תומר חמד, חלוץ נבחרת ישראל לשעבר ואחד הליגיונרים המוצלחים שהיו בכדורגל הישראלי, קיבל לאחרונה כבוד גדול כאשר למעלה משלושים אלף אוהדי ברייטון קמו והריעו לו באצטדיון הביתי של הקבוצה לפני משחק מול מנצ'סטר סיטי. השחפים חלקו לו כבוד על חמש שנים במועדון, שבמהלכן הוא ערך 108 הופעות, כבש 33 שערים ורשם 12 בישולים.
במהלך הקריירה המרשימה שלו מחוץ לישראל חמד ערך 127 הופעות בליגה השנייה באנגליה, 101 הופעות בליגה הספרדית הראשונה, 16 הופעות פרמייר ליג , 24 הופעות בליגה השנייה בספרד, ו-41 הופעות בליגה האוסטרלית. בראיון לערוץ הספורט דיבר חמד על התקופה בברייטון, הכבוד שקיבל עם חזרתו לעיר ואף המליץ למנור סולומון בנוגע להמשך דרכו.
זכית לכבוד גדול בברייטון. איך זה קרה? הם פנו אליך או שהגעת לביקור והחליטו לנצל את ההזדמנות?
"בתקופה בברייטון מאוד התחברתי לאנשים ונשארתי בקשר טוב עם כמה מהאנשים במועדון. אחד מהאנשים הכי קרובים אליי באותה תקופה, שעדיין קרוב אליי בימים אלו הוא הבעלים היהודי של המועדון, טוני בלום. מאז שעזבתי כמעט כל חג אנחנו מדברים, הוא מייעץ לי עד היום ואפילו נעזרתי בו בכמה מקרים כשעברתי קבוצות".
"לאחר המשחק האחרון שהם הבטיחו את ההעפלה לליגה האירופית, דיברנו על זה שאני סיימתי את הליגה בדיוק והיה להם משחק באמצע שבוע. תמיד רציתי לבוא לבקר ולא יצא לי עד עכשיו לבוא לבקר אותו. הוא הזמין אותי ואת אשתי להיות אורחים שלו במשחק. הם אספו אותנו מהשדה ולקחו אותנו למלון, ומשם למשחק, שם ישבנו יחד עם הבעלים ועם כל חברי ההנהלה ששמחו לראות אותנו אחרי כל כך הרבה זמן".
"המועדון התכונן לקראת בואי, במחצית המשחק נגד מנצ'סטר סיטי הקרינו שערים שלי, הזמינו אותי לעלות למגרש במחצית לראיון מול כל האוהדים ששרו לי מחאו כפיים וריגשו אותי מאוד. דווקא עכשיו כשהמועדון מאוד מצליח ומתמודד עם המועדונים הכי גדולים בעולם זה היה רגע מאוד מרגש מבחינתי".
אתה חושב שזה חסר בכדורגל הישראלי? הערכה לשחקן הישראלי.
"בכדורגל הישראלי לא הייתי הרבה שנים אז אולי אני טועה, אבל אפשר יותר לכבד ולהעריך שחקנים גדולים אחרי קריירה יפה. אין לנו הרבה שחקנים שמגיעים לרמות האלו, לליגה האנגלית והספרדית ומצליחים, ואנחנו בארץ צריכים להעריך. גם לשחקנים ששיחקו בארץ צריכה להיות יותר הערכה. בחו"ל יש פסלים של שחקנים אפילו אם הם לא שחקני בית של המועדון, כדי להביע תודה. אני חושב שאפשר לעשות הרבה יותר בארץ לשחקני עבר שהטביעו חותם רציני במועדון".
נראה שיש לך חיבור מיוחד עם האוהדים ספציפית בברייטון. כמי ששיחק בהרבה מועדונים בחו"ל, מה מבחינתך מאפיין את המועדון הזה ומבדיל אותו מהאחרים?
"החיבור עם המועדון טוב מאוד, האוהדים עוקבים אחרי ועדיין ורוצים בהצלחה שלי. בתקופה שלי מאוד התחברתי אליהם ולקהילה היהודית בברייטון, שהיו במעקב אחרי המועדון והיינו נפגשים בבית כנסת ומקבל מהם אהבה וגם עכשיו בחזרתי קיבלתי הרבה אהבה, זה היה מדהים".
"לדעתי זאת לא הייתה עיר של כדורגל אבל עם ההצלחה זה הפך להיות מועדון שכל העיר סביבו. בעליית הליגה באו לחגוג איתנו יותר ממאה אלף אוהדים בטיילת, עד היום יש תמונות בכל האצטדיון מאותה התקופה. בתקופתי האצטדיון היה מלא אך היום לאחר הגדלת האצטדיון הוא עדיין מלא בכל משחק. יש אווירה של טירוף, אפילו יותר מתקופתי זה בא ביחד עם ההצלחה".
איך הייתה ההרגשה לחזור שוב למועדון ולעיר?
"מרגש לחזור לאחר כל השנים האלו לעיר, התמקמנו במלון ליד הטיילת שזה החזיר אותי לכל הזיכרונות וכל הרגעים שחוויתי. את המסע בברייטון התחלתי עם שונית אשתי, ובתי בת העשרה חודשים, ונולדה לנו שם עוד בת. חוויתי שם דברים לכל החיים. התרגשתי במיוחד מהאהבה שקיבלתי בעיר, שהאוהדים ניגשו וזכרו אותי ואת הרגעים המאושרים שלנו ביחד".
אתה עדיין בקשר עם חלק מהשחקנים, העובדים במועדון?
"אני עוקב אחרי המועדון מהרגע שעזבתי ואני תמיד רוצה בהצלחתו, מבחינת שחקנים שעדיין נמצאים במועדון מאז תקופתי אלו סולי מארץ', לואיס דאנק, פאסקל גרוס, רוברט סאנצ'ס וג'ייסון סטיל. גם מבחינת צוות רפואי, הצוות הפיזיולוגי, הנהלה ועובדי המועדון עדיין שם, תענוג היה להיפגש איתם ועם חלקם אני עדיין בקשר. מבחינתי הדבר הכי מרגש שזכרו אותנו כמשפחה. את שונית ואת שתי הילדות, עצם זה שזכרו אותי לא רק כשחקן אלא כבעל ואבא היה מרגש מבחינתי".
אתה מתחרט שלא נשארת במועדון לתקופה ארוכה יותר? היית רוצה לפרוש שם?
"בסוף זאת קריירה, צריך לקבל החלטה מקצועית לנקודה בקריירה שאתה נמצא בה וההחלטה לעזוב הייתה ההחלטה הטובה ביותר בנקודת זמן ההיא. למרות שעזבתי את המועדון תמיד נתנו לי להרגיש שיכול להיות לי עוד עתיד בברייטון. אני עדיין שחקן פעיל ויש לי את המטרות שלי וההישגים שאני רוצה להגיע אליהם, אבל אני רואה את השחקנים שהיו בתקופתי משתלבים במועדון במגוון תפקידים ואני רואה את עצמי גם משתלב בתפקיד במועדון, אבל זה עוד מוקדם לחשוב על זה".
מהו הרגע הגדול ביותר שלך בברייטון?
"עליית הליגה. זה רגע היסטורי, גם עכשיו שהגענו זה מה שזכרו. היו עונות יפות וטובות אבל העליית ליגה זה הרגע הגדול ביותר, כל אחד בעיר זוכר איפה הוא היה באותו רגע ואת החגיגות, במשחק עצמו ואחריו, הנסיעה של המועדון כולו ללאס וגאס לחגוג. החזרה והמצעד בטיילת, עם האוטובוס והמשפחות וכל הטיילת מלאה באנשים עם במות וחגיגות, לעלות מועדון לפריימרליג זה החלום של כל שחקן. בביקור הזה הבנתי כמה כולם זוכרים את העלייה. מבחינת הרבה אנשים בעיר זה הרגע המשמעותי ביותר בהיסטוריה של המועדון".
יש דיווחים על כך שמנור מועמד להגיע לברייטון, היית ממליץ לו לעבור?
"לגבי מנור אני לא מעורה בהעברה שלו אך ממליץ לו בחום לעבור לשם, הוא ימצא שם בית חם. בנוסף לכך שכל עובד מועדון הוא איש מקצוע טוב, הם אנשים מדהימים. בנוסף יש להם את אחד המאמנים הטובים ביותר באירופה (רוברטו דה זרבי), אפילו פפ שיבח אותו, מנור גם יודע ומכיר אותו כי הוא שיחק אצלו. ברייטון זה אחד המועדונים שהכי כדי להגיע אליהם באירופה, בגלל המקום שהם נמצאים בו עכשיו וגם בגלל העתיד הוורוד שלהם. זה יכול להיות מושלם עבור מנור בשלב הזה של הקריירה".
העלת תמונה עם מקאליסטר לא מזמן. דיברת אתו על הזכייה במונדיאל?
"פגשתי את מקאליסטר בחתונה של לאוטרו מרטינס וגם לפני כן במשחק מול סיטי. הוא בחור מדהים. לא דיברנו על המונדיאל אבל הוא סיפר לי כמה הוא ואשתו נהנים בברייטון כעיר ומועדון. עכשיו הוא בדרך לעזוב, שזה טבעי וכולם מבינים את זה, גם המועדון. הוא רוצה לעשות את קפיצת המדרגה למעבר הגדול שלו, איחלתי לו בהצלחה, הוא שחקן מדהים שיכול להצליח בקבוצות הגדולות". (הראיון התקיים לפני המעבר של מקאליסטר לליברפול)
"אחד הדברים שצחקנו עליהם היו כשהוא אמר לי שהוא יודע שאני הייתי המספר 10 הראשון של המועדון בפרמייר ליג. אמרתי לו שנכון אבל אין ראוי ממנו ונראה מי יקבל את המספר אחריו. אין ספק שהוא ייצג בכבוד את המספר הזה במועדון".
