שחר היה ספר במקום בו הסתפרתי, ושם התחילה ההיכרות בינינו. לעולם לא אשכח את האישיות המיוחדת שלו. תמיד מחייך, תמיד רוצה לעשות טוב, תמיד מכבד ומעריך את כולם. פשוט זהב.
יש לי המון זיכרונות ממנו, אבל אני זוכר במיוחד שביום שישי הייתי חוזר מהפנימייה בתל אביב, והוא היה תמיד מחכה לי במיוחד כדי לספר אותי לפני כניסת השבת.
שחר אהב ספורט, בעיקר כדורגל, וכל הזמן היה אומר לי שהוא מחכה כבר שאשחק בחו"ל. הוא אמר לי "עדן, כשתגיע לחו"ל, תזכור אותי ותביא אותי אליך לספר אותך. אני אהיה הספר הקבוע שלך".
תמיד צחקנו על זה והבטחתי לו: "אל תדאג, אני איתך לאורך כל הדרך". לצערי לא יצא לנו לחוות את המעבר לחו"ל ביחד. אני נזכר בזה ויש לי דמעות בעיניים.
אם לא בחו"ל, שחר רצה שאשחק רק במכבי נתניה. הוא היה אוהד של הקבוצה. אני בטוח שהעליתי חיוך קטן על פניו בשנים שלי בנתניה והוא ראה ועקב אחרי מלמעלה.
אם רק הייתי יכול לדבר איתו היום, הייתי אומר לו כמה אני אוהב אותו, וכמובן, דואג לו חולצה של מכבי נתניה ושל בשקשהיר.
ליום הזיכרון, מבחינתי, יש חשיבות גדולה. זה יום בו מכבדים את האנשים שנלקחו מאיתנו. ימים כאלה צריכים לחבר את המדינה שלנו. צריך להבין שרק ביחד אפשר להצליח.
לסיום, אני רק רוצה להגיד לשחר: אני באמת אוהב אותך ואני מתגעגע אלייך מאוד.
שמור עלינו מלמעלה, איש יקר.
*שחר רובילר נפל בעת שירותו במאי 2018 והיה בן עשרים בנופלו.
האזינו לפרק לזכרו של בר רהב >>>
האזינו לפרק לזכרו של אלון בקל >>>
