אלה היו ימים אחרונים של חודש מאי, תחילת קיץ 2013, בבית הנבחרות של בלגרד. נבחרת סרביה מתכנסת לאימונים אחרונים לקראת משחק מוקדמות מונדיאל 2014, המשחק בבריסל נגד נבחרת בלגיה, אז בשיאה.
פיליפ ג'וריצ'יץ', אז בבנפיקה, דושאן טאדיץ', אז בטוונטה ההולדית, אלכסנדר מיטרוביץ', אז באנדרלכט הבלגית ושאר כוכבי הנבחרת, כולם נוחתים בבית הנבחרות בעיירה סטארה פאזובה הסמוכה לבלגרד. המאמן, לא פחות ולא יותר, כוכב העבר, הפליימייקר האגדי, מגדולי שחקני סרביה, סינישה מיכאילוביץ'. ההערצה של השחקנים אליו היתה בולטת. היו אלה כוכבים סרביים שנחתו מהקבוצות שלהם מאנגליה, גרמניה, איטליה וספרד. והוא היה עבורם המודל לחיקוי.
07:00 בבוקר, השחקנים עדיין לא ירדו לארוחת הבוקר, סינישה כבר אחרי. יושב לבדו. בהמשך, כששוחחתי איתו, אז הייתי מאמן ראשון לציון שהגיע לצפות באימונים, התברר לי שהוא יושב לבדו כשהוא כבר אחרי ריצת הבוקר וגם, אחרי ארגון וסימון המגרש לקראת האימון. להזכירכם, השחקנים עדיין לא ירדו, אך המאמן האגדי שלהם, אחד מכוכבי העבר המוערכים בסרביה בפרט, באיטליה וברחבי אירופה, הפך למאמן קפדן, חרוץ אחראי. מודל לחיקוי.
יצאתי אל המגרש השומם לראות את פשר ההכנה המוקדמת. לא הבנתי דבר. מגרשונים מסומנים לאורך ולרוחב, שערים גדולים וקטנים מפוזרים, כמו גם כדורים וגופיות שמוצבים בכל מגרשון. ניסיתי להבין, לדמיין, לפתור, לקלוט את הכוונה ונכנעתי. הסימונים היו סבוכים כמו מבוך. היה ברור שיש רעיון. ועוד איך רעיון.
מאוחר יותר, כשהחל האימון, הדברים החלו להתבהר. כפי שסיפר לי קודם מיכאילוביץ', זה היה אימון משחקונים טקטיים, כאשר השחקנים משחקים את התרגול. כלומר: טקטיקה דרך משחקונים כשכל שחקן ממוקם בעמדה שלו. לכל טריטוריה במגרש, היה משחקון משלה.
זו היתה חווייה בלתי נשכחת. מעשרות השתלמויות, זו היתה עם הרעיונות הגדולים ביותר. באחד מהם, כמו קשר עבר, לקח סינישה את שלישיית הקשרים שלו ומיקם אותם במשחקון של שלוש קבוצות בו הם משחקים כל פעם עם קבוצה אחת מול השנייה ועם השנייה מול השלישית. סינישה הרים בכך את רמת האינטנסיביות, שהיתה מסחררת, ואת רמת המחשבה של חוליית הקישור שלו. שעתיים של חווייה מאיש שלא הרבה לדבר, לא הרבה לחייך, אך נתן כבוד וענה לכל שאלה שלי.
בסיום אותו קמפיין שב מיכאילוביץ' לאמן בסמפדוריה, הקבוצה בה שיחק מעל 100 משחקי ליגה. עבורי היתה חוויה לחזות במי שנולד בווקובר בקרואטיה, צמח בוויובודינה נוביסאד, נרכש ע"י הכוכב האדום בלגרד, הפך מנסיך נוביסאד למלך בלגרד ולאחר מכן הותיר חותמו ברומא, סמפדוריה, לאציו ואינטר ובלבבות של מאות אלפי סרבים ואיטלקים.
