עונת הכדורגל האירופית לא בדיוק ענתה על הציפיות בכל הקשור למאבקי האליפות. ברצלונה טיילה בספרד, נאפולי אמנם זכתה באליפות מרגשת, אך גמרה את הסיפור כבר בסיבוב הראשון, וגם הספק מאבק שקיבלנו בפרמיירליג, הסתיים בעוד אליפות של מנצ'סטר סיטי, שיכולה אפילו לסיים את העונה בפער דו ספרתי מארסנל.
אבל יש ליגה אחת שפיצתה אותנו בגדול, הבונדסליגה, דווקא הליגה שהפכה לסמל חוסר התחרותיות עם השליטה הבלעדית של באיירן מינכן. אחרי עשר אליפויות רצופות, כשהיה נראה שהשליטה שלה תישאר לנצח, הבווארים יצטרכו נס מחר (שבת), במחזור הסיום של הליגה. מנגד, דורטמונד נוגעת בחלום, נוגעת בתואר ראשון מזה עשור, אחרי שנים בהן התקבע מעמדה כלוזרית הגדולה של הכדורגל, כקבוצה חסרת המזל שמנסה פעם אחר פעם לעצור את המכונה הבווארית המשומנת. הפעם, זה קרוב מתמיד.
למחזור הסיום של העונה השוורצגלאבן מגיעים כאשר הכל, באמת, תלוי בהם. ההפסד של באיירן מינכן במחזור הקודם ללייפציג לצד הניצחון של דורטמונד על אאוגסבורג, קבעו שכל מה שהיא תצטרך במחזור הסיום, זה ניצחון ביתי על מיינץ, שכבר איבדה עניין בליגה. כל איבוד נקודות, והם יצטרכו להתפלל לאיבוד נקודות של באיירן מינכן בחוץ נגד קלן.
בעולם המטורף שבו אנחנו חיים, כל שנה מרגישה כמו עשור שלם עם כמות החדשות והאירועים, וכאשר חוזרים ל-2012, הפעם האחרונה בה באיירן מינכן לא חגגה אליפות, עולם הכדורגל, וגם העולם שמחוץ למגרש, היו כמובן שונים לחלוטין.
את דורטמונד הוביל מאמן צעיר ומבטיח בשם יורגן קלופ, אז בסך הכל בן 45. שלוש שנים אחרי שהגיע ממיינץ, הוא בנה את אחת הקבוצות המלהיבות באירופה, שבר שיא נקודות היסטורי באותו זמן עם 81 נקודות בבונדסליגה, והוביל את השוורצגלאבן לדאבל. בסגל שלו ניתן היה למצוא שמות כמו איוון פרישיץ', מאט הומלס, אילאי גונדואן, שינג'י קגאווה, מריו גצה, וכמובן, רוברט לבנדבוסקי, חלוץ פולני שהגיע בגיל 22 לדורטמונד בעסקה שהוערכה בכ-4.5 מיליון יורו בלבד, והפך לכוכב הגדול של הקבוצה. 30 שערים היו ללבנדובסקי באותה עונה, והוא כמובן ימשיך לקריירה אדירה בהמשך בבאיירן מינכן וכעת בברצלונה, וייזכר בדפי ההיסטוריה כאחד החלוצים הטובים אי פעם.
בבאיירן מינכן מנגד, הסגל היה כמובן מלא בשמות הרבה יותר "מפחידים". יופ היינקס על הקווים היה חתום על הכישלון, ובסגל השחקנים ניתן היה למצוא את מנואל נוייר, דניאל ואן בוייטן, ראפיניה, ג'ארום בואטנג, פיליפ לאם, פרנק ריברי, אריאן רובן, תומאס מולר, מריו גומז, בסטיאן שווינשטייגר וטוני קרוס. זה נגמר בעונה מסויטת, עם מקום 2 בליגה, והפסדים בגמר הגביע ובגמר ליגת האלופות.
ומה קרה בשאר היבשת באותה שנה? בפרמיירליג, מנצ'סטר סיטי זכתה באליפות היסטורית אחרי אותו שער בלתי נשכח של קון אגוארו במחזור הסיום. צ'לסי זכתה בתואר ליגת האלופות הראשון שלה, על חשבון אותה באיירן מינכן, בגמר שהתקיים באליאנץ ארנה, מגרשם הביתי של הגרמנים, כאשר את האנגלים מוביל רוברטו די מתאו, שמונה לתפקיד המאמן בסך הכל חודשיים לפני הגמר. ביורו 2012 שנערך באותה שנה, אלופת העולם ספרד המשיכה את עידן הזהב שלה, עם זכייה ביורו אחרי 0:4 בגמר על איטליה.
בעולם שמחוץ לכדורגל, בישראל כיהנה ממשלת נתניהו השנייה, בה היו חברים בין היתר גם שאול מופז, משה (בוגי) יעלון, אהוד ברק, אביגדור ליברמן וגדעון סער, מהאנשים שהפכו למתנגדיו הגדולים ביותר בהמשך. בארצות הברית, ברק אובמה נבחר לקדנציה שנייה בתור נשיא, יוסיין בולט זכה במדליית הזהב ב-100 מטר עם שיא אולימפי בתחרויות שנערכו בלונדון, ועולם המוזיקה נפרד מיפה ירקוני ו-וויטני יוסטון שהלכו לעולמן.
ועוד לא התחלנו לדבר על התפתחות הרשתות החברתיות, הקורונה שעברנו מאז, הבינה המלאכותית וכל מערכות הבחירות בישראל. עשר שנים לאחר מכן, אנחנו חיים בעולם שונה לחלוטין, ורק בבונדסליגה, שלטון היחיד נשמר. מחר, זה עשוי להשתנות.
