תמונה: האתר הרשמי של הכוכב האדום
באופן מסורתי, ובניגוד מוחלט לתפקידי ההתקפה, עמדת השוער היא הכי פחות מוערכת בכדורגל, כזאת שאף אחד לא מרגיש צורך להשקיע בה יותר מדי.
שוק הכדורגל הולך ומתנפח מכספים מסעודיה, מקטאר, מרוסיה ומארה"ב. שכר השחקנים ממריא לממדים דמיוניים. ורק דבר אחד בדרך כלל לא משתנה, וזה שכר השוערים, בטח בכדורגל הישראלי, בטח ובטח במכירת שוער ישראל לחו"ל.
לאורך השנים היו לא מעט שוערים ישראלים בחו"ל: בוני גינצבורג, אבי בנימין, אוהד לויטה, אריאל הרוש, דודו אוואט, אופיר מרציאנו ועוד לא מעט אחרים, אבל שוער ישראלי שנרכש במיליון וחצי יורו, זה לא דבר שקורה כל יום. גם לא כל עשור.
אז נכון, ברק בכר מונה למאמן אלופת סרביה והוא מכיר את עומרי גלזר מקרוב, אבל כשהכוכב האדום בלגרד החליטה להוציא למעלה ממיליון יורו על השוער, אף אחד בישראל לא הרים גבה. להפך.
אם זה היה קורה לפני כמה שנים אולי, אבל כמו שהשוער הישראלי משחק, השיפור במשחק שלו, הבגרות שהוא מגלה, משחק הרגל שהשתפר פלאים, זה סכום קטן לעומת הפוטנציאל, ואצל השוערים, גיל 27 הוא רק תחילת הקריירה.
גלזר תמיד היה נחשב לעילוי. גבוה, חזק, כריזמטי, אבל משהו התפספס בדרך. הוא לא ידע להכיל את הביקורות, לא ידע להתמודד נכון עם לחץ, אבל מאז שהחל לעבוד עם מאמן מנטאלי, זה גם בא לידי ביטוי על הדשא. פתאום מי שהתחבא מהמיקרופונים, כבר לא חושש להתראיין, לא מפחד להיות דעתן, גם אם זה פחות פופולרי, ומראה ביטחון, לא רק על הדשא.
בבלגרד הוא החליף את המספר 55, ששייך לאחד הוותיקים במספר 18. "מספר מזל ביהדות והתחברתי אליו", הוא אומר בראיון בלעדי לערוץ הספורט מסרביה. "הימים הראשונים ממש טובים בבלגרד, כולם סביבי ודואגים לי לכל מה שצריך. ישר יצאנו למחנה אימונים פה בסרביה ויצא לי להכיר את כולם בשני אימונים ביום. עוד מעט נצא לעוד מחנה אימונים ברוסיה, ואז הליגה. כולם אנשים חיוביים, חברותיים, חמים ומדברים אנגלית".
לא פשוט להחליף אגדת מועדון כמו בוריאן בשער
"הוא היה פה שש שנים, זכה בכל התארים האפשריים בליגה המקומית והוא אגדה במועדון, אבל אני לא מחפש להיכנס לנעלים שלו, אלא ליצור נעלים משלי. חשוב לי לבוא ולהראות מי זה עומרי גלזר ואת היכולות שלי. לא מנסה להוכיח משהו או להשתוות אליו, אלא להוכיח את עצמי ולהיות הכי טוב שאפשר".
התקשורת בסרביה עשתה מזה פיקנטריה
"זו לא החלטה שאני קיבלתי. חובת ההוכחה עליי במגרש. השוואות בטוח יהיו, אבל אם אעשה את העבודה שלי כמו שצריך, אז זה מה שיזכרו. אני לא מחפש לקחת את מה שהוא עשה פה, הוא תמיד יישאר אגדה במועדון. אני מחפש להראות מי זה עומרי גלזר ולעזור למועדון במטרות שלו".
ברק בכר והצוות זורקים מילים בעברית תוך כדי האימון?
"על מגרש, רק אנגלית. אין עברית באימון וגם אין סיבה. אני מנתק את זה שאני ישראלי כי זה לא ייתן לי שום פריבילגיה לנוח או להיות פחות מפוקס. ההפך הוא הנכון. אני צריך להוכיח לכולם שהבחירה בי היא נכונה. יש פה סגל גדול ואיכותי ואני יודע שאם לא אהיה טוב, כמו בכל קבוצה בכדורגל, לא אשחק. אף אחד לא נותן לי פריבילגיה כי אני ישראלי או חדש או רכש במיליונים".
הזכרת את תג המחיר. זה יושב על הכתפיים?
"הוכחתי את עצמי בשנתיים האחרונות בהפועל ב"ש ובהזדמנויות שקיבלתי בנבחרת ואני חושב שאני ראוי למעבר הזה. בכדורגל אף פעם אסור לנוח ולהרגיש בנוח. אם היית אומר לי לפני כמה שנים שאמכר במעל ממיליון יורו, אולי הייתי אומר שזה רחוק, אבל בתוך תוכי תמיד ידעתי מי אני ומה אני שווה. לא איבדתי אמונה לרגע בי וביכולות שלי. נשארתי אחרון באימונים, לקחתי אנשי מקצוע נוספים ועבדתי הכי קשה שהייתי יכול. ידעתי שזה עניין של זמן שהכל יתחבר וזה יתפוצץ בסוף. אני רק בתחילת הקריירה האירופאית שלי ואני צריך להמשיך ללחוץ על הגז ותמיד יש לי לאן להשתפר ולאן לשאוף".
אלונה ברקת נתנה לך בקלות את ברכת הדרך?
"בתקופה הזו הייתי בנבחרת ומי שניהל את המו"מ זה ההורים שלי ודודו דהאן. היא הבינה אותי, אבל גם הבינה את החשיבות שלי בקבוצה. היה רצון ששני הצדדים ייצאו מרוצים. לא היו עצבים, כעס או חוסר הבנה. שני הצדדים הבינו שהמעמד הוא נכון. לא רציתי ולא חשבתי על לצאת בחינם או כנגד המועדון, ובסופו של דבר אני שמח שהגיעו לעמק השווה. אני מודה לאלונה שהסכימה לתת לי לצאת. החלום שלי היה לשחק בליגת האלופות ובקבוצה באירופה ואני מגשים אותו".
תחזיר אותי לשיחה הראשונה עם ברק בכר וגיא וייזינגר
"אחרי שהכריזו עליהם בצוות של הכוכב האדום, הם שאלו אותי אם זה רלוונטי לגבי ואם הייתי רוצה לשחק שם. לא הייתי צריך זמן. אמרתי מייד 'כן'. זו קפיצת מדרגה למועדון בסדר גודל הזה, שמשחק בשלב הבתים של ליגת האלופות. אצטדיון מלא וקהל מהטובים באירופה, אם לא הטוב ביותר".
לפני כמה שנים היו כאלו שהרימו גבה לגבי הסיכוי שלך להגיע לאן שהגעת
"היתה לי עלייה מאוד חדה בגיל מוקדם ואז היתה ירידה מסוימת, שפגעה בי כלפי מה שחשבו עלי בחוץ. אני תמיד הייתי אותו עומרי. תבדוק עם שחקנים שהתאמנו איתי ויגידו לך שהייתי מספר אחד באימונים, אבל טיפה פחות התחבר לי במשחקים והיתה תקופה שירדתי לספסל. עברתי הרבה בקריירה ונראה שאני המון שנים בכדורגל הישראלי, אבל בסך הכל אני בן 27, זה עדיין לא שיא הקריירה. הכישלונות בנו אותי בתור בן אדם ובתור ספורטאי. הירידה הזו גרמה לעלייה הכל כך גדולה".
ואלה שלא האמינו בך, מה הם מרגישים היום?
"לא מעניין אותי מה הם מרגישים. רק אשתי המשפחה שלי והצוות שנותן לי ביקורת בונה חשובים לי. אם הייתי מקשיב לכל בן אדם שהעביר עלי ביקורת כזו או אחרת, כנראה לא הייתי משחק כדורגל. יש לי רצון להוכיח רק לעצמי. אני מציב מטרות ורוצה לעמוד בהם. אם לא אעמוד בהם, אאכזב את עצמי".
מרגיש בשל לליגת אלופות
"חד משמעית. בגיל הנכון, מבחינה פיזית, מנטאלית, מרגיש הכי טוב שהרגשתי בקריירה. שיחקתי במעמדים מאוד רציניים ואני ראוי לקפיצת המדרגה הזו לליגת האלופות ואני אוכיח שאני שווה את זה".
כששחקן עוזב את ב"ש, בדרך כלל האוהדים לא סולחים לו. פה ברשתות החברתיות, ובכלל, הם מלאי הערכה אליך
"זה מטורף, כי לא גדלתי בב"ש. אני תל אביבי במקור. הודעות התמיכה שקיבלתי ועוד מקבל זה לא נורמלי. עשה לי צמרמורת בלב. במשך שנתיים אני ואשתי קיבלנו אהבה אין סופית. אוהדי ב"ש רוצים בהצלחתי. הם אנשים מאוד חמים, מאוד מעריכים את הנתינה של שחקנים לקבוצה, גם מעבר לדשא. תמיד חיבקתי כל אחד, וכל מי שרצה תמונה, סרטון או עזרה, תמיד הייתי שם ואף פעם לא סירבתי. אני אוהב לתת לאנשים שמראים לי אהבה. הפועל ב"ש זו אהבה ממבט ראשון ואני אוהד שלהם. נקודה".
יש להם סיכוי לאליפות?
"אני מקווה שיעשו עונה מטורפת. אני יותר מאשמח שייקחו אליפות. הם בונים קבוצה טובה ויש שם תהליך מצוין. אין לי ספק שירוצו עד הסוף".
השארת נעלים גדולות למרציאנו
"לא יצא לי לדבר איתו באופן אישי, אבל הגבתי לו באינסטגרם 'בהצלחה' כי מעבר לזה שהוא שוער מדהים, אני גם מעריך אותו כאדם. הוא יתרום לב"ש. מחזיק לו אצבעות ומאחל לו הכי הרבה הצלחה בעולם".
למדת קצת מילים בסרבית?
"תודה, שלום להתראות. מילים כאלה בינתיים. אחרי מחנה האימונים ברוסיה, כשנחזור לסרביה, אני מתחיל ללמוד את השפה. לפחות שיהיה לי את הבסיס. שפה יכולה לסייע מאוד בהתאקלמות, גם מחוץ למגרש, ואני אלמד".