסיפור גדול עליו בשני מספרים.
נכון, הוא הפסיד ליאנג בויז 3:0, אבל הקבוצה הגיעה למשחק ההוא מוכנה, חיה ובועטת. ההפסד הזה הגיע לאחר פתיחה מעולה שלנו באותו המשחק, כשהקבוצה שיחקה באופן מלא תשוקה. שם באמת חוסר המזל שיחק תפקיד גדול לא פחות מהטעויות המקצועיות של השחקנים ושל המאמן.
אתמול? מזל גדול, למסאי ולנו. בלי צחוק, זה היה 3:0 עם אופק לשביעייה ושמינייה. הם צחקו עלינו עם הכדור, עשו מהלכי הארלם גלובטרוטרס, ולמסאיי לא הייתה אף תשובה, שום דבר לא הצליח להרים לשחקנים את האף מהדשא אחרי הפצצה בראש בשניות המשחק הראשונות. גם מכבי חיפה, וגם מסאיי דגו, ביתר שאת, נראו לא שייכים למעמד. קבוצה של מקום שביעי בליגת העל שנקלעה לטורנדו התקפות, מעוררת רחמים. זה מדאיג הרבה יותר מהתוצאה הדי חסרת משמעות וצפויה, ובעל השלכות חמורות הרבה יותר להמשך.
מילה על היריבה - קבוצה פשוט נהדרת. אין ספק. חלק מהכישרונות שחילעו אותנו אתמול יקשטו את הרכבי הקבוצות הטובות באירופה בעוד כמה שנים. אין ספק שהם בלבל אחר לגמרי מאיתנו, ואין ספק שגם הקבוצה של שנה שעברה, ככל הנראה, הייתה יורדת אתמול מנוצחת. אבל הקבוצה של שנה שעברה שיחקה בלי מורא ובלי משוא פנים מול קבוצות טובות בהרבה, גם ממנה וגם מראן. מכבי חיפה אתמול פשוט התבטלה, התאיינה, שכבה על הדשא והעמידה פני מתה וקיוותה שהצרפתים ירחמו. במובן מסויים, זה עבד.
למסאיי דגו מצפה אתגר לא פשוט, להרים את הקבוצה לקראת יום שלישי. המשחק הבא, מול סכנין, הוא משחק סופר גורלי בעבורו. משחק כמו זה שהיה אתמול הוא מסוג המשחקים שיכולים לגרום למאמן לאבד קבוצה, לא פחות. ההפסד הזה אולי היה מתקבל באופן קצת יותר נוח במידה ולא היינו מפסידים בתחילת השבוע, אבל ברצף הפסדים, בשלב זה של העונה, נמדדים חוסנו הנפשי ויכולותיו המקצועיות של מאמן.
הפסד או אובדן נקודות נוסף יכול לסמן את תחילת הסוף של מסאיי דגו במכבי חיפה, לא פחות. זה נשמע קפריזי, אפילו נמהר, אבל זו האמת. יש ניחוח לא טוב באוויר, ואת המגמה השלילית הזו, דווקא אחרי פתיחה טובה, צריך להרוג ומהר.
וגם מעל מסאיי דגו, יהיו כאלו שיצטרכו לבצע ביום הכיפורים הבא עלינו חשבון נפש נוקב, על פעולותיהם (ואי פעולותיהם) בקיץ, ובראשם המנהל המקצועי, גל אלברמן. האומנם נעשו כל הצעדים בכדי לבנות קבוצה שתתמודד בכל המסגרות? האם ההימור על מסאי דגו לא היה הימור גדול מדי? האם מישהו מהזרים שהגיעו אכן משדרג או אפילו שווה משבצת של זר? אלו שאלות נוקבות שראוי לשאול, גם אם עדיין מוקדם לחרוץ גורלות ולשים סימני קריאה.
למרות שיש אי אלו נסיבות מקלות, אין לברוח מהעובדה שמכבי חיפה עשתה קיץ פשוט רע בגזרת הרכש. ההתמהמהות בהבאת הקשר האחורי, הפספוסים בהבאת הקליברים, סאגת השוער... נלקחו מספר החלטות ששידרו שאננות ואולי עלו בקמפיין אלופות נוסף. הן יכולות גם לעלות ביוקר בזירה המקומית, אם לא תתהפך המגמה. ההצלחה והכישלון, יותר מכל אחד אחר, יירשמו קודם כל ובאופן די בלעדי על אלברמן, וכרגע, מה יש לומר, זה פשוט לא נראה טוב בעבורו, ובטח בעבורנו.
לאחר מרתון מורט עצבים של משחקי חוץ קשים וגועליים, אנחנו חוזרים הביתה. לאחר יום הכיפורים, שוודאי לא יהיה קל לאחר הארוחה המפסקת מלאת המרורים שלעסנו אתמול בצרפת, תגיע סכנין לסמי עופר ללא הצפוני והדרומי. כיף גדול לא יהיה שם, את זה אני אומר לכם כבר עכשיו.
זה הזמן של מסאי דגו למהלכים דרסטיים בכל הנוגע להרכב, בייחוד בעמדת השוער, ולרעיונות חדשים, בייחוד בחלק האחורי. מכבי חיפה, באופן מסורתי, לא מתאוששת מפתחות עונה גרועות, לפחות לא בעשרים השנים האחרונות. כן, אולי הרגשנו נוח מדי, אולי הרגשנו שהכל יילך קל, אבל כשמקבלים בראש בצורה כזו באירופה, זה מחלחל בקלות גם לזירה המקומית. לכן, חשוב מאוד להתנער מהלוזריות והרפיסות של שני המשחקים האחרונים, להביא רבאק ורעב וגם מלחמה. הדרך היחידה להעלות את הקטר הירוק בחזרה לפסים היא אחת, ואחת בלבד. התרופה לכל משבר, המזור לכל כאב ראש, החומר ממנו נבנית קבוצה: ניצחון.
גמר חתימה טובה, צום קל לכולם!
