ב-28.2.2002 הפכה הפועל ת"א לקבוצה הישראלית הראשונה בהיסטוריה להעפיל לרבע גמר גביע אופ"א, שם נעצרו על ידי מילאן. היא ניצחה את פארמה באיטליה, כשעוד קודם לכן, בדרך לשמונה האחרונות במפעל שהיום קוראים לו הליגה האירופית, האדומים של דרור קשטן הדיחו את לוקומוטיב מוסקבה וצ'לסי.
אחד השחקנים שלקחו את הפועל למעמד הזה הוא גאבור הולמאי. ההונגרי שיחק 3 עונות באדומים, 89 משחקים, הבקיע עשרה שערים ובעיקר היה אי של יציבות, מנהיגות ושקט. היום הולמאי כבר בן 51, ולא השתנה יותר מדי. השנים עשו לו טוב. מדי פעם הוא קופץ לישראל ואם המשחק נגד בלארוס היה עם קהל, כנראה שהוא הראשון לקנות כרטיס. בכל זאת, הוא מדבר עברית, נמצא בקשר עם לא מעט שחקני עבר ואוהדים ומי יודע, אולי בעתיד יבוא אפילו לעבוד במדינה שלנו. בראיון בלעדי לערוץ הספורט הוא חוזר לרגעים הגדולים עם הפועל, למחשבות על עבודה בישראל וחושף גם אסיפה משעשעת של דרור קשטן באותן שנים גדולות וברגעים מצחיקים שגרמו לו ללמדו על התרבות שלנו.
"אני זוכר את המשחקים באופ"א והאליפות", פותח הולמאי, "יש לי הרבה זיכרונות נחמדים מישראל. גם מהצד המקצועי של הכדורגל וגם מהצד של החיים האישיים. האנשים, המשפחה שלי היתה מאוד שמחה שם והילד שלי למד בבית ספר בישראל. רק זיכרונות טובים יש לי".
אתה עוקב אחרי הפועל?
"ברור, גם היום. הפועל ת"א זה מועדון גדול בישראל, אז כולם מצפים מהם להיות בשלושת המקומות הראשונים, אבל אני לא יודע בדיוק את הנסיבות מאחורי הנפילה שלהם. כדי להיות בטופ 3 אתה צריך לבחור שחקנים נכון. בזמן שאני שיחקתי פה, היו לנו את התנאים והבחירות היו נכונות. הרבה שחקני נבחרת ישראל, ושחקנים מחוץ לארץ שהגיעו כמו מילאן אוסטרץ או סרגיי קלשצ'נקו, דניס אונישנקו ואישטוואן פישונט, חברי הטוב. כולנו שיחקנו בנבחרות שלנו והיתה לנו קבוצה טובה. שחקנים צעירים כמו טועמה, פיני בלילי, טועמה ועומרי אפק שהשתלבו עם שחקנים מנוסים יותר כמונו ודרור קשטן, שהיה המפתח להצלחה של הקבוצה הזו. יצרנו קבוצה בריאה".
במבט לאחור, אתה קולט איך הצלחתם ככה באירופה לפני יותר מ-20 שנה?
"זה כמו חלום. טיול חלומי בכל אירופה שהתחיל בארמניה. אני זוכר שלא שיחקתי כי הייתי מורחק במשחק הזה, אבל אחר כך עלינו וכבר שיחקתי מול צ'לסי, פארמה ומילאן. עדיין כשאני מדבר עם החברים שלי בבר על בירה, אני עדיין מספר את הסיפורים האלה, כי עבורם זה עדיין לא הגיוני שעשינו תוצאות כאלה מול צ'לסי. בתל אביב אני מכיר את הנסיבות שקשה לקבוצות אירופאיות גדולות לשחק פה בגלל הלחות והחום, אבל לעשות 1:1 בסטמפורד ברידג' מול צ'לסי זה היה כמו משימה בלתי אפשרית. אבל הצלחנו לעשות את זה".
היו גם רגעים מצחיקים במסע הזה, או אצל קשטן אין רגעים כאלה?
"היו לנו הרבה דברים מצחיקים, אבל לא הכל אפשר לספר. אני זוכר שעברנו את צ'לסי, מילאן אוסטרץ צבע את השיער שלו ודרור קשטן הגיע לחדר ההלבשה ואמר 'עד מחר, כולכם חוזרים לקרקע ואוסטרץ, תצבע חזרה את השיער שלך, אחרת אתה מחוץ למועדון'. זה היום מצחיק, אבל אז זה היה עניין מאוד רציני".
ומחוץ לחדר ההלבשה?
"כאירופאי, היה משהו מוזר. הנעלים שלי היו הפוכות ויעקב (הילל) אמר לי גאבור, תסדר אותם כי זה מביא מזל רע. וגם להעביר את המלחיה מאחד לשני אסור להעביר מיד ליד, אלא צריך להניח אותה על השולחן ואז אני יכול לקחת. הרבה דברים מצחיקים. תרבות שונה, אבל התרגלתי לזה וגם השחקנים הזרים האחרים. כשהיינו במלון בשישי כשאכלנו ארוחת ערב יחד, שמנו את הכיפה על הראש בקידוש ונתנו את הכבוד לתרבות שלכם והדת של המדינה".
הקהל של הפועל מאוד אהב אותך
"אני זוכר ששרו לי 'לה לה לה לה, גאבור הולמאי'. שמעתי את זה הרבה פעמים ואני אומר אפילו לילדים שלי. שניהם משחקים כדורגל. אם אתם עולים למגרש ומקבלים עידוד כזה, אפילו בחימום, זה נותן לכם כוח. לא הייתי צריך להתחמם. אפשר היה להתחיל מייד את המשחק מבחינתי כי האווירה כבר חמה ואנחנו לא צריכים חימום".
אז היו לא מעט שחקנים הונגרים שהיו מגיעים לכדורגל הישראלי. היום זה כבר נפסק
"יש שחקנים הונגרים, אבל הסיטואציה עכשיו שונה. הכדורגל ההונגרי התקדם. יש אצטדיונים חדשים, בעלים חדשים, התקציב גדל ואני לא רואה שחקנים הונגרים רוצים לשחק מחוץ למדינה מהר. הם רוצים להיות בליגה הבכירה כי יש שם מספיק כסף וכנראה שזו הסיבה. נכון שיש סובוסלאי בלייפציג ואחרים בבונדסליגה, אבל ללכת לליגה אחרת, שהרמה היא פחות או יותר אותו דבר, זה לא נחוץ היום. בזמנים שאני שיחקתי, לא היה כסף בכדורגל ההונגרי ואז חיפשנו אופציות בחוץ. כששאלו אותי על ישראל, אמרתי 'אל תחשבו, תבואו. כי ברגע שתגיעו, אתם תבינו כמה אתם אוהבים כדורגל'".
והמעניין הוא שבכלל לא היית אמור לחתום בהפועל ת"א
"הייתי בישראל בחופשה בנתניה וסוכן התקשר אלי ואמר לי 'תקשיב, גאבור, הבעלים של הפועל ת"א רוצה לדבר איתך לגבי העתיד שלך. יש לך זמן כשאתה בחופשה להיפגש?' אז אמרתי כן, למה לא, אני כאן. דיברתי עם רפי עגיב יותר משלוש שעות ואז אמרתי - זו הקבוצה שאליה אני רוצה להגיע, זו המדינה שאני רוצה לבוא אליה. אפילו עכשי, כשהילד שלי שואל אותי 'אבא, איך היתה הקבוצה שלך בהפועל?', אני אומר פנטסטית, אתה חייב לנסות".
למה אתה הכי מתגעגע?
"אני אוהב את הנחמדות של הישראלים. אני אוהב את מזג האוויר. אני אוהב את האוכל. אהבתי איך שהתייחסו אלי. לא הרגשתי אף פעם שאני מחוץ לארץ. אני זוכר יום אחד שהלכתי למסעדה והמלצר דיבר איתי בעברית. אני באמת נראה כמו ישראלי. אני לא מרוצה מזה שאני לא מדבר שוטף, אבל אולי זה יבוא".
איך הסתדרת עם האוכל הישראלי?
"מה אני אוהב לאכול? חומוס, כמובן, פלאפל וכל האוכל האחר שיש לכם פה. אני אוהב. אין משהו שאני לא אוהב לאכול בישראל. על חומוס לא ידעתי בהתחלה. אני זוכר שהזמנתי פלאפל והמוכר שאל אם לשים חומוס בפנים. שאלתי 'חומוס? מה זה חומוס'. בהונגרית חומוס זה החלק העליון של האדמה. זה היה קצר מוזר בשבילי, אבל אני אוהב חומוס".
ואחרי שלוש שנים עזבת ל-MTK בודפשט
"אלה היו זמנים של מלחמה. חצי שנה בלי הילדים... זה היה קשה ולא ידענו אם זה יימשך או מה יקרה. פרנצווארוש התקשרו אליי, אבל היה בלאגן שם והחלטתי לחזור ל-MTK בודפשט, איפה שהמשפחה שלי היתה. כשאני בא לישראל, אני לפעמים חושב 'למה אני לא כאן?. למה אני לא עושה משהו כאן בהפועל ת"א או במדינה הזו".
אולי כי אין לך רישיון לאמן בוגרים
"זה נכון. יש לי רישיון לאמן רק צעירים וניסיון כמנהל מקצועי, אבל להיות כזה במדינה אחרת זה קשה. אתה צריך לדעת הכל על הכדורגל שם".
אם הפועל ת"א תתקשר אליך ותבקש ממך לבוא להיות מנהל מקצועי, זה משהו שתשקול?
"יש לי אקדמיה בהונגריה של 300 ילדים ואנחנו בונים שם משהו. אם אגיד כן למשהו בישראל, אז אצטרך לסגור האקדמיה שלי. לא ארצה להרוס את זה כדי לתת מעצמי לילדים ההונגרים הזדמנות להגיע רחוק".
אז מי היה יותר טוב? גאבור הולמאי, שאלוי או פישונט
"אם אתה משווה שחקנים, מי יותר טוב? הולאנד או מסי או רונאלדו? אנחנו בעמדות שונות. אם אני שוער, אז אולי אני יותר טוב משאלוי. סטפן שחקן מצוין וסקורר. פישונט שחקן שטוב מאוד עם הכדור ומשחק עם לב גדול ואני הייתי חוטף מהיריב ונותן כדורים לחלוצים. מאוד נהניתי לשחק יחד עם יוסי אבוקסיס כקשר אחורי".
את המשחק של שביט אלימלך נגד צ'לסי אף אחד בהפועל לא ישכח לעולם
"זה היה משחק החיים שלו. אני לא אשכח שאחרי 75 דקות הוא נפצע ואף אחד לא האמין לזה בקהל. כולם שרקו, אבל הוא אמר לי 'גאבור, יש לי מתיחה'. הוא עבד יותר מקשר במשחק הזה. זה היה הרגע להתעלות והוא עשה את זה. אני חושב שאחרי המשחק הזה הוא קיבל ציון 10. אני הייתי נותן לו 11 אחרי משחק כזה".
